היוש בנות :) :) :)
איך עבר עליכן השבוע? שלי עבר מצוין!
בזכות התחרות של מעריב לנוער גיליתי כמה אנשים באמת אוהבים אותי ולכמה באמת אכפת ממני :)
ד"א אפשר עדיין להצביע D: *אני לא רומזת כלום...#שורקת# XD*
בכל מקרה הצטרפו עוד קוראים לבלוג! ואני ממש מאושרת :)
אה! רציתי לומר לכל האנשים שנכנסים לבלוג שלי וחושבים שהוא ב"פעילים" בגלל זה הוא משתתף בתחרות-אז זה מה שיש לי להגיד:
לגמרי לא! והלוואי שמתישהו הוא יהיה בפעילים
ד"א בא לי לדעת מאיפה כל אחת מכירה את הבלוג שלי...אז קדימה ספרו! XD
ולענין אחר...
היום יום הולדת היום יום הולדת ל:אורטליייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!
אורטלוש אני מתה עלייך הלוואי שתצליחי בכל התחומים ושתמיד תהיי מאושרת
וכמובן שלא נשכח את יעל!!!! שהיא חברה שלי מכיתה ז'
חחח יעל אני אוהבת אותך ולמרות שהיו ביננו לא מעט ויכוחים *מעט הרבה* עכשיו כשאני מסתכלת על זה אני רואה שזה כ"כ היה ילדותי
אוהבת אותך ומאחלת לך המון הצלחה בחיים וואו את בת 19!!!!
==
ולמישהי שלא שכחתי את היומהולדת שלה אבל זה ברח לי מהראש
שירה :)
שירה החמודה והמתוקה (מקווה שגם את לא שונאת שקוראים לך ככה :S)
היא מעצבת פשוט מהממם!!!!!! היא עיצבה לי את הבלוג ואני ממש מרוצה מזה :)
שירה,את ילדה פשוט מדהימה! שלא תשתני לעולם
אני אוהבת אותך מאוד מאוד!!!
ועכשיו שסיימנו עם כל זה..בואו נעבור לפרק :)
נוגה הייתה בהלם לאחר שקראה את היומן
ים קראה חלק מיומנה של אשלי..רכילות עליה ועל ליאור
וכך התפתחה מריבה גדולה שבה השתלבו גם מכות
המורה שנכנסה לכיתה לא ראתה אף אחד,היא התלוננה לאלכסנדר והוא ניגש לבדוק מה קורה
בנתיים מישל שמעה את זה ואמרה למעיין ולעדי להכנס לכיתה לפני שמשהו יקרה
"אני לא מאמינה שזה קורה לי" מלמלה לעצמה אשלי בעצב "עכשיו כולם יקראו את היומן שלי...עכשיו בטח כולם שונאים אותי,נוגה ותכף גם יסמין וכל שאר הכיתה שיקראו מה כתבתי עליהם....כולם הולכים עכשיו לשנוא אותי" מפניה זלגו הדמעות
היא התהלכה בעצב,צעד אחר צעד חושבת לעצמה למה לעזאזל החליטה לכתוב יומן,היא קיללה את אותו הרגע שקנתה אותו
*תחילת פלאשבק*
==3 שנים לאחור,טיול לצרפת==
"אשלי תזדרזי! צריך להגיע לשדה התעופה ולא,נאחר את הטיסה חזרה לישראל.."
"אבל אבא! לא קניתי עדיין מזכרת מחנות המזכרות! זאת הפעם הראשונה שלי בצרפת אני חייבת לקנות מזכרת!" אמרה אשלי בקול תינוקי,אביה לא יכל לעמוד בפני הקול הזה
"בעוד שלושה חודשים נחזור שוב לצרפת...קדימה אשלי עוד שעה המטוס ממריא!"
