חחחחחחח XD,שלום וברוכים הבאים לספיישל יומהולדת שנתיים ל"לצידך תמיד" הו,התינוק הקטן שלי כבר בן שנתיים *התרגשות התרגשות*
תודה רבה לקטיה שהתנדבה ליצור שלט (היא הכינה שתיים אבל שתיהם נורא יפים P:)
וגם שווXP
ממש ממש יפה לראות את האכפתיות שלכן,זה נותן חשק :) ♥♥♥
השקעתי על הפוסט הזה כבר שבועיים,מי שלא מגיבה דמה בראשה (ואני מתכוונת לזה -.-)
אז כרגיל נתחיל עם דברים שלא ידעתם עליי:
♥♥♥דברים שלא ידעתם עליי♥♥♥
מראה חיצוני:
♣ יש לי ראסטה ורודה בשיער
♣ הצבע שיער שלי הוא בורדו
♣ העיניים שלי צבעוניות ומתחלקות ל-3 צבעים:ירוק,כחול ודבש-יאפ קריפי
פנימיות וכללי:
♣ התחביבים שלי הם:לשיר,לשמוע שירים,לכתוב,לצלם,ולשבת במחשב.
♣ אני חולה על כל הקוראות שלי בלי יוצא מן הכלל (נראלי שאת זה אתן כבר יודעות XD)
♣ אני יצור של לילה-המון אומרים לי שהם חוששים שאני ערפד (ייאי לי)
♣ יש לי 2 בעלים ו-3 נשים 1. ביל קאוליץ 2.המחשב 3.אבריל לאבין 4.אורית (אגוזי) 5.טיילור סוויפט
♣ כשהייתי לומדת הייתי שובבה נורא והייתי עושה המון תעלולים לחברות ולמורות ויום אחד הציעו לי לכתוב ספר על כל התעלולים שעשיתי-טוב...הגשמתי את החלום שלי חלקית (בנתיים...)
♣ אני מתה על שירי רוק (לא ישראלים) ושירים שקטים ועצובים-אם השיר לא רוק ו/או לא שקט...תשכחו מזה..אני שונאת אותו..
♣ אני נקמנית ונטרנית ולא כדאי לאף אחד להתעסק איתי (או כמו ששירה אמרה לי-"עכשיו אני רואה את המוח הקרימינלי שיש לך")
♣ אני אוהבת להתנגד לכל מה שזז-למרוד בהכל,לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות בכלל!
♣ יש לי גאווה עצמית מאוד גדולה..אני אוהבת את עצמי וכשאנשים מחמיאים לי-
"ליאת איזה יפה את!"
אני עונה "כן,אני יודעת" ^_^
הם בשוק
"מה אתם בשוק?" אני שואלת
"את אמורה להגיד תודה ולשתוק.."
"אין טעם להכחיש את זה...אני יפה"
חחחח אנשים כ"כ מתעצבנים מזה...
♣שלא תעזו אף פעם לקרוא לי "מתוקה" או "חמודה" וכל השמות המעצבנים האלה (חוץ מאורית-היא האדם היחידי שאני מרשה לה) אני מעדיפה שתקראו לי "מרשעת" "רשעית" "מגעילה" "מעצבנת" וכל השמות המענינים האלה...
♣ אני עובדת במוקד של מנהל מקרקעי ישראל למי ששאלה,רובכם יגידו "מה?" אין לי כוח להסביר אבל מה שכן זאת עבודה קשה ומאתגרת...(עכשיו אני מבינה למה אני כ"כ עייפה ואין לי כוח לכלום..)
♣ יש לי 118 שירים שאני לא יכולה לחיות בלעדיהם..אני חייבת לשמוע אותם כל יום (לא כולל את כל השירים שאני שומעת..)
♣ החלום שלי זה להיות סופרת,זמרת ושחקנית...אני כישרונית מאוד P:
והחלק שהרבה אוהבים: תמונות!!!!
