שונאות אותי? כן כן את זה אני יודעת מזמן....
אז ככה-דברים שלא הספקתי לומר-קודם כל חג פורים שמח-התחפשתי לאשלי (מהסיפור כן) יצא מגניב!!!!! אם תבקשו אני ישים תמונות :)
שלישית-יום הולדת שמח לדנוווווווווווווווווווש החיימשלי אוהבת אותך המונים 333333333> ולמאיה המדהימה!!!
אמממממ למקרה שתהיתם לאן נעלמתי אז -היה לי עומס בחיים,התקבלתי לעבודה חדשה וחשובה והייתי צריכה ללמוד (מה חשבתי לעצמי לעזאזל שאמרתי שהמבחנים מסתימים בתיכון?! כל יום יש לנו 2 מבחנים!!!!!) וגם ניקיונות פסח לא פסחו ממני (בעעעעעעע) בקושי הייתי במחשב (ליתר דיוק חודש לא נגעתי בו 
מסכן בעלי השני :( )
בכל מקרה תכננתי לפרוש עם הסיפור אבל שיניתי את דעתי ברגע האחרון ואמרתי לעצמי "ליאת! מה לעזאזל את חושבת לעצמך?! יש לך מלא קוראות (שד"א 80% מהן לא מגיבות) שמחכות לפרק ואת ככה תנטשי אותם?!?!" ת'אמת גם הרגשתי די רגשות אשמה שאני לא מעדכנת,וגם האסמסים של בנות כל יום,ושיגועים של בת דודה שלי ואחותי החלטתי לכתוב פרק!!!! אז שלא תגידו שמעכשיו הפרקים לא יהיו מותחים! זאת אזהרה!
ולנושא הבא-אני ב"ה מתכננת להוציא את הספר שלי "לצידך תמיד" אני מתחילה מעכשיו לשכתב אותו,נהנתם ממנו? יופי! הגיע הזמן להחזיר לי גם טובה! מה שאני מבקשת (יותר נכון דורשת!) מכל אחת ואחת זה מכתב המלצה! אני שולחת את הסיפור עם מכתבי ההמלצות שלכם להוצאה לאור! כמה שיותר מכתבי המלצות ככה הסיכויים יהיו יותר גדולים שהספר כן יצא לאור
קראתי את הספר "לצידך תמיד" של הכותבת ליאת שוורץ,ממש אהבתי את התוכן ההומוריסטי וה_______________________
בלה בלה בלה.....
בתקווה וציפיה רבה.
תודה.
ואחרי כל החפירה הארוכה...סוף סוף! פרק 15! (וואו אני לא מאמינה שעד עכשיו יש לסיפור 65 פרקים 
)
"תום,למה אתה שם את הדברים שלך אצלי? אני שונא שאתה עושה את זה..." כעס הראל
"איזה דברים? על מה אתה מדבר בכלל?!"
"יש מעטפה על יד המיטה שלי,כתוב עליה 'תום' "
"מה? איזה מעטפה?"
"תום! אל תעשה את עצמך...הנה! זאתי!" הגיש לו מעטפה לבנה שעליה היה כתוב "תום"
הוא פתח אותו באיטיות,ידו רעדה מעט..הוא ישר זיהה שזהו כתב ידה של אשלי
"תום היקר,
החוסר אמון שלי בך ממש פגע בך...ואתה ממש צודק!
זה היה כ"כ מטופש לא לבטוח בך.
לסלוח זה דבר אלוקי...לא כל אחד מסוגל לסלוח ואתה בחרת כן לסלוח לי
אני מעריכה את זה מאוד!
אמרת שלא נוכל להיות יותר ביחד ואז הבנתי כמה שצדקת...
בגלל זה החלטתי לעזוב מבלי להפרד,אני חוזרת לארה"ב לגור עם המשפחה שלי.
החלטתי לפתוח דף חדש במקום שאף אחד לא מכיר אותי...אני אהיה טובה יותר לאנשים.