"תן לי 5 דקות אבא" התחננה "מבטיחה" הסתכלה עליו במבט שקשה לעמוד בפניו
"אוקיי אז תמהרי!" פקד עליה אביה
"מה לקנות....? מה לקנות?..." עיינה בין החפצים
לפתע את עיניה לכד יומן קטן מכוסה בפרווה ורודה
"וואו איזה מחברת יפה!...זאת נראית לי מזכרת פשוט מושלמת!" צהלה אשלי
"אבא! החלטתי מה לקנות!"
"אני שמח שבחרת מהר..בואי חמודה נלך לשלם.." אמר אביה
הם הגישו את המחברת למוכר.
"5 דולר" אמר המוכר במבטא צרפתי,אביה של אשלי הגיש לו את הכסף
המוכר קיבל את הכסף והכניס את היומן אל תוך השקית
" מרסי" לקחה ממנו את השקית "יש לי רעיון מה לעשות עם המחברת.." חיוך מתוק עלה על שפתיה
*סיום פלאשבק*
"למה? למה הייתי צריכה לבחור דווקא אותו?" יבבה אשלי "ולמה רשמתי דברים כאלה?! כי את מטומטמת אשלי! מטומטמת!" דפקה על מצחה
היא התיישבה ליד הכיתה וטמנה את ראשה בין רגליה,הניחה לדמעות לזלוג מבלי לתת חשבון לאף אחד.
בעודה בוכה שמעה רעשים שבוקעים מן הכיתה,היא קירבה את אוזניה כדי להקשיב:
"וואו מה הולך שם!" אמרה מעיין לאחר ששלושתן התיישבו בכיסאות "פשוט כאוס!"
"זה פשוט נורא מה שהולך שם:קללות,מכות ובעיקר שנאה" השיבה עדי
"והכל התחיל בגלל מחברת קטנה וורודה.." הוסיפה מישל
"את פשוט נוראית מישל...איך את מסוגלת לעשות דבר כזה?!" אמרה מעיין
"הוו...אני מסוגלת לזה,ולהרבה יותר מזה,רואים שאתן לא מכירות אותי...את מעיין,הצעת לי לקחת לה את היומן אבל אני חשבתי על משהו ערמומי יותר....לקחתי לה את היומן והחבאתי אותו בתיק של החבר שלה-תום"
"מה קרה אז..?" שאלה מעיין בסקרנות
"הצעתי לה לחפש בתיקים של כולם בכיתה,ותנחשי באיזה תיק היא חיפשה ראשון?"
"אמממ...שלי?" צחקה מעיין
"כן,היא הייתה בטוחה שאת לקחת לה את היומן...לבסוף חיפשנו תיק תיק עד שהגענו לתיק של תום.." צחקה מישל
"וואו... וואו"
"כמובן שהיא התנגדה לחפש בו-ברור הוא חבר שלה,אבל אני אמרתי לה שרק ליתר ביטחון תחפש...אוי היית צריכה לראות את הפרצוף המסכן שהיא עשתה כשהגשתי לה את הילקוט שלו.."
"ועוד כשהיא מצאה אותו שם.." צחקקה מעיין
"היא נפרדה ממנו אתמול,המבט שלה היה כ"כ המום ותום המסכן הקטן ניסה להסביר לה שזה לא הוא,אבל היא לא האמינה לו..."
"הם נפרדו?! אני לא מאמינה! הם עוד מעט שנה ביחד!" מעיין הייתה בהלם
"כן,ואחרי שהיא הייתה הרוסה לגמרי מהפרידה החלטתי שזה לא מספיק טוב כדי שיעיפו אותי אז בעזרת קשרים שלחתי את כל היומן של אשלי לצילום,אתן לא מבינות כמה טמטום יש שם!" גילגלה את עיניה "בכל מקרה לאחר כמה שעות היומן הוחזר אליי כשהוא משוכפל 1000 פעמים..אז כל הלילה הייתי עסוקה בפיזור הדפים.." פיהקה
"זאת היית את?!?!" התפרצה אשלי לכיתה
"כן אשלי,זאת הייתי אני,אני זאת שצבעתי לך את השיער לשחור ואני זאת שסיכסכה בינך לבין תום ואני,כן אני,הפצתי את היומן..." אמרה בגאווה
"איך עשית לי את זה?! היינו חברות! הכנסתי אותך לחבורה שלי,סמכתי עלייך מישל" המחנק בגרונה גבר
"את לא מבינה אשלי? אני לא סובלת אותך ובחיים גם לא רציתי להתחבר אלייך,את צריכה פשוט להבין שחיפשתי קורבן ואת היית האדם הראשון שנתקלתי בו..." ענתה לה באדישות
"אבל..אבל..תום המסכן! הוא בכלל לא היה אשם! אני נפרדתי ממנו מישל!"
