תתכוננו לפרק ארוך במיוחד ! אחרי שמלא מלא זמן לא היה פרק

כתבתי פרק ממש ממש ארוך, אז אממ כן. הנו.

ושוב קבועים- תגידו לי.

תהנו ^^

אני יודיע לשאר הקבועים שאני אחזור מהרופא..

Ignorance- פרק 28

הפרק מוקדש ללירי ולמור סיירוס

השעה כבר שמונה וחצי, אני מתפללת שדייב ילך הביתה ואני אוכל ללכת מיד אחריו.

"טוב ח'ברה אני זזתי. ארוחת ערב אצל ההורים של אשתי –" הוא אומר ובקולו נשמעת חרדה קלה. הוא זורק את צרור מפתחות אל ריאן 

"הערב אתה תסגור , מחר - שש וחצי בבוקר אתה פה. "  הוא מצווה, מרים בידו את הסלולארי ויוצא במהירות לכיוון מכוניתו.  ריאן מניח את המפתחות על הדלפק ומגלגל את עינייו בכעס. אני מביטה בו, מחייכת לרגע וממשיכה לנקות בעזרת סמרטוט לח את השולחנות.

" הדייב הזה קרצייה..." הוא מנסה לפתוח נושא לשיחה. אני מהנהנת בראשי להסכמה ולא מוסיפה מילה. בשביל מה לי ללכלך על הבוס שלי. יש כמה רגעים של שקט והצלילים היחידים שנשמעים הם צלילי סחיטת סמרטוט מלא מים וגרירת כיסאות ממקום למקום.

"את כזאת שקטה ? קרה משהו לך ולדאגי שאת נשמעת ככה ? " הוא שואל בדאגה, שנשמעת לי מזויפת. אני מרימה את ראשי אליו  "למה כל דבר צריך להיות קשור אליי ואליו, אסור סתם לשתוק ? " אני אומרת ומסתובבת עם גבי אליו, משתדלת לגמור מהר לנקות ולצאת כבר.

"שום דבר, בד"כ אם אני רב עם מישהו אני מצוברח, חשבתי שאצלנו זה ככה..." הוא אומר ואני לא מבינה מה כוונתו.

 "אצלנו ? למי אתה מתכוון שאתה אומר אצלנו ? " אני שואלת בטון רך יותר, משתדלת לא לחפש סיבות לריב כמו שני ילדים קטנים.  " אני מתכוון לבני אדם..."  הוא מושך בכתפיו ומביט אל הצדדים במבט מוטרד. 

 "מה שתגיד..." אני לא מוצאת היגיון בדברים שלו. אני מכירה עוד אנשים חוץ מאת דאגי. אני לא חסרת חברים. בערך... יש לי פה את אלכס. אולי רבתי איתה ?! הריאן הזה גורם לי לחשוב וזה מתחיל להרגיז אותי...

אני אפילו לא טורחת לשאול אותו על הפגישה שלנו. אני לוקחת את המעיל שלי, אומרת שלום וטורקת את הדלת אחרי. רוח פרצים נושבת בחוץ ומיד גרגר אבק פוגע לי ישירות בעין הימנית.

 " את בסדר ? " טום שואל. טום ? מאיפה הם באים כל הזמן...

"כן, מה אתה עושה פה ? אתה לא רואה סרט עם דאגי ? " אני שואלת תוך כדי שאני מלבישה על עצמי את המעיל ונאבקת לפתוח את העין השורפת.

" כן, יותר נכון הדיסק הזה שרוט לגמרי אז אני הולך להחליף אותו *בבלוקבסטר, נצפה בו כבר בפעם אחרת... " הוא אמר ונפנף בידו בקופסת פלסטיק דקה עם הפוסטר של 'מלחמת הכוכבים' עליה.

 "יש לי הרגשה שדאגי שרט את הדיסק. " הוא אומר ומביט אל נקודה לא ברורה בעיניים חושדות.

 "יש סיכוי " אני מסכימה איתו.

 "Bummer… " טום אומר באכזבה והחל מקיש באצבעותיו על קופסאת הפלסטיק בקצב מוכר.

"5 colors in her hair  ? " אני שואלת ובראשי רצה המנגינה של השיר.

"האחד והיחידי.. " הוא עונה בגאווה וחיוכו המתוק חושף גומה עמוקה בלחיו האחת.