תמונה ישנה נורא...
בלונה פארק...
אני כ"כ אוהבת את התמונה הזאת...
זאת תמונה מחנוכה...
יש לי חולשה לעננים...המקום הזה 2 דק מהבית שלי..צילמתי את זה באמצע כביש XD חחחח אמא שלי חשבה שהשתגעתי לגמרי..
זה נראה כמו שכונת יוקרה אבל בתכלס זה סתם עוד חור נידח ביפו -הלכתי לסבתא שלי ומתוך שיעמום התחלתי לצלם...
כן...וגם יש לי חולשה למערכת השמש...
בפורים..איפרתי את אורטל והפכתי אותה לפריקית D:
אני בפורים-שמתי כבר את התמונה הזאת אבל תמיד נחמד להזכר בה P:
אני וחנוש' ♥♥♥
התמונות הכי עדכניות מתחילות מהתמונה הזאת...
הנה בבקשה-כאן רואים את האדום בשיער והראסטה הורודה (צבעתי את השיער לבורדו חזק יותר בדיוק שבוע אחרי התמונות האלה)
אורטל המנוולת רגילה להרוס כל תמונה אפשרית...
אני ממש אוהבת את התמונה הזאת
זאת תמונה ישנה ביותר מהפעם הראשונה שצבעתי מלפני חודשיים וחצי..
ושתי תמונות נחמדות לסיום:
פווווו זה היה מתיש...אני פאקינג עובדת שעתיים רק בלהעלות תמונות :\\
ונעבור לחלק האחר בספיישל:
עצות לחיים טובים יותר (מנסיון אישי)
1. לא בהכרח משהו שכולם אוהבים את צריכה לאהוב-אז מה אם כולם אוהבים משהו ואת לא..בחיים אל תהיי צבועה,אל תנסי לאהוב משהו שאת בכלל לא רוצה לאהוב-זה יגרום לך להיות מיוחדת ☺
2. אל תוותרי על החלומות שלך לעולם! תאמיני שהכל יכול להיות אפילו אם זה נראה לך בלתי אפשרי...
3. לא להיות מושפעת של אף אחד (בהמשך לסעיף 1) אנשים בסוף יחשיבו אותך לאחת כזאת בין אם תרצי ובים אם לא...אל תלכי בשביל עם כולם,תצרי את השביל שלך.
4. העמדות שלך חשובות מאוד! תני לכולם לשמוע אותם,תהיי תמיד מעורבת בחברה ולעולם! לעולם אל תכנעי לשום דחף חברתי!
5. את לא שמנה...כן,וגם את לא מכוערת..זה הכל בראש שלך! אז בבקשה הרחיקי את המחשבה הדוחה הזאת ותתחילי לאהוב את עצמך ..מנסיון אישי שלי זה יעשה לך רק טוב (ואם יש מישהו שחס וחלילה מערער על דברייך,שימי עליו ז*ן אחד גדול או פשוט להגיד את המילים הכי פשוטות "קפוץ לי")
6. דיכאונות-זה חלק שכל מתבגרת טיפוסית תרגיש לא משנה מאיזה סיבה..הרצון המגעיל הזה להפסיק לחיות מזעזע לגמרי!
במידה וכן נכנסת למצב כזה:תזכרי שזאת רק תקופה בחיים וזה יעבור..רצוי לעבור את התקופה הזאת במיוחד לצד חברות תומכות,וזכרי! אין שום ייאוש בעולם כלל!
7. כשאת עצבנית תשמעי מוזיקה ותרגעי..תגבירי את הווליום עד הסוף כדי לא לשמוע אף אחד..עד שהכעס יעבור.
תצטרפי למוזיקה,תרקדי,תעשי מה שבאמת כיף לך ואל תדפקי חשבון לאף אחד!