"לא אכפת לי" משכה מישל בכתפיה
"אני שונאת אותך!!!" אשלי משכה בשערותיה של מישל
וכך עשתה גם מישל לאשלי
"תפסיקו לריב,מכות לא יפתרו שום דבר!" מעיין ניסתה להפריד ביניהן
אך אשלי ומישל לא הקשיבו,הן היו עסוקות מדי בלהכות אחת את השניה
"תפסיקו עם זה תכף ומיד!" צעקה מעיין בחוזקה
הן נעצרו והפנו את מבטם אל מעיין
"במחשבה שניה גם לך היה חלק בזה!" אמרה אשלי וסטרה למעיין בחוזקה
"הו,הו לא הייתי מוותרת!" מלמלה לעצמה בשקט עדי
"את לא עשית את זה כרגע!" שיניה של מעיין חרקו "את הולכת להצטער על הרגע הזה אשלי!"
וכך גם מעיין הצטרפה לקטטה שהתרחשה בין קירות הכיתה.
"בנות מספיק!" אלכסנדר נכנס לכיתה ואחריו שאר כיתה י"ב
הן מיד הפסיקו.
"התיישבו במקומותיכם!" צווה עליהם
כולם התיישבו והביטו זה על זה בכעס
"אני יכול להבין מה קורה פה?! מישהו יכול להסביר לי למה כיתה י"ב מתקוטטת אחד עם השני? למה אני צריך להשתמש באלימות כדי להפריד בינכם?" אלכסנדר שאל את שאלותיו והתהלך בין הטורים
"אלימות?!" שאלה מעיין בפליאה
"ה..." ניסתה אשלי להגיד אבל אלכסנדר קטע את דבריה
"בלי דיבורים! שאף אחד לא יוציא הגה מהפה עד שהמנהל לא מגיע!"
כעבור כמה דקות המנהל נכנס לכיתה
"אני יכול לדעת מה זה כל הכאוס שהיה במזדרון כרגע?!" התרעם המנהל
כולם השתתקו-אף אחד לא הוציא מילה
"כן אני יכולה" אשלי הרימה את ידה
"כן גברת לוי.."
"מישל היא האחראית להכל!" הצביעה עליה "קודם כל היא צבעה לי את השיער לשחור!" הסתכלה על שערותיה הבלונדיניות שהפכו בין לילה לצבע הכי דוחה-שחור "ועכשיו!" הרימה את קולה "היא לקחה לי את היומן והפיצה אותו בין כל תלמידי הכיתה וזה מה שגרם למריבה..."
"האם זה נכון?" המנהל הסתכל על מישל באיום
"כן" ענתה באדישות
"כן?! זה הכל? אין לך משהו להגיד כדי להגן על עצמך?"
"לא,אני מודה באשמה,אני עשיתי הכל ואני גם גאה בעצמי!"
"אוקיי...אז לא נותר לי דבר מלבד להעניש אותך,ובמקרה הזה העונש הוא סילוק מיידי מהבית ספר" הגביר המנהל את קולו
התלמידים הסתכלו אחד על השני בפליאה
"ארזי את חפצייך גב' מישל אטיאס ותחכי לי במשרד,אני הולך להודיע להורייך שיגיעו לאסוף אותך,לכי לארוז.."
מישל קמה ממקומה וחיוך גדול על שפתיה,סוף-סוף היא השיגה את מה שרצתה
עכשיו בטח אביה יחזיר אותה לבי"ס הקודם.