"את לא אמורה להיות עכשיו בים, עם דאגי, בתוך דאגי " הוא אומר ומקפיץ את גבותיו, העבות, מעלה ומטה בחיוך.

"חרמן. תגיד דאגי, למה הוא לא רוצה להוציא רישיון ? " שאלתי והתקדמתי יחד עם טום לתחנת הרכבת. "הוא לא אוהב מכוניות בכלל. הוא בחיים לא יעשה רישיון, הוא מעדיף לתפוס מונית או לנסוע בתחתית. " טום מסביר ואני מקשיבה. משתעשעת מהחריזה של טום מונית- תחתית.

"כנראה שאף פעם לא נעשה סקס במכונית " אני אומרת לטום.

"אם זה ככה אז יכול להיות מצב לרישיון..." הוא אמר. ושנינו צחקנו.

 "תמיד דאגי שולח מישהו ובינתיים הוא מאחר. " אני מתלוננת לטום. שנינו מתיישבים על ספסל על יד מבנה התחנה ומחבקים את גופינו בידיים שלובות

 "מתי קבעת איתו ?" טום שואל בעניין ופותח בזהירות את קופסת הדיסק ומביט בה בעיניו החומות. "אוי, באמת לא קבעתי איתו. " אני נזכרת, טום צוחק וממשיך להביט בדיסק השרוט. אני מתקשרת לדאגי. השיחה תפוסה. "השיחה תפוסה ? " טום שואל ועודנו מביט הקופסא. אני מתחילה להביט בה גם כן.

"כן- " אני עונה ופתאום אני נזכרת "תגיד, אתה זוכר שבבית חולים –" "מתי היינו בבית חולים !?" הוא מתפרץ לדבריי בבהלה ועיניו מסתכלות עליי במבט חודר. "שאלכס..שברה..את ה.." אני רומזת לו

"אוה כן. " הוא נרגע ומהנהן בראשו באיטיות, עינייו עכשיו מפוקסות על הכתוב מאחור. "אז נכון דיברת עם סבא שלי, פול..-" "פול..." הוא שוב קוטע אותי ומחייך. "כן, בקיצור מה שניכם תכננתם שם, אם אפשר לשאול " אני שואלת בחיוך ומתאמצת שזה יהיה החיוך הכי יפה בעולם. החיוך שיגרום לטום לספר לי. 

"את בכלל לא מבינה ! " הוא אומר ומסתובב עם כל גופו אליי ואז כמובן צלצול הטלפון שלי נשמע , אני לא מתייחסת אליו אבל הוא מפריע לטום ואני נאלצת לענות.

"הלו ? "

"רובין, איפה את אני מחכה לך כבר הרבה זמן ! " דאגי אומר בקול רועד.

"איפה בדיוק ? " אני שואלת ומביטה אל כל הכיוונים. "על הספסל, ליד התחנה bayswater ." הוא עונה במן התחמקות

"דאגי, אני יושבת על הספסל, היחיד, ליד תחנת bayswater."  "אה באמת ? אוקיי. טוב אז.. אני-אהיה-שם-עוד-2-דקות-בבקשה-בבקשה-תסלחי-לי !! " הוא אומר במהירות .

 "נו מה תכננתם ??" אני פונה אל טום, כאילו אני עומדת עכשיו לשמוע רכילות עסיסית.

 "אני לא יכול להגיד. " טום אומר בהתנשאות. ומחייך לעצמו, נבלה. "אולי רק רמז ? " אני מתחננת " אמ האות T " הוא אומר. אני מביטה במבט קר בפניו  ואז מבינה שהוא רציני. אוח, מזה הרמז הזה.

"רגע ! T... זה כמו תה, אומייגאד! אתם עושים מסיבת תה !! " אני מתפרצת באושר. "מי עושה מסיבת תה ? " דאגי שואל ומתיישב על ידי. "טום וסבא שלי ! " אני משיבה.

דאגי מביט בטום בהרמת גבה, טום מהנהן השלילה ואז שניהם צוחקים.

"מה קרה ? " אני שואלת ומביטה על דאגי ואז על טום, מנתחת את מבטיהם.

"אוה רובין, את צעירה מכדי לדעת..." דאגי אומר בקול דרמטי ושם את ידו על כתפי. "כן, צעירה מכדי לדעת " טום מחקה את טון קולו של דאגי ומניח את ידו על כתפי גם

אני ודאגי מביטים בו ולא מדברים הוא מביט בנו בחזרה ולא מבין.