בכל מקרה רק רציתי להגיד לך שאתה האדם הכי יקר לי בחיים ואני אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם.
שתהיה לך חופשה מהנה וחג שמח :-)
אוהבת אותך המון ומתגעגעת
אשלי 3>"
הוא סיים לקרוא "איך אני הולך לחיות בלעדיה?" מידו נשמט המכתב "לא אשלי! אל תעזבי!" צעק,רץ וטרק את הדלת אחריו
"תגיד,מה נסגר בסוף עם אלכסנדר? לא ראיתי אותו כבר כמה ימים..." אמרה מעיין בפה מלא באוכל
"קודם כל תבלעי שלא תחנקי,שנית,מה לא שמעת מה היה?!" תמה
"לא,מה היה?"
""אף אחד לא סיפר לך מה היה?!" המשיך לשאול ולהתגרות בה
"לא,ואם לא תספר לי לא כ"כ יהיה לך טוב.."
"זוכרת את היום הזה שכולם רבו מכות בגלל הבת דודה שלי?"
"כן נו.." נגסה מהפרוסה במהירות
"אז הייתה מריבה בין הבנים ואלכסנדר בא להפריד...הוא ראה שלא כ"כ מצליח לו עניין הצעקות אז הוא החליט להשתמש בכוח..."אמר אלכס בפשטות
"הוא הרביץ להם?!"?!
*תחילת פלאשבק*
"בנות מספיק!" אלכסנדר נכנס לכיתה ואחריו כיתה יב
הן הפסיקו מיד
"התיישבו במקומתיכם!" ציווה עליהם "אני יכול להבין מה קורה פה?! מישהו יכול להסביר לי למה כיתה יב מתקוטטים אחד עם השני? למה אני צריך להשתמש באלימות כדי להפריד ביניכם?" אלכסנדר שאל את שאלותיו והתהלך בין הטורים
"אלימות?!" שאלה מעיין בפליאה
*סיום פלאשבק*
"אהההה....עכשיו נזכרתי..הוא שאל למה הוא היה צריך להשתמש באלימות.."
"חתיכת בלאגן היה שם" אמר אלכס
"נו,אז מה קרה בסוף?"
"בסוף התלמידים הלכו למנהל להתלונן,והוא כמובן מצדו-לא עשה כלום,אז הם בעצמם החליטו ללכת ולברר עליו ולחפש דברים אפלים בחייו כדי שתהיה סיבה להעיף אותו..."
"נו.." המשיכה לנגוס בפרוסה
"והם גילו.." ניסה למתוח אותה באיטיות שבקולו
"גילו מה? גילו מה?" קיפצה מעיין ממקומה בסקרנות
"הם גילו ש.."
"אלכס" פניה נהפכו רציניות "אם אתה עוד פעם אחת תנסה למתוח אותי...אתה רואה את המיץ תפוזים הזה?" הרימה את הכוס מהשולחן
הוא הנהן בחיוב
"אז המיץ הזה הולך לחלחל לך אל מתחת לחולצה.." אמרה באיום
"די מעיין,תפסיקי להפחיד אותי.." לגלג
"רגע,אני רוצה להבין...אתה באמת רוצה להתעסק איתי?!"
"לא"
"יופי אז תשב ותספר הכל!"
"טוב בסדר" צח "הם ביררו עליו וגילו שבעצם הוא היה סוהר בבית כלא לנוער"
"סוהר? בבית כלא?" מעיין הייתה בהלם "לא פלא שהוא היה כזה נאצי.."
"שניה עוד לא סיימתי! הקטע הכי טוב הוא שבעצם העיפו אותו משם "בעקבות התעללות יתר באסירים"-מה שבעצם אומר שהוא אדם אלים ומסוכן" אמר "הם נתנו למנהל הוכחה והוא כמובן –העיף אותו מבלי לחשוב פעמיים,תתארי לך אם זה היה מתפרסם איזה תדמית הייתה נוצרת לבי"ס אחרי המקרה הזה.."
