אוי, אני נורא ממהר לפגישה שלי עוד זמן קצר יש פגישה בקשר לספר שאני החלטתי לכתוב. אני כתבתי ספר בפילוספיה.
הספר מספר על העולם במבט טוב יותר. טוב אני נכנס לקניון ועוד שנייה לתוך המשרדים. פתאום נתקלתי במשיהי, נפלו לה הדבים אז עזרתי לה להרים. היא אמרה לי "תודה", אבל לא הקשבתי לה מרוב שמיהרתי. שוב פעם יצאתי מהפגישה לא מרוצה.
אני יצאתי מחדר הפגישטת המבט עצוב, ולפתע עוד פעם נתקלתי באותה האישה, אני שוב פעם עזרתי לה להרים ת דבריה, אז היא אמרה "היי,מה קורה?"
"אנחנו מקירים בכלל?"
"לא"
"אז למה את שואלת אותי, מה קורה?"
"כי עכשיו אנחנו מכירים", היא מושיטה יד ואומרת "אני ליאת"
"נעים לי ליאת" ולוחץ לה את היד "לי קוראים לב"
"שם יפה יש לך"
"תודה, גם לך"
"תגיד, אתה רוצה ללכת לשתות קפה ביחד, אתה נראה לי די שפוך"
"יאללה"
הלכנו אל הקפה שנמצא בקומה התחתונה של הקניון. פתאום אני התחילתי להסמיק ואז היא אמר "אני הולכת מספר דקות לשירותים, אני כבר חוזרת"
"תחזירי מהר, הא" וליאת הלכה אל השירותים.
לאחר כמה דקות הייתה התכהלות סביב השירותים. אני לא הבנתי מה קורה? שם אז ניגשתי לשם וראיתי שמישהו דקר את ליאת אני הסתכלתי לה בעיינים ואמרתי לה "יהיה בסדר, אל תדאגי".לאחר חמש דקות בדיוק הגיע האמבולנס באו לשירותים שתי חובשים עם אלונקה, הם הרימו את ליאת, שמו אותה על האלונקה ונכנסו אל תוך האמבולנס אני נסעתי איתה ובמשך כל הנסיעה אני הסתכלתי עליה והיא הסתכלי אליי ושנינו חייכנו. כמו שאומרים היה אפשר לחתוך את מתך בסכין.
אנחנו הגענו אל בית החולים הם הכניסו את ליאת אל תוך חדר ניתוח בטיפול נמרץ. אני נלחצתי ממש כי ראיתי אותה שוכבת שמה רק חצי ממנה היה בהכרה היא הייתה כולה מכוסה בדם.
אני חכיתי וחכיתי ולבסוף בא אליי הרופא ואמר "היא יצאה מכלל סכנה "
"תודה, אני יכול לראות אותה?"
"אתה כעת לא יכול לראות אותה"
"אבל למה?"
"כי היא עדיין מתושתשת מכול התרופות שנתנו לה"
"טוב, תודה"
פתאום הגיעו המשפחה שלי אבא ואח שלי שקוראים לי גבי."היי, איך אתה מרגיש?, למה אתה בבית חולים?" שאל גבי.
"תירגע אני לא חולה פשוט הבחורה שאני יוצא איתה נדקרה"
"ואתה בסדר?"
"כן גבי"
"מה מצבה?"
"הרופא אומר שהיא יצאה מכלל סכנה"
"נו זה יופי. למה אתה לא איתה?"
"הרופא אומר שהיא מתושתשת מהתרופות"
"אני חייב לשירותים אני מיד חוזר"
הרופא ניגש אליי ואמר לי "היא חזרה לכמעט הכרה מלאה אתה רוצה לגשת אליה?"
"בטח, תודה" ורץ מיד אל חדרה. נכנס לחדרה ושאל אותה "איך את מרגישה?"
"יותר טוב, תודה"
"תגידי אפשר לשאול משהו?"
"מי עשה לך את זה?"
לפתע נכנס מישהו ואמר "אני"
"מה אתה?" עניתי בהלם
"אני דקרתי אותה"
"למה עשית את זה?"
"היא לא סיפרה לך שהיה לה חבר עבריין שחייב לנו הרבה מאוד כסף"
"זה נכון?"
וליאת ענתה "כן"
"אז בשביל מה באת עכשיו?" שאלתי בזעם
"בשביל לסיים את העבודה"
"מה?"
"מה לא הבנת? באתי כדי שליאת תסיים את יום בבית קברות"
"אני לא אתן לך"
"לצערי אין לך בררה. אם תשמור עליה אני פשוט יהרוג את שתיכם". הוא הוציא את האקדח, ליאת קמה מן המיתה, הבריון הכניס את המכסנית לתוך האקדח.
הבריון לחץ על ההדק ואני מיד קפצתי עליה. לאחר מכן מישהו קפץ על שתינו, והוא חטף את הכדור.
אני קמתי מהריצפה וראיתי את אחי שוכב שם על רצפה מכוסה בדם. הבריון פתאום נפל והתחיל לבכות יחד איתי ואני אמרתי לו "אתה רוצח, חרא אתה הרגת את אחי"
"אני מצטער" אמר הבריון בבכי
"אתה לא מצטער, אל תעשה לי הצגות שאכפת לך"
"באמת עצוב לי"
ואז ליאת אמרה "נראה לי שאני מבינה מה קרה פה"
"נו מה קרה?"שאלתי אותה
"קראתי איפה שהוא כשמישהו מת אז עוברים הנשמה והלב למישהו אחר. אח שלך היה בן אדם טוב"
The end
בבלוג זה
בכל הבלוגים
המלך הסתובבב בטירתו הולך ושוב, הלוך ושוב ולפתע ראה מכתב מתחת לדלתו של הטירה. הוא חשב לעצמו אולי זה עוד רמז, אז הוא הרים את המעטפה מן רצפה ופתח אותה בקוצר רוח. הוא ראה בתוך המעטפה פתקית דומה לפתקית שמצא אמש ועל הפתקית שהרים ראה את האת מ'.
