שלום קוראות יפות וחמודות שלי :)
מה שלומכן? הכל בסדר? כן? יופי! *חחח עזבו עובר עליי משהו ברגעים אלו D:)
עברתי בזמן האחרון תקופה קשה בחיים,ועכשיו התגברתי עליה אז זה מה שאומר שהכל טוב :)
למי שלא יודעת/ראתה/שמעה זכיתי מקום שלישי בתחרות הבלוגים D:
בסדר שמעתי הרבה תלונות על זה שהייתי צריכה לזכות מקום ראשון..אבל זה לא כ"כ משנה לי..העיקר שהגעתי למקום כזה בכלל..
אבל מה שכן עיצבן אותי היה שהם לא פירטו שום דבר בנושא הבלוג והסיפור זה ממש הכעיס אותי..מה שהם עשו זה פשוט לשים קישור וזהו!
בתכלס אני לא הייתי קוראת סיפור רק אם היה רשום את הלינק שלו (נקודה למחשבה)
ונעבור לפרק P:
אשלי כתבה לתום שיר ושרה אותו על הבמה בתקווה שהוא יסלח לה והם יחזרו להיות ביחד
הוא החליט לסלוח לה אבל לא לחזור.
מעיין סיפרה לעדי על החקירה שעשו לה בבי"ס והן הגיעו למסקנה שהרשויות לעולם לא יגיעו לבית של מעיין
"תלמידים יקרים...מחר אתם יוצאים לחופשת ראש-השנה,אני מקווה שתהנו ותחזרו לבי"ס עם כוחות מחודשים,אבל לא לשכוח שלאחר החופשה יש לכם מבחן בהיסטוריה ומתמטיקה " אמרה המורה
"הוווווווווווווווווווווווו" – "המורה למה לבאס אותנו עכשיו?" נשמעו הקולות מהכיתה
"שקט!" צעקה "אז שתהיה לכם חופשה מהנה והמשך יום נעים...להתראות.." יצאה מהכיתה
לאחר שכל התלמידים יצאו מהכיתה אשלי לקחה את הפלאפון שלה וחייגה
"הלו...אבא? מה שלומך?...יופי אני שמחה! אמממ אבא...יש לי טובה גדולה לבקש ממך אני יודעת שיהיה קשה לך לקיים אותה...אני רוצה..."
"כן אמא....כן גם אני מתגעגעת אלייך.." גלגלה מעיין את עיניה "לא נורא...אני ישאר לבד בבית מקסימום אני אלך לאמיר או משהו...לא זה בסדר...אל תדאגי לי,תדאגי קודם כל לעצמך שיהיה לך חג שמח...כן אמא..אל תבכי..כן גם אני אוהבת אותך...ביי...כן ביי....טוב אמא ביי!" ניתקה את השיחה "אוף היא קרציה!"
==יום למחרת==
"איזה כיף היום חופש!" פיהקה נוגה וקמה ממיטתה
"כן,כל כך בא לי לישון עד מאוחר" השיבה יסמין
"רק חבל שלא נוכל לחגוג את החג אצל אשלי,כמו בכל שנה"
"אפרופו מדברים על אשלי...איפה היא בכלל? המיטה שלה מסודרת וגם אתמול בלילה היא לא חזרה לחדר" אמרה יסמין
"מה אכפת לי ממנה...בואי כבר נתלבש ונרד לקפיטריה אני רעבה!!!!!"
יסמין פתחה את הארון בגדים ובהתה בו "אין לי מה ל-ל-ב-ו-ש!!!!!" צעקה "אולי אני אקח מאשלי..היא במילא לא תשים לב..." דיברה לעצמה וניגשה לארון של אשלי
"אה! הוא ריק!" יסמין הייתה בהלם "נוגה! הארון של אשלי ריק איפה היא לעזאזל?!"
"גם היא לקחה את החפצים שלה...בואי תראי!!!" צעקה לה נוגה "יש מצב שהיא עברה חדר כי פשוט התעלמנו ממנה כל הזמן?"
"יכול להיות..אבל לאן היא הלכה? היא לא אמרה לנו כלום!" אמרה יסמין ולפתע קלטו עיניה משהו על המיטה של אשלי.
על המיטה שכב מכתב שבו היה כתוב באותיות גדולות "ליסמין ונוגה"
הן פתחו את המכתב ויסמין החלה לקרוא בקול
"חברותיי היקרות,
אני יודעת שאתן ממש כועסות עליי,ובצדק! גם אני ממש כועסת על עצמי.
לא באמת התכוונתי למה שרשמתי ביומן זה היה באמת מזמן דעתי השתנתה מאז...
אני גם יודעת שאתן שונאות אותי ולא רוצות לראות אותי יותר..בגלל זה עזבתי מבלי להפרד.
אתן מבינות,החלטתי לחזור לארה"ב ולגור עם המשפחה שלי שם.
