עם כל הרגשות שיש לי לאחרונה אני מתחילה להיות מבולבלת כבר
קשה לי להבדיל בין מה שקורה לבין מה שאני רוצה שיקרה
הכל עובר וחוזר כמו מערבולת ענקית
נמאס לי לשתוק ולהנהן, כשאומרים לי משהו בצחוק אני שותקת ולא מחזירה
נמאס לי כל החוסר ביטחון, אומרים לך שאת יפה? תגידי תודה ותאמיני
כי כנראה שזה נכון אם אומרים לך את זה.
נמאס לי מהאנשים פה. מעטים הם האלו שלא יתקעו לך סכין בגב
אני רוצה ללכת מפה, ללכת למקום רחוק שבו יבינו אותי, יקבלו אותי, שאני אוכל להרגיש טוב עם עצמי בלי ההרגשה שמשקרים לי.
אני חייבת חופש קצר מהמקום הזה, חופש של חודש חודשיים. ללכת לאנשהו אחר אולי ללמוד במקום אחר. לראות איך זה
"ואוו את נראת כמו טיירות" חברתי הטובה אמרה לי כמחמאה במובן הטוב.
"גרמניה עשתה לי טוב" החזרתי לה וחייכתי חיוך מסנוור (דו משמעותי)
החופשה האחרונה באמת עשתה לי טוב. אירופה, המקום השלישי שאני אוהבת לבכר בו-החופשה האחרונה- הכל כל כך שונה מפה בארץ
ואני נורא אוהבת את ישראל. ארץ מולדתי פה נולדתי ופה אחייה אבל לפעמים צריך הפסקה קצרה מכל הערסים והפרחות שיש פה
שם? אני לא מכירה אף אחד אז כולם יכולים ללכת להזדיין (סליחה על השפה) ובגלל זה יש לי שם הרבה יותר ביטחון מאשר פה, לא פלא ששם התחילו איתי
ולא סתם פוצים אלא חתיכים גזע אירי שכמוהם מאשר שפה בקושי מסתכלים לכיווני.
"ואוו כמה שאת יפה, כל כך הרזת" חברה של אמא שלי אומרת ומה אני עושה?
"לא, לא כל כך אבל תודה" אני מגחחת ומהנהנת לעברה בחיוך קטן
נותנים לך מחמאה וככה את מגיבה? כל הכבוד! עוד הצגה של חוסר ביטחון מושלם. ואני יודעת שהיא צודקת.
כמה קשה זה להאמין? כנראה שבשבילי זה מאוד קשה
טוב בכל מקרה החיים הם סרט ואתה הבמאי, במקרה שלי הסרט הוא סיפור אגדות אידיאלי. סיפורי סנדרלה
מחכה לאביר על הסוס הלבן, לא נסיך אלא אביר יש הבדל ;)
אני עדיין עם המחשבה שאני אמות רווקה,בתולה,זקנה עם 99 וחתולים, ובכל זאת אומרים לי : את מדברת שטויות זה לא יקרה
חברה אחת "תפסיקי לדבר ככה. יש לי הרגשה שיקרה משהו"- שתי חברות אמרו לי את המשפט הזה
אני "גם לי יש הרגשות שיקרו דברים אבל בינתיים כלום לא קורה!!" אולי אני עיורת? או שפשוט כלום לא קורה?
כמה מחשבות מתרוצצת בראש שלי ממש תהום ללא תחתית.
אני לא אחפור יותר לפעם הזאת.
עד הפעם הבאה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