בנות יקרות,העצות האלה נכתבו באהבה רבה אליכן! מקווה שתלמדו משהו :)
כמו כן כדאי מאוד מאוד להמליץ על הקטע הזה כי יש בו גם תמונות וגם עצות נורא חמודות D:
ונעבור עכשיו להפתעה:::::::
לא רק ל"לצידך תמיד" יש יומהולדת! אז תגידי מזל טוב גם לסיפור החדש!!!
כן כן,במקביל התחלתי לכתוב לפני 3 ימים סיפור חדש והוא יפורסם אחרי סיום "לצידך תמיד"
טוב אז ככה,לא רק של"לצידך תמיד" יש יומהולדת ,ב25/4/10 נולד סיפור חדש שנכתב בגוף ראשון...לדמויות הראשיות קוראים מלאני,אנדי וג'ארד העלילה מתרחשת בחו"ל (כי בארץ נורא נורא משעמם...) אני לא נוטשת את הסיפור אלא כותבת אותו במקביל...הנה טעימה קטנה ממנו..
תהנו :D
רצתי.כפי שלא רצתי מעולם
התחבאתי,פחדתי,התנשפתי בחוזקה,הם רודפים אחריי! מה הם רוצים ממני?
אני נשבעת שאם אני אמשיך לרוץ ככה אני עוד עלולה לאבד את ההכרה
חשוך כאן,הכניסה ליער לא ממש הועילה למצב.
שמעתי צעדי ריצות,הצצתי מבעד לעץ,הם עזבו?
כן. אבל רק השיירה הראשונה עזבה,יש עוד שיירה שמחפשת אחריי,אולי אני אספיק לברוח לצד השני ולצאת מהיער בלי שישימו לב שאני כאן?
הלכתי כמה מטרים,כמה שניסיתי ללכת בזהירות יותר ככה העלים רשרשו יותר חזק.
חשוך כאן,אני מנסה לגשש את דרכי באפלה
"אה!" נזכרתי "הפלאפון!" אמרתי והכנסתי את ידי לכיס הג'ינס שלי,הפלאפון באמת היה שם "כמובן! אין קליטה! עם המזל שלי.." נאנחתי
או שבעצם...אני יכולה להפוך את הפלאפון לפנס,הדלקתי אותו מתפללת שאף אחד לא יבחין בי.
המשכתי ללכת בשקט,לפתע הרגשתי עיניים נועצות בי,סובבתי את ראשי אחורה באיטיות,בפחד.
למזלי,אף אחד לא היה שם
"זה רק הדמיון שלך מל,אף אחד לא פה,תרגעי" דיברתי לעצמי,זה עזר לי להירגע מעט.
הצצתי שוב,אין אף אחד. אך...
לפתע משהו תפס בכתפי בחוזקה וטלטל אותי
"אעאאעאעאעאעא" צעקתי,יותר נכון צווחתי
"מל תרגעי!תרגעי!" זאת הייתה אישה,היא טלטלה אותי שוב בחוזקה...
נו איך?
ונעבור לעיקר:
פרק 18!!!!
"אשלי! קומי קומי! השיעור מתחיל בעוד 10 דקות! השעון מעורר צלצל ולא קמנו!" תום טלטל את אשלי
"תצלם!"
"מה לצלם? אשלי קומי כבר!" ניער אותה שוב
"נו,תצלם!" צעקה מתוך שינה
"אוף מה אני אעשה איתה?" העביר את ידו בין שערותיו "אשלי חמודה,קומי צריך ללכת לבי"ס..." אמר בקול רך
"תום?" פתחה את עיניה "מה קרה?"
"כלום..רק ש..אנחנו מאחרים לבי"ס!!!!!" הגביר את קולו "עוד 7 דק מתחיל השיעור קדימה קומי!"
"טוב,רק תן לי לישון עוד 10 דקות" כיסתה את פניה עם השמיכה
"שום 10 דקות! אפילו לא דקה" העיף ממנה את השמיכה "עכשיו קומי!"
"אוף טוב בסדר,קרציה שכמותך!"
