מישהו יכול לומר לי למה אנשים מתחמקים?
עד אתמול חשבתי שמישהו שאני מכירה מתחמק ממני בכל דרך אפשרית, היום קיבלתי ממנו שיחת טלפון
הוא אמר לי כמה דברים( לא חשובים) וחשבתי לעצמי למה הוא מספר לי את זה?
את האמת..אני רוצה שניהיה ידידים טובים באמת שהוא מקסים
אבל ככה הוא נזכר בי? טוב תאמת אני לא יכולה לכעוס עליו, זאת לא אני..
הבעיה היא שכל היום הוא מוקף פרחות ואי אפשר לדבר איתו אולי פעם ב..
נראה מה יהיה לו לומר מחר.
בנים זה עם כל כך מעצבן...אנחנו כל כך אוהבות אותם ואני חושבת שגם הם אותנו (?)
והנה שאלה..למה אתם כל כך אוהבים להציק?? לדחוף תכיסא ולחייך חיוך ממזרי אחרי זה
נותנים שמות מצחיקים אבל אחר כך קוראים לך בשם שלך+וש
מתווכחים איתי חצי שנה ואנחנו בעצם מסכימים על אותו דבר.
להסתכל לי עמוק בתוך העיניים ככה שאני צריכה לשקוע בעיניים שלך?
אני פשוט לא מבינה את זה..הם הורגים אותי!!
מישהו בבקשה מישהו שיסביר לי מה קורה?
וזה כל כך מעצבןןןןןן.
אבל את האמת התיכון עשה לי טוב. תמיד מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי הילדה התמימה
הקטנה והחמודה הזאת שיושבת בצד ושותקת, מציירת לעצמה, מתבודדת.
ככה הייתי כמעט כל הזמן. כשהגעתי לחטיבה ניהיו לי כמה חברות, בעצם החברות הכי טובות שלי עד היום בעצם הכבשה הלבנה.
אבל כשהגעתי לתיכון לאט לאט הכל השתנה. לא שהשתנה לרעה..פשוט נהייתי יותר פתוחה חברתית
הכרתי אנשים חדשים, יש לי ידידים מה שלא קרה פעם. נהייתי ביצ'ית שאפילו שחברה שלי קוראת
לי כלבה בצחוק אני מסכימה איתה. נהייתי יותר קרירה לאנשים סביבי, יכול להיות שזו תוצאה של אנשים שהיו
צוחקים עליי פעם? שפעם נפגעתי הרבה? היום קשה לפגוע בי ורק אנשים שכבר פרצו את החומות
יכולים לעשות את זה(ואין הרבה כאלו)
נהייתי יותר משוגעת-מבחינה שאני משטוללת , שקטה שצריך אבל מאוד רעשנית. אני כבר לא המלאך
הקטן נהייתי אישה צעירה (נדוש ^^) שרק מחפשת דברים כל הזמן.
אבל עם השינוי הזה הגיעה הקטע של אהבה עצמית. הביטחון העצמי שלי עלה ,ממש עלה.
אמרו לי כבר בצחוק שאני אוהבת את עצמי מאוד. ותאמת שזה טוב לא?
זה לא שאני יושבת כל היום ואני אני אני אני אלא שאני יודעת את הדברים היפים שבי.
בכל זאת אני עדיין תמימה..לא מבינה למה אבל זה משהו שאני אוהבת בי :)
וואוו חפירה חחח. אם למישהו יש מושג מה קורה לי? זה יעזור הרבה ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