היא כבר תכננה בראשה איך היא הולכת לצחוק עם חברותיה על מה שהיא הצטרכה לעשות כדי להסתלק מכאן,והן בטח יעודדו אותה ויגידו לה כמה התגעגעו אליה
"ובקשר לשאר התלמידים.." אמר המנהל "כולם מקורקעים עד ליום ראשון! כלומר אין יצאה בסוף השבוע"
"אבל המנהל! אני תכננתי.."-"זה לא הוגן.." - אבל אני.." - "ההורים שלי.."
הכיתה נשמעה ככוורת דבורים
"זה לא מענין אותי!" דפק המנהל על השולחן "הייתם צריכים לחשוב על זה קודם-לפני שהמריבה המגוחכת הזאת התחילה...אני יבקש מיעל המזכירה שתודיע להורים שלכם!" אמר ויצא מהכיתה
"אני לא יכולה! היום אני צריכה לצאת לברר על ההורים שלי בבית היתומים" לחשה עדי למעיין
"אל תדאגי אני יעזור לך לברוח,תסמכי עליי"
"הנה המנהל,סיימתי לארוז הכל!" מישל נכנסה לחדרו של המנהל
"אבא שלך בדרך לכאן,הוא יגיע למשרד וידבר איתי ולאחר מכן תוכלי לחפש בי"ס אחר..."
"הו המנהל אל תדאג,מצאתי כבר בי"ס מושלם!" חייכה חיוך זומם
לאחר כמה דקות של שתיקה נשמעה דפיקה בדלת.
"יבוא" אמר המנהל
"היי,נעים מאוד אני אבא של מישל אטיאס-ג'וש" הגבר שנכנס הציג את עצמו
"הכנס בבקשה" אמר המנהל "הנה שב כאן ליד ביתך"
"באתי לכאן במהירות האפשרית כששמעתי שקרה משהו-אז מה קרה?"
"תשמע אדון אטיאס,ביתך עשתה מעשה חמור ומבייש ביותר והעונש שלה הוא סילוק,עלייך לחתום על מספר מסמכים.."
פניו של ג'וש החליפו צבעים "אני יכול לדבר איתך ביחידות...?" שאל אותו
"כן בטח" אמר "מישל את יכולה לתת לנו 5 דקות?"
"טוב" משכה בכתפיה ויצאה מחדר המנהל
"תראה אדון אברהם" ג'וש הניח את ידו על השולחן "אני רשמתי את ביתי לבי"ס הזה כי ידעתי שכאן ירסנו אותה..אתה מבין..היא ילדה קצת בעייתית...אני יודע שהיא הבטיחה לעצמה לעשות הכל כדי שיעיפו אותה מכאן...תבין,רשמתי אותה מבלי לשאול אותה אפילו,אני יודע שהיא מתגעגעת לחברות שלה לכן אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה...תן לה הזדמנות נוספת..."
"אני מתנצל אדון אטיאס אבל על דברים כאלה אי-אפשר לוותר...אתה צריך להבין שביתך גרמה לכך שכל כיתה י"ב תתקוטט ובנוסף היא צבעה לאחת מהתלמידות הותיקות את השיער..."
"אני מבטיח לך,תן לה הזדמנות נוספת מה שקרה לא יחזור על עצמו..."
"אני מתנצל שוב..אבל לא,העונש שלה הוא סילוק מיידי וחוץ מזה אם בשבועיים הראשונים לתחילת הלימודים היא מתנהגת ככה מה יקרה בשארית השנה?!"
"ומה...ומה אם אני אשלם לך שכר-לימוד כפול?!כלומר רק לפיצוי על כל מה שקרה?" ג'וש ניסה לשחד את המנהל
"כפול?!" המנהל חישב בראשו את סכום הכסף הרב שהולך להכנס לקופת בית-הספר "כלומר אני לא יודע..מה יגידו בוועדה?" אמר בבלבול
"תחשוב על זה אברהם...זאת הצעה טובה" הושיט לו את ידו ללחיצת יד
"במחשבה שניה...בסדר" לחץ את ידו "אבל היא נמצאת כאן על תנאי,ועוד שטות אחת הכסף לא יעזור מובן?!"