"נו מעיין,מה הדבר החשוב שרצית להגיד לנו?..." שאלה עדי לאחר שהתיישבו בשולחן לאכול
"אוקיי...אבל תקשיבו טוב!"
"מקשיבות" עדי ומישל אמרו ביחד
"החלטתי שזה לא בסדר להציק לאשלי...למרות שהיא כבר עזבה..."
עדי ומישל הסתכלו עליה המומות
"מה אתן המומות?" שאלה "זה לא בסדר להציק רק לאשלי,צריך גם להשאיר לאחרים!"
"חחח כן נכון" צחקה מישל "אז מה את מציעה?"
"טוב אז חשבתי על זה ולא עשינו שום דבר למורים או אפילו לשותפים לכיתה שלנו...יש לי כמה מזימות בראש ונתחיל קודם עם הבנים.." חייכה חיוך זומם
"עם הבנים?!" תמהה מישל
"נכון הבנים מפגרים?..טוב לא כולם אבל רובם.."
"כן" ענו שתיהן
"והם גם מסריחים!" הוסיפה
"נכון!" צחקו שתיהן
"אז יש לי רעיון שיגרום להם ללכת בסירחון של עצמם!" אמרה בקול מנהיגותי
"ומה הרעיון?" שאלה עדי בסקרנות
"לא עכשיו,אנחנו מאחרות לשיעור אבל ניפגש לאחר סיום יום הלימודים ואני אסביר לכן הכל..."
"בוקר טוב תלמידים,איך עברה החופשה?" שאלה המורה
"בסדר" – "נחמד" – "קצר" התשובות נזרקו לחלל הכיתה
"יופי אני שמחה,יש לי כמה הודעות להעביר לכם :
1 יש משגיח חדש"
כששמעו את המשפט הזה,כל הכיתה קראה קריאות בוז.
"שששש" השתיקה אותם "ונמשיך: 2. לא שמתם לב אבל יש תלמידה חדשה בכיתה...תהילה תכנסי..."
"תהילה?" "מה זה השם הזה?" נשמעו הלחשושים מצד הבנות
"תהילה? בואי תכנסי!" אמרה המורה
תהילה נכנסה לכיתה נבוכה וחוששת,ידיה היו מאחורי גבה,על גופה לבשה חצאית ארוכה מתחת לברך וחולצת בי"ס מכופתרת ארוכה (למרות שקיץ) ושיערה אסוף בקוקו מתוח.
היא נעמדה ליד המורה
-לחשושים נשמעו בכיתה-
"תהילה בואי תציגי את עצמך..."
"אמממ טוב...אני תהילה כהן ו...כן! למי שיש ספק אני דתיה,אל תשאלו מה אני עושה פה,פשוט הכריחו אותי...זהו..."
"תודה תהילה,התיישבי במקומך בבקשה"
"המורה,זה נכון שאשלי עזבה את הבי"ס?" שאלה ים
"כן,זה נכון" השיבה המורה
"את רואה! אמרתי לך!" אמרה ים לחברתה
"מי אמר את השטויות האלה?" נכנסה אשלי לכיתה במפתיע ואחריה תום
"אשלי?" הבנות היו בהלם
"מה חשבתם שתוותרו עליי כזה בקלות?!" צחקקה
"אשלי,אני כ"כ שמחה שהגעת,פחדתי שעזבת.." חיבקה אותה נוגה
"באמת עזבתי...אבל הוא.." שלחה מבט לתום "הוא החזיר אותי!"
"אשלי!" נשמע קולה הסמכותי של המורה "אני שמחה שחזרת ללמוד בבית-ספרנו אבל כרגע זה זמן שיעור אז את מתבקשת לשבת במקומך ועל הנושאים החשובים תדונו בהפסקה"
"אוף בסדר המורה..איזה מבאסת!"