אני יודעת שתסתדרו בלעדיי מצוין,אבל לי ממש יהיה קשה בלעדיכן .
חה,בטח תשכחו שאני קיימת אחרי שתקראו את המכתב הזה..
בכל מקרה רציתי להגיד שזה באמת חבל שרק עכשיו הבנתי כמה אתן חשובות לי וכמה אני זקוקה לכן.
אני מתנצלת גם שהבנתי את זה בנסיבות כאלה-כמה אני אוהבת אתכן!!
אתן הדבר הכי יקר לי בעולם וחברות כמוכן לא מוצאים בכל מקום,אבל חברות כמוני....אף אחת לא הייתה רוצה חברה כמוני...בגלל זה..בגלל זה אני הולכת להשתנות....
החלטתי לפתוח דף חדש,להיות טובה יותר לאנשים ובגלל זה אני עוזבת...עוזבת למקום שאף אחד לא מכיר אותי ואת העבר שלי...
אני מתנצלת שוב בפעם המליון על התקרית שהייתה בינינו ושוב,על זה שעזבתי מבלי להפרד
כשתקראו את המכתב הזה אני בטח כבר אהיה בארה"ב
ושלא תחשבו לרגע שאני אשכח אתכן!
אשלי 3> "
"היא...היא עזבה.." יסמין ונוגה הסתכלו אחת על השניה בהלם
"תום,למה אתה שם את הדברים שלך אצלי? אני שונא שאתה עושה את זה..." כעס הראל
"איזה דברים? על מה אתה מדבר בכלל?!"
"יש מעטפה על יד המיטה שלי,כתוב עליה 'תום' "
"מה? איזה מעטפה?"
"תום! אל תעשה את עצמך...הנה! זאתי!" הגיש לו מעטפה לבנה שעליה היה כתוב "תום"
הוא פתח אותו באיטיות,ידו רעדה מעט..הוא ישר זיהה שזהו כתב ידה של אשלי
"תום היקר,
החוסר אמון שלי בך ממש פגע בך...ואתה ממש צודק!
זה היה כ"כ מטופש לא לבטוח בך.
לסלוח זה דבר אלוקי...לא כל אחד מסוגל לסלוח ואתה בחרת כן לסלוח לי
אני מעריכה את זה מאוד!
אמרת שלא נוכל להיות יותר ביחד ואז הבנתי כמה שצדקת...
בגלל זה החלטתי לעזוב מבלי להפרד,אני חוזרת לארה"ב לגור עם המשפחה שלי.
החלטתי לפתוח דף חדש במקום שאף אחד לא מכיר אותי...אני אהיה טובה יותר לאנשים.
בכל מקרה רק רציתי להגיד לך שאתה האדם הכי יקר לי בחיים ואני אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם.
שתהיה לך חופשה מהנה וחג שמח :-)
אוהבת אותך המון ומתגעגעת
אשלי 3>"
הוא סיים לקרוא "איך אני הולך לחיות בלעדיה?" מידו נשמט המכתב "לא אשלי! אל תעזבי!" צעק,רץ וטרק את הדלת אחריו
"תגיד,מה נסגר בסוף עם אלכסנדר? לא ראיתי אותו כבר כמה ימים..." אמרה מעיין בפה מלא באוכל
"קודם כל תבלעי שלא תחנקי,שנית,מה לא שמעת מה היה?!" תמה
"לא,מה היה?"
""אף אחד לא סיפר לך מה היה?!" המשיך לשאול ולהתגרות בה
"לא,ואם לא תספר לי לא כ"כ יהיה לך טוב.."
"זוכרת את היום הזה שכולם רבו מכות בגלל הבת דודה שלי?"
"כן נו.." נגסה מהפרוסה במהירות
"אז הייתה מריבה בין הבנים ואלכסנדר בא להפריד...הוא ראה שלא כ"כ מצליח לו עניין הצעקות אז הוא החליט להשתמש בכוח..."אמר אלכס בפשטות
"הוא הרביץ להם?!"?!
*תחילת פלאשבק*
"בנות מספיק!" אלכסנדר נכנס לכיתה ואחריו כיתה יב
הן הפסיקו מיד
"התיישבו במקומתיכם!" ציווה עליהם "אני יכול להבין מה קורה פה?! מישהו יכול להסביר לי למה כיתה יב מתקוטטים אחד עם השני? למה אני צריך להשתמש באלימות כדי להפריד ביניכם?" אלכסנדר שאל את שאלותיו והתהלך בין הטורים
"אלימות?!" שאלה מעיין בפליאה
*סיום פלאשבק*
"אהההה....עכשיו נזכרתי..הוא שאל למה הוא היה צריך להשתמש באלימות.."
"חתיכת בלאגן היה שם" אמר אלכס
"נו,אז מה קרה בסוף?"