"תודה רבה על ההזדמנות הנוספת שהענקת לה,אני מודה לך מאוד..המזכירה שלי תשלח לך את הצ'ק..להתראות" אמר ג'וש ויצא מהחדר
"נו אבא,כמה זמן לקח לך? התייבשתי פה! קדימה בוא נלך" מישל לקחה את ידו
"לא מישל,את נשארת פה...דיברתי עם המנהל והוא הסכים להשאיר אותך בבי"ס "
"הוא מה??????????" צעקה מחרישת אוזניים נשמעה ברחבי בית-הספר
"את רואה את השומר החדש?" אמרה מעיין לעדי כששתיהן מתחבאות מאחורי הקיר
"איזה?" עדי הציצה והחזירה את ראשה
"נו זה ששם...הימני.." הצביעה
"אה נו.."
"שמעתי שהוא די אהבל,אז תראי מה נעשה...אני יעסיק אותו ואת בנתיים תברחי,מובן?"
"מובן" חייכה
"אז יאללה שיהיה לך בהצלחה ...וכשאני אסמן לך עם היד תרוצי הכי מהר שאת יכולה" אמרה מעיין והתקדמה לכוון השער
מעיין נעמדה ליד השער ועשתה עצמה כאילו מחכה למישהו
"את מחפשת משהו?" שאל השומר
"כן,אני מחכה למישהו שיביא לי משהו.." המשיכה להסתכל ולחפש
"אוקיי אז אני מבקש ממך להתרחק מהשער..."
"אה...כן נכון אתה צודק!" פסעה מספר צעדים ולפתע נפלה על הרצפה "איי! איי!" תפסה את בירכה "איי!איי!" צעקה והזילה מספר דמעות
"ילדה את בסדר?" התכופף כדי לראות את הרגל
"נראה לי ששברתי את הרגל או משהו.." צווחה וסימנה לעדי המודאגת ללכת
"חחח מעיין את גדולה" גיחכה עדי לעצמה ורצה אל מחוץ לשער
בנתיים השומר שדעתו הוסחה עזר למעיין לקום
"תודה,נראה לי שאני אסתדר מכאן...בכל מקרה אם מישהו בא ומחפש את מעיין שם טוב תגיד לו שיעלה לחדר שלי..." עשתה את עצמה צולעת
"חחח שומר פאתטי" צחקה מעיין ודילגה לעבר חדרה
היא פתחה את הדלת וממולה עמדו 2 בחורים גבוהים ובחורה בלונדינית עם משקפיים
"את עדי?" שאלה הבחורה
"לא,אני מעיין...מי את?"
"שמי אורית ואני עובדת סוציאלית משרותי הרווחה...היכן אוכל למצוא את עדי?"
"היא לא נמצאת כאן כרגע..מה את צריכה אני אמסור לה..."
"רציתי להודיע לה שהוריה נעצרו ולא יוכלו לתת עליה משמרת ועליה להתלוות איתנו לבית-היתומים עד שימצאו לה הורים מאמצים אחרים או שימלאו לה 18"
"היא מה?" השוק וההלם השתלטו על גופה
אוקיי...הענינים יצאו אל מחוץ לשליטה!
חכו בקרוב..אתן לא יודעות איזה מתח מחכה לכן *זומם*
חחח בסוף מישל לא קיבלה את מה שרצתה XD
ד"א אמרתי בשבוע שעבר שכל אחת יכולה לשאול אותי שאלה בנוגע להמשך הסיפור ורק מישהי אחת שאלה אותי...אז אם יש לכן שאלות אל תתביישו D:
ספוילרים ישלחו בקרוב למנוים :)
אומייגאד השבוע שלי כ"כ עמוס :S
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לצידך תמיד-בדם קר