"אני אבחר להתעלם מההערה הזאת.." אמרה המורה "בעוד 3 דקות המבחן יתחיל,נא להוציא את כל הדברים מעכשיו...מי שידבר באמצע המבחן ייפסל!" חילקה המורה את המבחנים "מי שיסיים את המבחן מוזמן ורצוי לצאת מהכיתה...בהצלחה!" התיישבה המורה במקומה
לאחר שהמבחן הסתיים כולם יצאו מהכיתה (משומה אף אחד לא סיים את המבחן ויצא)
"מעיין!" קרא אלכס ונדחף בין כולם,הצעקה שלו תפסה את תשומת ליבו של אבי
היא הסתובבה אליו
"נו,איך היה המבחן?" שאל ונישק אותה על שפתיה
"בסדר,אני מפחדת להגיד משהו כי בפעם שעברה שהתלהבתי בסוף יצאתי עם נכשל" צחקקה
"אין מצב! את גאון,אני יודע שכל הציונים שלך מעולים..."
"כן בטח" צחקה
"אני לא מאמין שהיא איתו" מלמל לעצמו אמיר
"כן גם אני לא" התמרמר אבי,שתיהם עמדו מופתעים כשאלכס נישק אותה
"למרות שאני צריך לשנוא אותך על שלקחת לי את מעיין אני שמח שלפחות יש לנו דברים משותפים..."
"אל תגזים.." אמר אמיר "לפחות לכם הייתה תקופה מכובדת שהייתם יחד..."
"הייתי רוצה לעשות משהו כדי להפריד בינהם.." לחש לו אבי
"כן,גם אני...הם יותר מדי מתוקים ביחד.." החמיץ את פניו
"צריך לחשוב על משהו כדי להפריד בינהם..." צמצם אבי את עיניו
"מה? אתה באמת מתכוון לזה? חשבתי שאתה צוחק"
"אני לעולם לא צוחק" עשה אבי פרצוף רציני "אתה בפנים?"
"אמממ...תלוי מה"
"שום תלוי!" קטע אבי את דבריו "אתה בפנים או לא?"
לאחר התלבטות ענה "בפנים"
"בנות שקט!" נזפה בהן מעיין לאחר ששאלו יותר מדי שאלות
"התחיל כבר השיעור מעיין! חסר שעכשיו יתפסו אותנו!" אמרה עדי
"עדי,קודם כל תרגעי! וממתי הפכת להיות ענבל?! נמצא למורה איזשהו תירוץ אל תדאגי...ועכשיו בואו אחריי..ובשקט!"
"מעיין,מה אנחנו בדיוק עושות?" שאלה מישל
"אנחנו הולכות לערבב אבקת סודה לשתיה ואבקת אפיה ולשפוך לשירותים של הבנים..."
"בשביל?"...
"בואי נחשוב..למה משמשת אבקת אפיה?" שאלה מעיין
"ל...אפיה?!" תמהה מישל
"יפה מישל!" דיברה אליה כאל ילדה קטנה "ומה התפקיד של האבקת אפיה?"המשיכה לשאול
"להתפיח את העוגה?!"
"יפה! ועכשיו..מה את חושבת שקורה כשמערבבים אבקת אפיה וסודה לשתיה?!"
"אמממ..." חשבו שתיהן
"נגרום להצפה!!!" אמרה כמובן מאליו
"אהה! מגניב לגמרי!"
"קצת..רק קצת להפעיל את המוח" גלגלה מעיין את עיניה
"הבעיה מעיין,שלך יש מוח זדוני ולנו לא"
"קדימה בנות לעבודה"! שפשפה את ידיה.
מעיין נתנה לכל אחת מהן 6 חבילות אבקת סודה לשתיה ו-6 חבילות אבקת אפיה
"לכל תא שירותים יש לשפוך 2 חבילות מכל סוג" אמרה בקול מנהיגותי
"ומה יקרה אז?" שאלה מישל
"ברגע שהבנים המסריחים יפתחו את המים,הכל יוצף!!!! חה! אני מדמיינת את הפרצופים שלהם.." צחקה מעיין
"ומאיפה את כ"כ בטוחה שזה מה שיקרה?" הוסיפה לשאול "עשית את זה כבר בעבר?"