"בסוף התלמידים הלכו למנהל להתלונן,והוא כמובן מצדו-לא עשה כלום,אז הם בעצמם החליטו ללכת ולברר עליו ולחפש דברים אפלים בחייו כדי שתהיה סיבה להעיף אותו..."
"נו.." המשיכה לנגוס בפרוסה
"והם גילו.." ניסה למתוח אותה באיטיות שבקולו
"גילו מה? גילו מה?" קיפצה מעיין ממקומה בסקרנות
"הם גילו ש.."
"אלכס" פניה נהפכו רציניות "אם אתה עוד פעם אחת תנסה למתוח אותי...אתה רואה את המיץ תפוזים הזה?" הרימה את הכוס מהשולחן
הוא הנהן בחיוב
"אז המיץ הזה הולך לחלחל לך אל מתחת לחולצה.." אמרה באיום
"די מעיין,תפסיקי להפחיד אותי.." לגלג
"רגע,אני רוצה להבין...אתה באמת רוצה להתעסק איתי?!"
"לא"
"יופי אז תשב ותספר הכל!"
"טוב בסדר" צח "הם ביררו עליו וגילו שבעצם הוא היה סוהר בבית כלא לנוער"
"סוהר? בבית כלא?" מעיין הייתה בהלם "לא פלא שהוא היה כזה נאצי.."
"שניה עוד לא סיימתי! הקטע הכי טוב הוא שבעצם העיפו אותו משם "בעקבות התעללות יתר באסירים"-מה שבעצם אומר שהוא אדם אלים ומסוכן" אמר "הם נתנו למנהל הוכחה והוא כמובן –העיף אותו מבלי לחשוב פעמיים,תתארי לך אם זה היה מתפרסם איזה תדמית הייתה נוצרת לבי"ס אחרי המקרה הזה.."
"אז אתה רוצה להגיד לי שנשארנו בלי משגיח?" שאלה בשמחה
"נדמה לי שכן..עד שימצאו מועמד מתאים.."
"רק שלא יביאו עוד אחד נאצי" מעיין גלגלה את עיניה
"עם הבי"ס הזה אני לא אתפלא.."
"תפתחו כבר!" מלמל לעצמו תום והניע את רגליו מצד לצד
"שלום,במה אוכל לעזור?" שאל הגבר הגבוה שפתח את הדלת
תום זיהה משהו בפנים שלו הוא הזכיר ממש את.. "אני מחפש את אשלי,היא נמצאת?"
"לא" נאנח "היא לא פה"
"מה זאת אומרת לא פה!!! איפה היא?"
"היא טסה לארה"ב,היא מסיימת שם יב וממשיכה לקולג' " ענה בפשטות
"זה אומר שהיא לא תחזור?!" שאל תום מבועת
"לא,גם אני עוזב אחרי שאסיים את עיסוקיי פה ואח"כ אני והיא מתכוונים להשאר בארה"ב לתמיד"
"לתמיד..לתמיד..לתמיד.."המילים הדהדו בראשו,זה לא יכול להיות! היא עוזבת לנצח,היא לא תהיה פה יותר,הוא לא ישמע את צחוקה העדין,את קולה המתוק שתמיד צלצל באוזניו....
לא! הוא לא ייתן לזה לקרות!
"היא לא יכולה לעזוב!" פלט לבסוף
"אין הרבה מה לעשות..היא כבר עזבה"
"אבל..אבל..אבל אני אוהב אותה! אני זקוק לה! אני יודע שזה נשמע קצת אגואיסטי אבל...אני אוהב אותה"
"אין הרבה מה לעשות" אמר אביה "חוץ מ..."
==כעבור מספר שעות==
"כמה זמן לוקח לה להגיע!" רקעה עדי ברגליה "כמה כבר אפשר לחכות לה? נראה לי שזאת הפעם הראשונה שהיא עושה קניות" מלמלה לעצמה
לפתע נשמע צלצול בדלת
"הו! סוף סוף היא באה!" רצה לכוון הדלת "סוף סוף מעיין כמה זמן לקח לך!" אמרה בעודה פותחת את מנעול הדלת "את!" לפתע פניה החווירו
"את!"
נו,יש ניחושים? אני אשמח לשמוע ^^"
בקרוב פורים,למה אתן מתחפשות?
ועוד משו קטן ששכחתי : WTF?! 12,461 כניסות!
בפעם האחרונה שבדקתי היו לי 6000 כניסות (וזה היה לפני חודש) דאמיט!
בכל אופן אני מודה לקוראות המדהימות שלי שהצביעו לי,ולקהילת טוקיו הוטל בישראל שעזרו לי להשיג קולות :מאי וקארין 
ולאנשים הנחמדים שלא מכירים את הבלוג שלי ובכל זאת הצביעו ו-כמובן! לבורא עולם
אוהבת אותכם המונים 333333333333333333333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לצידך תמיד-בדם קר