"אז אתה רוצה להגיד לי שנשארנו בלי משגיח?" שאלה בשמחה
"נדמה לי שכן..עד שימצאו מועמד מתאים.."
"רק שלא יביאו עוד אחד נאצי" מעיין גלגלה את עיניה
"עם הבי"ס הזה אני לא אתפלא.."
"תפתחו כבר!" מלמל לעצמו תום והניע את רגליו מצד לצד
"שלום,במה אוכל לעזור?" שאל הגבר הגבוה שפתח את הדלת
תום זיהה משהו בפנים שלו הוא הזכיר ממש את.. "אני מחפש את אשלי,היא נמצאת?"
"לא" נאנח "היא לא פה"
"מה זאת אומרת לא פה!!! איפה היא?"
"היא טסה לארה"ב,היא מסיימת שם יב וממשיכה לקולג' " ענה בפשטות
"זה אומר שהיא לא תחזור?!" שאל תום מבועת
"לא,גם אני עוזב אחרי שאסיים את עיסוקיי פה ואח"כ אני והיא מתכוונים להשאר בארה"ב לתמיד"
"לתמיד..לתמיד..לתמיד.."המילים הדהדו בראשו,זה לא יכול להיות! היא עוזבת לנצח,היא לא תהיה פה יותר,הוא לא ישמע את צחוקה העדין,את קולה המתוק שתמיד צלצל באוזניו....
לא! הוא לא ייתן לזה לקרות!
"היא לא יכולה לעזוב!" פלט לבסוף
"אין הרבה מה לעשות..היא כבר עזבה"
"אבל..אבל..אבל אני אוהב אותה! אני זקוק לה! אני יודע שזה נשמע קצת אגואיסטי אבל...אני אוהב אותה"
"אין הרבה מה לעשות" אמר אביה "חוץ מ..."
==כעבור מספר שעות==
"כמה זמן לוקח לה להגיע!" רקעה עדי ברגליה "כמה כבר אפשר לחכות לה? נראה לי שזאת הפעם הראשונה שהיא עושה קניות" מלמלה לעצמה
לפתע נשמע צלצול בדלת
"הו! סוף סוף היא באה!" רצה לכוון הדלת "סוף סוף מעיין כמה זמן לקח לך!" אמרה בעודה פותחת את מנעול הדלת "את!" לפתע פניה החווירו
"את!"
"מה..מה את עושה פה?" גימגמה עדי
"מה ז"א מה אני עושה פה? זה הבית שלי! מי את בכלל ואיך לעזאזל נכנסת לפה?"
"אמממממ...תני לי להסביר" נלחצה עדי
"מי הכניס אותך לבית שלי ? תעני לי ומהר!" צעקה ויקי
"אמא,מה את עושה פה?" מעיין התפרצה בין הצעקות
"מעייני,כ"כ התגעגעתי אלייך נשמה שלי"
"מתי הגעת לכאן בכלל?!" שאלה
"לפני דקה נכנסתי וראיתי את הבחורה הזרה הזאת,מה היא עושה פה?"
"אמא,זאת החברה הכי טובה שלי.." אמרה מעיין "היא באה לארח לי חברה לראש השנה...איזה סקנדל את עושה!"
"אני מתנצלת לא ידעתי..." אמרה ויקי מבוישת
"כמובן שלא ידעת...כל מה שאת יודעת זה רק לצעוק ולעשות לי פאדיחות!"
"טוב מעייני אל תגזימי.."
"אני מגזימה? תראי את הפנים של עדי איך הם נהיו לבנות ותראי איך היא רועדת!"