"אם לא הייתי עושה את זה אז איך אני כ"כ בטוחה בעצמי?"
"באמת? לעולם לא סיפרת לי את זה!" התלהבה עדי "תספרי!"
"אין הרבה מה לספר,פשוט אז עבדתי לבד כמובן,זה קרה בבי"ס הקודם-קודם שלי ומה שקרה זה שהייתה הצפה ענקית ו..בואי נגיד שהריח לא היה כ"כ נעים..אבל התענוג בלראות את הפרצוף שלהם...איך הם נגעלים מהריח...אין יותר סיפוק מזה!"
"ללא ספק,אני כ"כ שמחה שאת חברה שלי" צחקה מישל ושלושתן ניגשו לעבודה
"סליחה המורה,מישל לא הרגישה טוב" נכנסו שתיהן לכיתה
"זה לא מקובל עליי! התעכבתן כבר 30 דקות.." זעפה המורה
"אבל המורה,מסכנה מישל היא לא הפסיקה להקיא בשירותים..היינו צריכות להיות לצידה להרגיע אותה..." מעיין עשתה למורה פרצוץ תמים
"כן!" אמרה מישל והחזיקה את בטנה כאילו יש לה בחילה "אל תצעקי עליהן המורה,זה באשמתי אני ביקשתי מהן שישארו..."
"בסדר,התיישבו במקומותיכם!" אמרה המורה והמשיכה ללמד "נא לפתוח ספרים בעמוד 63.."
כולם פתחו את הספרים "אויש! שכחתי את הספר שלי.."
"המורה,ללכת להביא לך את הספר?" שאלה החנפנית של הכיתה
"ממש לא,רק חסר לי שתלמידים יחטטו לי בחפצים..." זעפה המורה "אני אלך בעצמי,נא לשמור על השקט" אמרה ויצאה מהכיתה
"היי,אני רועי נעים מאוד להכיר.." אמר רועי והושיט את ידו כדי ללחוץ את ידה
"אמממ..." תהילה בהתה בו במבוכה
"מה קרה?" ידו עדיין הייתה באויר
"מצטערת..אני שומרת נגיעה..."
הם לא שמו לב שבאמת הכיתה הייתה שקטה וכולם בלי יוצא מן הכלל הסתכלו עליהם,פרץ של צחוק נשמע
"שומרת מה?" רועי לא הבין
"סורי,אסור לי לגעת בבנים..." גירדה בראשה
"מה את רצינית?את צוחקת עליי?"
"לא ממש לא,אל תשכח אני דתיה-שומרת כשרות...שבת..נ-ג-י-ע-ה" אמרה באיטיות כאילו היא מדברת לילד קטן,הצחקוקים בכיתה המשיכו
"איך אפשר?" לפתע התפרצה ליאור
"איך אי אפשר?!?!" תמהה תהילה "הבנים הם יצורים מגעילים,איך אפשר לנגוע בהם בכלל?" עשתה פרצוף נגעל
"אני באמת לא מבינה אותך.."
"ביקשתי להיות בשקט,ליאור! רועי! למה אתם עומדים?" שאלה המורה
הם לא ענו והתיישבו במקומם "התהילה הזאת מוזרה לגמרי!" לחשה ליאור לרועי
"חופשי" השיב לה בחזרה
"שקט!" העירה המורה "בכל מקרה בדרכי לחדר מורים פגשתי במשגיח החדש-תומר והוא רוצה להכיר אתכם" היא ניגשה אל הדלת "תומר,אתה יכול להכנס"
"שלום לכולם" תומר אמר בחביבות ונכנס לכיתה "אני תומר,בן 26 ואני אהיה המשגיח החדש שלכם...אני מעדיף שלא תקראו לי "המשגיח" כמו שקראתם למשגיחים הקודמים אלא תקראו לי בשמי ו...זהו אני מקווה שתהיה לנו שנה מצוינת,להתראות והמשך יום נעים..."