"Dude, this my girl " דאגי אומר בתוקפנות. טום מבין את הרמז ונוטש אותנו לטובת 'מלחמת הכוכבים'.

"אז הולכים לים ? " אני שואלת.

"לא, חשבתי על זה ונראה לי שנלך קודם לשייט. אבל מה עם ריאן ? " דאגי שואל.

"לא נפגשים איתו בסוף. נלך ? " אני אומרת בקרירות וקמה מהספסל. משום מה זה מרגיש כאילו אני ודאגי החלפנו תפקידים.

דאגי מהנהן בהסכמה, אנחנו קונים כרטיסים לרכבת שנוסעת לכיוון התחנה שקרובה ביותר לנהר התמזה ומחכים בתחנה לרכבת הבאה.

דאגי מסביר לי על הלטאות שלו, מפתיע שזה באמת מעניין אותי. באמת.

אחרי 7 דקות הרכבת מגיעה, אנחנו מתיישבים על הספסל הזוגי השלישי ומתנשקים לצלילי בנות צורחות שקולטות את דאגי מרחוק, אנחנו מתנתקים מיד ודאגי פונה אליהן בשמחה. מצטלם איתן, מדבר איתן, צוחק איתן חותם להן על החזה. רגע, מה !?

אני צריכה להתרגל לזה שהוא חותם לבנות על החזה ? ועוד לבנות בנות 15 עם ציצי גדול יותר משלי ?

אני מסתכלת אל מעבר החלון באי נוחות ומחכה שהם יגמרו לדבר. "זאת רובין " אני שומעת את קולו של דאגי ואז כולם מפנים את מבטיהם אליי , אני מחייכת אליהן חזרה וכולי הופכת אדומה. הן מנפנפות לי לשלום ואני מצליחה לקרוא את שפתיה של אחת הבנות שעמדו על ידו-  'זונה'. אני מתארת לעצמי שאני הולכת לשמוע את הצירוף מילים הזה עוד הרבה זמן 'רובין-זונה. '

אחרי שתי תחנות הן יורדות בתחנת Gloucester rode.

"אני מצטער, אבלceleb gotta do what a celeb gotta do  " הוא אומר בגאווה ומחייך את חיוכו הממיס. "ברור " אני מסכימה ונשענת על כתפו.

 "גם לחתום על ציצי של מעריצות. "  אני אומרת בשקט, בקושי אני יכולה לשמוע את עצמי.

אנחנו יורדים בתחנת temple. וצועדים לכיוונו של אחד הגשרים כדי להגיע לצידו השני של הנהר. דאגי מחזיק את ידי והליכתו מצחיקה אותי, הוא לא הולך בדרך שונה אבל כנראה שאני מפגרת.

אנחנו מגיעים אל אדם שמשכיר סירות לשייט בנהר, בוחרים בסירת משוטים קטנה וירוקה. דאגי משלם לו ואנחנו ועולים על הסירה בזהירות.

"דאגי, לפני שאנחנו עושים סקס פרוע על הסירה –" אני אומרת ודאגי מביט בי בשיניים חשוקות , מניע את הסירה בקושי. " אני רוצה לדעת משהו..." הוא עוזב את משוטים ומתיישב על ידי.

" אתה אוהב אותי ? " מה אני שואלת אותו ? מה אני עושה ? אין לי שמץ של מושג למה אני שואלת את זה פשוט יצא ממני בדרך הפשוטה והישירה ביותר.

בדרך כלל בנים היו מתחילים להתחמק או להשתעל. דאגי פשוט אמר את האמת

" לא. "

אני לא ציפיתי לכן, ל'כן' ברור מאליו. אבל לא ציפיתי ללא , ל'לא' ברור מאליו. אני נשארתי שותקת והבטתי בגלים הקטנים שבמים. דאגי הסתכל עליי בלי לומר מילה גם כן, רציתי לצעוק עליו ולקלל אותו. זה טיפשי מה שאני חושבת עכשיו, אני יודעת.

אבל התחושה שהוא נתן לי גרמה לי להרגיש אחרת לגמרי. גרמה לי להגיע למצב שידעתי שאם אשאל אותו את השאלה הזו הוא יגיב בדרך אחרת לגמרי.