"אני ממש מתנצלת עדי...לא ידעתי סליחה"
"זה בסדר,אנשים לפעמים טועים" השיבה עדי
"אז מה בכל זאת את עושה פה אמא?" שאלה מעיין
"החלטתי לא להשאיר אותך לבד בחג ולעשות לך הפתעה וכמובן שגם בגלל זה לא התקשרתי להודיע לך,אני אוהבת אותך ובכל יום ויום שהייתי בחו"ל התגעגעתי אלייך והלב שלי נחצה לשניים כשחשבתי שתשארי לבד בלי אמא ובמיוחד בראש השנה,אז לקחתי חופש ותפסתי את המטוס הראשון לישראל ,כמובן שאחרי החג אני חוזרת לשם לשבוע וחצי נוספים"
"טוב בסדר אמא,לא צריך להגזים.."
"אני לא מגזימה אני פשוט אוהבת אותך!" חיבקה אותה חזק
"אמא את חונקת אותי!!!!" מעיין עשתה עצמה נחנקת
"אז..." שיחררה את מעיין מגזרת החיבוק "מה יש לאכול?"
"סליחה היכן נמצא חדרה של אשלי לוי? " שאל באנגלית את פקידת הקבלה
"בחדר 48 קומה 4" השיבה לו בחיוך
"תודה,המשך יום טוב"
אביה של אשלי עלה במעלית וכשיצא ממנה סרק את החדרים "הו! הנה חדר 48 " אמר ונקש בדלת שלוש פעמים
"אבא?" קראה אשלי בהתלהבות "איזה כיף שבאת! שיעמם לי פה לבד בחדר! וחוץ מזה התגעגעתי אלייך המון ו.."
"רגע אשלי" קטע אותה
"מה קרה אבא?" הסתכלה על פניו הרציניות ומיד ההתלהבות נמחקה מפניה
"יש לך אורח"
"אורח?!" תמהה "הבאת את דוד ווילי?"
"כן" אמר וזז הצידה
"תום?!?! מה אתה עושה פה?"
"אשלי" נאנח "אני לא יכול לסבול את זה שאת רחוקה ממני,את כל החיים שלי ובלעדייך...אין לי חיים,בגלל זה בבוקר שקראתי את המכתב שלך רצתי ישר לבית שלך!"
"כן,כן" קטע אותו "הוא התעקש שהוא אוהב אותך,בגלל זה הצעתי לו לבוא לנסות לשכנע אותך שתחזרי...תשמעי אשלי,הבחור באמת אוהב אותך" טפח על שכמו
"ובשביל להגיד לי שאתה אוהב אותי היית צריך לטוס עד לפה?! היית יכול לצלצל..."
"זה לא היה אותו דבר...אם הייתי מדבר איתך בטלפון לא היית מוכנה לחזור לארץ.."
"ומי אמר לך שעכשיו אני אשתכנע לחזור לשם?" התגרתה בו
"אז זה יהיה מאוד חבל כי המון אנשים שאוהבים אותך יתאכזבו מאוד שיגלו שעזבת.."
"אף אחד לא יתאכזב..בטח כולם יקפצו משמחה.." אמרה בעצב
"אל תדברי שטויות...תחזרי,אני רוצה שתחזרי" התחנן תום
""תום זה לא יעזור...בשביל מה אני אחזור?? בשביל שבכל יום אני אראה את הפנים שלך ואדע שלעולם כבר לא תהיה שלי...שהפסדתי אותך בזכות הטיפשות שלי,או יותר גרוע -החברות שלי יסתכלו עלי במבט מאשים..."
"לא אשלי,זה לא יקרה" קטע אותה "אני לא מוכן לאבד אותך שוב...מספיק שעכשיו כמעט גרמת לי התקף לב..אני...אני..אני אוהב אותך!!"
"גם אני אוהבת אותך תומי שלי!" התקרבה אליו לאט והוא אליה,היא כ"כ התגעגעה לניחוח הזה,לקירבה הזאת,היא עצמה את עיניה וחיכתה ל....
"אהמ אהמ"
הם התרחקו מיד זה מזה
"שמתם לב שאנחנו עדיין עומדים בכניסה?"
