רמבם מניח הנחה יסודית כי לכל אדם יש בחירה חופשית מלאה.

 "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק-הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע-הרשות בידו ... כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי [קמצן] או שוע [נדיב], וכן שאר כל הדעות [מידות], ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי מזו דרך שירצה". (תשובה ה', א-ב)

רמב"ם מביא ארבע הוכחות כי יש לאדם בחירה חופשית במעשיו. בן הרב מימון מוכיח כי יש בחירה חופשית מהשכל ע"י כך שאומר שאילו הכל היה גזור מלמעלה צריכים אנו לשאול שאלות כמו:

1) למה ניתנה התורה בכלל הרי בין אם אני מקיים אותה ובין אם לא הכל כבר גזור דהיינו איזה משמעות יש למצוות?

2)כל העניין של שכר ועונש היה מיותר.

3)לימוד וחינוך- אם האדם מוכרח במעשיו, אין כל טעם שהדם יתחנך וילמד כיוון שיש דבר חיצוני המכריח אותו לעשיית מעשיו

4)הכנות ומאמצים- אם לאדם אין בחירה, אזי אין כל טעם להתאמץ בפעולות שונות שהוע עושה, משום שידוע כבר מראש מה תהיה התוצאה.

- הרמב"ם מקשה על עצמו מן הפס' :"כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ?!"  לכאורה משמע מהפס' שאין בחירה חופשית שהכל בחפצו וברצונו של הקב"ה. מתרץ הרמב"ם כשם שהקב"ה חפץ שהאש תעלה עשן למעלה,והגלגל יסתובב בצורה מעגלית,והמים מחלחלים למטה כך הקב"ה חפץ שתהיה לאדם בחירה חופשית ושלא יהיה נתון לכפייה. אי לכך שלאדם יש בחירה חופשית אנו דנים את האדם לפי מעשיו וכשטועה ועובר על עבירה הרי נענש.

- חז"ל אמרו "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" - מדברי חז"ל אלו נראה שלאדם אין בחירה וה' הוא הקובע באשר לגורלו של האדם. הרמב"ם מסביר: משמעות המילה "הכל" בדברי חז"ל: כל הדברים הקשורים לעולם הטבע, "אין הכוונה בכך אלא על דברים הטבעיים אשר אין לאדם בהם בחירה כגון: היותו ארוך [גבוה] או קצר [נמוך] או ירידת הגשם או בצורת .. חוץ מתנועות האדם ותנוחותיו" אבל כל הדברים הקשורים לבחירתו של האדם כלולים במושג : יראת שמיים שהינם בתחום בחירתו של האדם.

- הודעה על דבר שיהיה בעתיד שאינה מחייבת את האדם לחטוא.בתנ"ך קיימים מספר מקורות שבהם נראה לכאורה כי ה' גוזר מראש כי אדם או עם יחטאו. למשל : בבראשית ט"ו, יג-יד כתוב:"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" והשאלה היא מדוע המצרים נענשו, והרי הם קיימו את רצונו של ה' ואת גזרתו לשעבד את עמ"י ??
תשובת הרמב"ם: הקב"ה קבע כי דבר זה יהיה,אבל לא קבע מי יעשה זאת. כל אדם שחטא-עשה זאת כתוצאה מבחירתו הרעה,ולכן ניתן ומוצדק להענישו על כך.

-מקרים שהקב"ה מונע מהאדם את הבחירה כעונש על חטא שעשה בבחירתו.על פרעה מלך מצרים נאמר:"וחזקתי את לב פרעה". ולכאורה קשה מדוע העניש ה' את פרעה,והרי ה' מנע מפרעה לשחר את עם ישראל ולפרעה לא הייתה בדבר בחירה.
תשובת הרמב"ם: פרעה ועבדיו נענשו על שהרעו לעם ישראל קודם לכן לפי בחירתם העצמית הרעה. "והיה עונה ה' להם על כך שמנעם מן התשובה כדי שיביא עליהם מן העונש מה שחייב צדקו" מניעת אפשרות התשובה באה כעונש על פרעה ועמו על מנת שהם יענשו במלוא העוצמה על כך הרעות שעשו לישראל כתוצאה מבחירתם הרעה שהייתה לפני ביטול יכולת התשובה שלהם.