תומר הוא בחור גבוה בעל שיער שטני ועיניים כחולות
"ממש דוגמן" אמרה יסמין לנוגה ונשכה את שפתיה
"הוא גם מאוד נחמד..או בכל אופן אני מקווה שהוא יהיה נחמד.." אמרה נוגה בתקווה
==כעבור זמן מה==
"אוי לא! אוי לא! מה קורה פה?" ההסטריה נשמעה בקולו
"אמיר! מה עשית?" שאל שלומי
"לא יודע,פתחתי את המים והאסלה עלתה על גדותיה.." סתם את אפו,מכנסיו נמלאו ב"צרכים" ואמיר הסתכל על מכנסיו בגועל
"חה חה חה! מגיע לך!" צחק עליו נער אחר ופתח גם הוא את המים,אך גם האסלה שלו עלתה על גדותיה והציפה את תא השירותים
מהר מאוד כל השירותים הוצפו והמים לא הפסיקו לזרום,חדר השירותים הריח כמו חירייה
"תקראו למישהו מהר!! המים לא מפסיקים לזרום!!" צעק רועי
מספר נערים יצאו מחדר השירותים להזעיק עזרה
מעיין,עדי ומישל עמדו בצד ולא הפסיקו לצחוק
"אמרתי לך שהבנים מסריחים?!" צחקה מעיין
"פוווו..ועוד איך!!" סתמה מישל את אפה
"קדימה בואו נלך מפה לפני שידעו שאלה אנחנו..."הוסיפה עדי
"כן.העיקר שראינו את ההיסטריה שלהם..מממ תענוג!"מעיין הייתה מרוצה
"מה קורה פה!?" שאל תומר המשגיח ומיהר לסתום את אפו ולהחזיק בקצבות מכנסיו כדי שלא יתלכלכו
"לא יודע!"השיב אמיר" פתחתי את המים ופתאום הכל היה מוצף!!!"
"אתה!!" הצביעה תומר על אמיר "מה השם שלך?"
"אמיר"
"אז...אמיר,אני שמח להודיעה לך שאתה נשאר כאן לעזור למנקים לנקות את פה..." אמר ברשעות
"אבל למה דווקא אני?!"
"כי אתה התחלת עם זה!"
"נו ולמה את חושב לעזאזל שזאת אשמתי?!"אמר בכעס,אמיר תמיד התנגד לחוסר צדק
"כי זה התחיל ממך...אני בטוח שכל זה איזושהי מתיחה שלך כדי להתחמק מהלימודים..אז בבקשה... התחמקת ועכשיו תישא בתוצאות..."אמר בקרירות
"אני לא מתכוון לנקות את הגועל הזה!"שילב את ידיו
"עונש חמור יותר,אתה רוצה?"
"אמרתי שזה לא מעניין אותי...ההורים שלי משלמים מספיק כסף כדי שאחרים יעשו את העבודה,וחוץ מזה אני לא אשם!!!
"אין בעיה אמיר,התחלנו ברע ונמשיך ברע ,בקרוב תחכה לעונש על המרדנות המטופשת שלך ו..תזכור:אתה נמצא על הכוונת שלי..." תומר צמצם את עיניו והלך
"מעיין בואי מהר!! המנהל מכנס את כולנו בלובי" משכה עדי בידיה
"למה?"שאלה מישל
"אני חושבת שזה בקשר למה שעשינו...בואו מה לפני שנפספס הכל!!"
הן הגיעו ללובי בריצה
"תלמידים יקרים,עקב פיצוץ בצינור הראשי של הביוב הייתה הצפה בכל הבי"ס ,כרגע האינסטלאטורים בודקים את הסיבה לתקרית המביכה הזאת ולכן החלטתי לשחרר אתכם ליומיים עד שיסדרו את התקלה...התקשרנו כבר להודיע להורים שלכם אתם יכולים ללכת..."