"תקשיבי רובין , - " הוא החל לומר והרים את פניי

"אתה לא צריך לומר עכשיו שכן. " אמרתי במרירות. "אני לא אומר עכשיו כן. אם רק תקשיבי לי. " משהו בקול שלו אמר לי להקשיב לו.

הסתובבתי אליו ולקחתי את הנשימה העמוקה ביותר שיכולתי לקחת.  מזכירה לעצמי שוב ושוב לקחת הכל בפרופורציות ולא לפתח ציפיות מיותרות.

"אני בדרך הנכונה. " הוא אמר. "בדרך הנכונה לאן ? "

"בדרך הנכונה לאהוב אותך. לא סתם 'לאהוב' ושזה יחלוף אחרי חודשיים. לאהוב אותך ואולי בעוד כמה זמן לדעת שאת האחת. " הוא אמר בשקט וחיכה לתשובה.

 "אז למה אמרת 'לא ?' סתם לא... כאילו זה סתם, וכאילו שאתה לא מרגיש כלום כלפיי אם אתה הדרך הנכונה ? " התקפתי אותו מיד ועדיין הזכרתי לעצמי לא לפתח ציפיות.

"מה את רוצה שאני אשקר לך ? רובין, אני לא רוצה להרוס בשקר הזה את מה שיש בנינו. אבל אני רוצה לשאול אותך גם משהו. " הוא אמר בקול רגוע.

"מה ? " אמרתי באדישות " את ? את אוהבת אותי ? "

" אני בדרך הנכונה. " אמרתי. הבנתי למה הוא התכוון. הוא חייך חיוך ניצחון קטן ונשק לי בעדינות.

 "אבל אני אולי עוד יפתיע אותך..." הוא אמר אחרי כמה רגעים.

"בואי נלך לים. " דאגי שכח שאנחנו צריכים לחזור חזרה אל הנמל, להחזיר את הסירה ואז ללכת כמה קילומטרים ברגל. הוא קם בתנועה חדה, הסירה היטלטלה מעט ודאגי נפל אל תוך המים.

"דאגי הים לא בכיוון הזה ." אמרתי לו שהוא ניסה להעלות חזרה אל הסירה כל גופו ספוג מים קרים . " באמת, מה את אומרת. בואי תני יד " הוא נתן לי את ידו וביקש ממני לעזור לו לחזור אל הסירה.

נענעתי בראשי לשלילה  "אתה תמשוך אותי אל המים. אין מצב. "

" אני מבטיח שלא. את לא סומכת עליי ? "

"האמת שלא, אבל אני אעזור לך בכל זא- " לא הספקתי לגמור את המשפט וכבר הייתי בתוך המים הקרירים. דאגי נתן לי נשיקה ארוכה על שפתיים ושנינו נאבקנו להרים את ראשינו מעל המים.

"זה בערך הדבר הכי – "

"רומנטי שעשי- " הוא קטע אותי "מסריח שעשיתי" אני תקעתי אותו. כלומר קטעתי. החרמנות משתלטת. סליחה.

"פעם הבאה אני מציע שתיקחו איתכם מגבות " מציע בעל הסירה. אני ודאגי עומדים מולו נוטפים מים, קפואים מקור ואין לנו מגבות. אז מה הטעם ?

 מרחוק אני מבחינה בחנות מזכרות. לפחות **הארנק נשאר יבש,  "בוא נלך לקנות איזה חולצה..."  הצעתי.

צעדנו אל כיוון הים שעלינו חולצה של I ♥ The Thames מדברים על קקטוסים, לטאות ודברים סוטים.

הטלפון של דאגי צלצל, שלי מת בנהר. "כן, אנחנו עכשיו ממש על יד גשר לונדון. "

"מי זה ? " שאלתי "דני. " הוא השיב

 "וואי באמת. מגניב אז נהיה שם " דאגי ניתק את השיחה ואמר

"דני ייקח אותנו אל הים. "

" אתה חייב לעשות רישיון בנאדם.." דני אמר לדאגי שנכנסנו אל המכונית.  "מזה אתם רטובים ! אתם תהרסו לי את הריפוד החדש... "

"דני זה לא ריפוד חדש ! –" דאגי אמר לדני ונתן מכה בעורף דני התחיל לנסוע " אל תרגישי רע, הוא אומר לכולם שזה חדש, הריפוד הזה כבר משנת 2005 " .