"כן אבא,אפילו לא שמתי לב" אמרה אשלי נבוכה
"אוחחחח,הצעירים של היום..." גילגל את עיניו ושלושתם צחקו
"אז איך הסתדרת בלעדיי בחודשיים וחצי האחרונים?" פנתה ויקי למעיין
"קשה מאוד אמא! קשה!" אמרה וקרצה לעדי,עדי בתגובה צחקקה בשקט
"נכון! גם לי זה היה נורא קשה...כ"כ התגעגעתי.." אמרה "נו איך בלימודים?"
"בסדר" השיבה בשיעמום
"את מכינה שיעורים?" הוסיפה לשאול
"כן"
"ומקשיבה למורות?"
"בטח,בטח"
"יופי אני שמחה! אחחח אני כ"כ גאה בך יפה שלי!" חיבקה אותה חזק
"כן,כן אמא גם אני אוהבת אותך"
"מה איתך עדי? איך בלימודים?"
"בסדר"
"ואיך ההורים שלך הגיבו כשאמרת להם שאת מארחת למעייני שלי חברה בחג?"
"אמממ.." גירדה בראשה "את האמת לא בדיוק "אמרתי" להם.." אמרה נבוכה
"אז מה כן? הם לא יודעים שאת פה?"
"אף אחד לא יודע שאני פה...ההורים שלי בבית-סוהר...הרשויות מחפשות אחרי כבר כמה זמן ו..."
"רגע,אני רוצה להבין! יש בבית שלי נעדרת?!?!" פניה נמלאו כעס
"אמא תרגעי,זאת חברה שלי. אני לא מוכנה שבחג היא תהיה בבית יתומים זה ממש לא בסדר.."
"וזה בסדר שבבית שלי מחביאים נעדרת?!" כעסה עוד יותר "צריך להודיע לרשויות!"
"אמא מה קרה לך? איפה את חיה בכלל? יחזירו אותה לבית יתומים...בשביל שבוע אחד עד שימלאו לה 18?"
"אבל מעייני זה לא אותו דבר כמו בכל בית אחר...את צריכה להבין שאני אישיות מפורסמת,תחשבי איך זה ישפיע על הקריירה שלי! "ויקטוריה שם-טוב החביאה בביתה נעדרת" אני כבר מדיימנת את הכותרות בעיתונים"
"מתי תפסיקי להיות היסטרית אמא! זה לא את החבאת,אני זאת שהחבאתי!"
"מה זה משנה? כל עוד הבית הוא שלי ואת נמצאת תחת חסותי אני אחראית על הכל..כשתגדלי ויהיה לך בית משלך תוכלי להחביא כמה נעדרות שתרצי,טוב?!"
"יואו אמא!!!!!!"
"תפסיקו לריב! אל תדאגו,מחר מוקדם על הבוקר אני אלך להסגיר את עצמי" נאנחה עדי
"עדי אל תהיי מטומטמת,אל תתני לאמא שלי להשפיע עלייך!"
"לא זה בסדר,אל תדאגי זה רק שבוע...אל תשכחי שהייתי שם 17 שנה שבוע לא יהרוג אותי.."
"תפסיקי לדבר שטויות! אמא,תראי מה את עושה לה!" צעקה מעיין
"אני חושבת שהיא צודקת מעייני,היא בוגרת ולוקחת אחראיות,לא שאת לא אחראית אבל תוכלי ללמוד ממנה קצת..."
"מעיין,אל תדאגי לי אני אסתדר וחוץ מזה את תבואי איתי להסגיר את עצמי" אמרה עדי
"לא אני לא עושה את זה!" שילבה את ידיה בכעס
==למחרת בבוקר==
"אני לא מאמינה שאני עושה את זה!"
"נו מעיין בואי!" משכה אותה חזק
"לא! לא!" מעיין ניסתה להתייצב אבל עדי משכה אותה יותר חזק מה שגרם למעיין לגרור רגליים.
