זו הרגשה שאף פעם לא הרגשתי, אף פעם לא הרגשתי קרובה כל כך למישהו שהוא בעצם כל כך רחוק.. זו הרגשה אחרת, הרגשה שאני כולי מרחפת ומסביב פרפרים ושירים, ואני לא יכולה לתאר כמה שאני כולי מתרגשת שאני רואה אותו, כשהוא מתקרב אליי, מדבר איתי, ואני מסתכלת לו בתוך העיניים וכאילו עומדת להתפוצץ.
אומרים שזו אהבה, אהבה ראשונה, היא הכי טהורה, הכי תמימה והכי יפה מכל האהבות שיהיו בחיים.
כי חווים אותה פעם בחיים, מבינים בפעם הראשונה איך זה לאהוב, איך זה לאהוב מישהו עד כדי להיות מוכנה לעשות בשבילו הכל.
אבל האושר הכי גדול? יותר מהכל, יותר מהקירבה, יותר מהמבטים, מההרגשה של ההתאהבות? היא לדעת שהוא מרגיש ככה גם, לדעת שהוא מספיק אוהב אותך כדי לומר לך את זה מבלי להתבייש, וסומך על מה שתעני לו כי הוא מרגיש ככה גם.
ופתאום כשאני מגלה שזה הדדי? אני כולי פורחת, פשוט מרחפת בשמיים וכל מי שמסביבי מרגיש את זה :)
אני מרגישה שאין יותר עצב בעולם וכל הרוע נעלם ורק האהבה הזאת נשארה.. רק אני והוא מול כל העולם..
כשאני עוזבת אותו לשניה אני מרגישה ריקה ובודדה כל כך, אפילו אם הוא רק הלך לרגע, אהבה כזאת לא תהיה לי בחיים..
חותמת כזו של I LOVE YOU שלא יורדת לעולם..

אני מקווה שאהבה כזו תישאר לעולמים, שלא תעזוב בחיים..
כשיש אהבת אמת, לא מחפשים משהו אחר , לא מתרגשים משעמום...