"אם זה מה שיגרום לשמור עליו. " דני אומר ומחייך חיוך גדול שאנו רואים דרך המראה הקדמית. דני מדליק את הרדיו שיר שקט מתנגן ברקע, הקול נשמע מוכר.

" היי ! זה השיר שלנו " דני אומר לדאגי באושר "תגביר ! " אני אומרת לדני. "זה לא השיר שטום אמר לנו שהוא רוצה לעשות- " "סתום" דאגי אומר לו.

"מה ? לעשות מה ?? " אני שואלת אבל שניהם ממשיכים לשתוק. הגענו אל הים, דני החנה את המכונית והותיר את החגורה מעליו וכך גם אני. "דני ? " דאגי קרא לו

"כן. " דני אמר והסובב אליו. "מה אתה עושה ? "

"יוצא החוצה. "

"אתה לא בא איתנו " דאגי אמר כמובן מאליו

"אוה " דני אמר מאוכזב והחזיר את החגורה מסביב לגופו. "מצטער דני. פעם הבאה " דאגי טפח על כתפו ויצאנו החוצה.

"דני חסר טאקט לפעמים. תמיד. " דאגי אמר, הנהנתי בראשי בהסכמה.  התיישבנו על החול הקריר והבטנו בכוכבים. "אם כל הכבוד לכוכבים ולים וזה. " אמרתי

" זה לא רומנטי ? " דאגי שאל

"כן..." אמרתי

"נכון ? בואי נשחק איקס עיגול " הוא הציע. " אוקיי. אבל מי שמפסיד צריך להוריד משהו מעצמו " אמרתי.

"אין לי בעיה עם זה " דאגי אמר בהתלהבות וחיפש מקל על החוף הנטוש.

ניצחתי אותו 4 פעמים. דאגי נשאר רק עם בוקסר.  במשחק החמישי אני הפסדתי, הורדתי את הגומייה משיערי ופרעתי אותו בעדינות. "זה לא נחשב ! " דאגי אמר בקול רועד מקור. "זה כן, שחק."

הפסדתי שוב, אבל הפעם בכוונה. והורדתי את החולצה הרטובה מעליי ונשארתי רק עם החזייה "יש ! " דאגי אמר ושנינו צחקנו. החוף היה נטוש בתקופה הזאת בשנה, היה חשוך מאוד ולא יכלו לראות דבר. 

ניצחתי אותו בפעם החמישית והוא היה חייב להוריד את הפרטי האחרון שהיה עליו- הבוקסר.  הוא קם מהחול ורץ אל כיוון המים, הוריד את הבוקסר וזרק אותו על החול ורץ אל תוך המים וצעק בקריאות ניצחון על זה שהפסיד.

רצתי אליו והוא ניסה לגרור אותי אל תוך המים. "בואי נו. " הוא התחנן

"רגע מזה ! הוא קרא והביט אל מאחורי. מיהו גונב לי א הבגדים !! " הוא צרח. ההומלס המסכן הבחין בנו, ברח במהירות הבזק מהמקום והותיר את דאגי רק עם בוקסר.

שנינו פרצנו בצחוק, וחזרנו לשבת על החוף. דאגי לבש חזרה את הבוקסר שלו. הוא לקח בידו שוב את אותו המקל וכתב על החוף ' דאגי + רובין = סקס בתחת '

"הייתי חורט את זה על עץ אבל אני עקום מידי ובטח לא נבין כלום " הוא צחק וישב על ידי. "זה גם טוב " אמרתי ונשקתי לו.  שכבנו על החול ואז אמרתי בהיסוס

"דאגי, אני אוהבת אותך... "

 אין לי שמץ של מושג למה אני אומרת את זה פשוט יצא ממני בדרך הפשוטה והישירה ביותר. הוא החזיר לי נשיקה ארוכה על השפתיים וחיבק אותי קרוב אליו.

הוא לא אמר את אותו הדבר וגם לא אמר 'לא', אבל אני יודעת שהוא בדרך הנכונה.

*אני לא יודעת אם יש בלוקבסטר באנגליה אבל זה מה יש.

**דאגי הניח את הפלאפון והארנק שלו על הספסל הקטן בסירה.

מקווה שאהבתן והיה לכן כוח לקרוא

לירי תודה שעזרת לי להעלות את הפרק (L)

קרן פוינטר

xoxoxo

McFly - Lies - Live

הילדה ב-1:44 הורגת אותי XDD