"שלום,אני עדי מיכאלי הבת המאומצת של נורית ויעקב...אתם מחפשים אחריי ואני בכלל הייתי בחופשה..שמעתי שההורים שלי בכלא ונתקפתי הלם...באתי לפה ברגע ששמעתי" אמרה לפקידת הקבלה בתחנת המשטרה
"רק רגע בבקשה" חייכה והרימה את שפורפרת הטלפון "יוסי,יש פה מישהי בשבילך" לחשה "עוד רגע בבקשה"
"אין בעיה" חייכה עדי חיוך מזויף
"שלום עדי,אנחנו בחיפושים אחרייך כבר זמן מה..." יצא האיש לבוש המדים עם הכרס הגדולה מחדרו
"הייתי בחופשה ובאתי ברגע ששמעתי" עדי עשתה פרצוף מודאג
"יפה! בזמן שאת בחופשה אנשים מחפשים אחרייך...מזכיר לי קצת את עצמי..."
עדי צחקה צחוק מזויף "כן,אבל העיקר שאני פה עכשיו" אמרה בביטחון "אז מה רציתם לומר לי?"
"זה סיפור ארוך..בואי אחריי" הושיט את ידו והצביע לכיוון הדלת האפורה
עדי ומעיין נכנסו לחדר,הוא היה קטנטן וצפוף וברקע היה ריח חזק של זיעה.
"אל תזוזו אני כבר בא!" אמר השוטר השמנמן
"כן,כן מה שתגיד" אמרה עדי
"יואו! הוא לא שמע מה זה דאודורנט!" מעיין אמרה וסתמה את אפה
"נו איפה הוא? כבר שעה וחצי אנחנו יושבות בחדר המסריח הזה! אני הולכת!" עדי קמה ואחריה מעיין,הן לא התאמצו להגיע לדלת כי היא הייתה ממש מאחוריהן,עדי פתחה את הדלת.
"רציתן ללכת לאנשהו?" שאל יוסי השוטר
"כן,רצינו לברר מה קורה! למה אנחנו נמצאות בחדר שעה וחצי ועדיין לא באת!" השיבה עדי בכעס
"התעכבתי כי הבאתי מישהי..."
"אורית! מה שלומך?"
"אני בסדר תודה,שנתיישב?" שאלה
"כן בטח"
" יוסי,תשאיר אותנו לבד" לחשה אורית לשוטר
"בסדר" ענה במרמור וגרר את עצמו אל מחוץ לדלת
"תראי עדי" אורית התיישבה על כסא המנהלים השחור ושילבה את ידיה "כפי שאת יודעת ההורים שלך בבית-סוהר ואת היית אמורה לחזור לבית יתומים עד שימלאו לך 18"
"הייתי אמורה?" קטעה אותה "למה הייתי?"
"בגלל זה חיפשנו אותך כ"כ,לאחר שההורים המאמצים שלך נעצרו,בדיוק בזמן ההורים הביולוגים שלך באו לבית יתומים לחפש אותך,הם התחרטו על הרגע שהם נטשו אותך וניסו לאתר אותך במשך שנים...הם רוצים אותך בחזרה עדי!"
"ה...ה..ההורים שלי?!" בלעה את רוקה
"כן! ובעוד מספר דקות גם תכירי אותם!"
מתח? זה עוד כלום..ולכל מי ששאלה מתי כבר יהיה הרצח הארור הזה-הוא יהיה ממש ממש בקרוב!!!!
הנה כמה ספוילרים לעתיד לבוא (למי שלא מעונינת מוזמנת לדלג ולהגיב)
*מעיין ואלכס יהיו ביחד (לייק דא)
* לא שכחתי את אבי ואמיר-בקרוב קאמבק XD
*יהיה נסיון התאבדות של מישהו
* הרצח לא יתואר עכשיו-אלא רק בסוף שיפענחו מי הרוצח ואז יהיה מתח מטורף!!! (חה! למי שחשבה שהרצח יעבור וזה הסוף!!! XD)
יאללה עפתי לישון (4:26 לפנות בוקר :S)
גיבו :)
(מקווה שהפעם הבאה תהיה קרובה P:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לצידך תמיד-בדם קר