הניסוי שלי באמת הצליח!" קיפצה מעיין במקומה כשהן היו בחדרם "בפעם הקודמת שמתי חבילה אחת בכל תא,גרמתי להצפה נוראית ותהיתי מה יגרום לפיצוץ,אני רואה שניחשתי את המינון המתאים" חייכה חיוך זדוני
"את לא חושבת שהגזמנו קצת?!" שאלה עדי
"גם סידרנו לך חופש וגם את מתלוננת?!" שמה מעיין את ידיה על מותניה
"כן אבל..אני מקווה שלא יגלו שאלה אנחנו.."
==צלצול הפלאפון נשמע ברקע==
"שניה" חיפשה עדי את המכשיר "הלו? כן..מתי? באמת? בסדר אין בעיה אני תופסת מונית ובאה לשם..כן..כן תודה,להתראות.." עדי סגרה את הפלאפון וחייכה כמו שלא חייכה מעולם
"מעיין,אני ואת הולכות לפגוש את ההורים שלי..."
"באמת?!" שאלה מופתעת
עדי הנהנה
"קדימה! בואי נתארגן מהר! רגע..מתי הפגישה בכלל?"
"אממ..חצי שעה..."
"וואו זה מהר!"
"אני לא יודעת מה ללבוש!!!" התהלכה עדי בחדר בלחץ
"עדי,את נורא לחוצה!" תפסה מעיין בכתפה "קודם כל תירגעי ,שנית אני מאמינה שהבגדים לא כ"כ חשובים עכשיו..."
"כן אבל.."
"שום אבל!" בואי אני אעזור לך לבחור בגדים ונלך כבר!"
לאחר שהן סיימו להתארגן,הן תפסו מונית "לשירותי הרווחה בבקשה" פנתה לנהג
כל הנסיעה עדי רקעה ברגליה ושאלה את הנהג שאלות כמו "מתי נגיע?","עוד כמה זמן?" או "עד מתי נמשיך להשאר תקועים בפקקים?"
לאחר שסוף-סוף הן הגיעו לרווחה,עדי נעצרה בפתח
"מה קרה?" שאלה מעיין
"אני פוחדת" אמרה בחשש
"אל תדאגי עדי...אני איתך! ועכשיו בואי נכנס..."
"שלום,באתי לאורית העובדת סוציאלית.." פנתה עדי לפקידת הקבלה
"כן,היא מחכה לך בחדר 46,זה ישר ישר ישר ואח"כ שמאלה.." הראתה להן את הדרך
עדי הלכה לכוון החדר,נרעדת כולה ודפקה חלושות על הדלת
"שלום עדי,ציפיתי לך...מוכנה להכיר את ההורים שלך?" שאלה בחיוך
"אמממ..."
היא פתחה את הדלת כדי שעדי ומעיין יוכלו להכנס
"אתה!"
וואו! סוף סוף נפטרתי מהעול הזה! חשבתי שזה לא יגמר לעולם! אני פאקינג כבר שבוע וחצי עובדת עליו כל יום משהו כמו 4 שעות...מקווה שתעריכו..ותגיבו (ותמליצו..)
אני רוצה תגובות על כל חלק וחלק
וזה באמת נותן הרבה חשק להמשיך לכתוב כשבנות משתדלות ומגיבות כמה שאפשר (לדוג' שוו XP וקטיה ו-אוריתוש ♥♥♥)
אה וד"א אורית,נראלי מצאנו לך 2 מתחרות! את צריכה להזהר כי הן יקחו לך את התפקיד בסוף LOL
רציתי להודיע גם הודעה אבל נשאיר אותה כבר לשבוע הבא...אז אוקיי,יאללה ממממ..ביי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לצידך תמיד-בדם קר