-ידיעת ה' מול בחירת האדם.קיימת סתירה לכאורה בין ידיעתו המוחלטת של ה' היודע כל דבר שהאדם יעשה לבין בחירתו החופשת של האדם. לכאורה ה' יודע מה האדם יעשה ואם כן איזה משמעות יש לבחירה החופשית שיש לאדם?
תשובת הרמב"ם: ידיעת ה' שונה במהותה מידיעת האדם.אצל האדם הידיעה הינה ידיעה חיצונית לעצמיותו, ואילו אצל הקב"ה הידיעה היא חלק מעצמיותו של ה'. האדם אינו מסוגל להבין את מהותה של ידיעת ה' בגלל מיעוט הבנתו של האדם. "וזה מחמת שלמות מציאותו וחסרון שכלנו .. כקוצר ראות העין מלראות את אור השמש .. "

שמונה הסיבות שמפרט רס"ג כאפשרויות היכולות להביא את האדם לידי כפירה:

א. "כובד הטורח "- חוסר מוכנותם של בני אדם לטרוח ולעמול קשה במלאכת החקירה השכלית, וכן חוסר מוכנותם לקבל על עצמם את המסקנות המעשיות הנובעות מכך.

ב. "הסכלות הגוברת על רבים"- רמה שכלית נמוכה של החוקר, וחוסר נכונות האדם להודות בחוסר הבנתו בענייני מחקר והבנת האמונה.

ג. "נטיית האדם למלא מאוויו"- רצון האדם למילוי וסיפוק תאוותיו. על מנת להצדיק את התנהגותו "אמר נבל בלבו : אין אלקים" [תהילים]- הכופר טוען כי אין אלקים, וממילא מותר לו לעשות ככל העולה על רוחו.

ד. "קיצה בעיון"- חוסר נכונות האדם להשלים את המחקר השכלי, ולאחר עיון מועט חושב האדם שכבר עיין וחקר מספיק, ואף אחד אינו יכול להוסיף ולחדש לו שום דבר.

ה. "חוצפה וגסות"- גאוות האדם שאינו מוכן להכיר במגבלותיו ולהודות כלפי חוץ שיש דברים שאינו מבין.
ו. "השפעה הכופרים"- השפעת דעות כפרניות על האדם המאמין. זו היא השפעה שקשה לאדם להשתחרר ממנה גם לאחר זמן רב.

 (ובימינו, הדבר יכול להתבטא בהשפעת אמצעי התקשורת על צורת חשיבתו של האדם, או השפעת לחץ חברתי על חייל דתי , ועוד)

ז."הוכחה חלושה שמעה מאחד המיחדים" (=המאמינים באמונת היחוד = אנשים דתיים) - אדם שמע מאדם אחר הוכחה והסבר שאינם מספקים בעניני אמונה, ומתוך כך הגיע לזלזול ולמסקנה שכל דברי המאמינים אינם מוסברים ואינם הגיוניים, ומתוך כך הגיע לכלל זלזול באמונה בכללותה.

ח. "שנאה לאחד המייחדים"- אדם השונא את אחד המייחדים (=הדתיים, המאמינים באמנות הייחוד) ומתוך שנאה זו אדם מגיע לידי התנגדות לדעות אותן מיצג אותו מאמין ולדת בכללותה. (למשל, שנאה לפוליטיקאים דתיים המצטיירים כנצלנייים, או התנגדות לכפייה הדתית- דברים הגורמים לשנאה כלפי הדת ולאימוץ דעות כפרניות)