פרק שישי:

הוא מושיט את ידו אלייך, את מתרוממת מהמרצפה בעזרתו. הוא ניראה מוזר בשבילך, לפחות באזור הזה. עיניו היו עמוקות ורכות ועם זאת משהו עוצמתי בעל ערך, ישירות וחוזק.

"תלבשי על עצמך משהו, שלא תתקררי" הוא אומר לך, את מתחילה בחיפושים אחר הז'קט, בסופו של דבר את מוצאת אותו בפינה, מרחק נגיעה מהמים.

את שמה עליך את הז'קט שמבטך מושפל. לא מבינה מישהו, ומה המשיכה הכל כך חזקה שלך אליו, שגורם לך להיות בטוחה בזרועתיו השריריות .

"מה קרה ילדה?" שאל בקולו הרך אך הבס. "למה את פה?" הוסיף לשאלתו הקודמת, את שותקת, סוגרת את הרוכסן של הז'קט.

"ברחתי מהבית, אלא מה" את עונה לו כמובן מעליו, המוח קורא להתפח אליו, לספר לו מה קורה. אבל הפה סגור, את לא מצליחה להוציא מילה.

"גיל טיפש-עשרה?" חייך "גם אני עברתי אותו לא מזמן." צחקק, מבטו ניראה כאילו הוא נזכר בחוויות מאותו הגיל.

"בואי, הכנסי לאוטו בבקשה, נשב בבית קפה ותספרי לי מה קרה. מקובל עלייך?" שואל אותך ואת רק מהנהנת לחיוב.

אתם נכנסים לבית קפה צרפתי מחוץ לעיר, הוא מזמין.

"תרצי משהו יקירתי?" שאל, הוא ניראה נאה, לבוש בחליפה ועניבה עותרת את חולצתו הלבנה שמעליה ז'קט שחור עם פסים.

"לא, לא תודה" את אומרת, לא נעים לך שהוא ישלם עלייך.

"אני מתקעש, לפחות שוקו" אמר, את מצחקקת לעצמך, מנסה להזכר מתי הייתה הפעם האחרונה ששתית שוקו.

"בסדר, אני אקח תה" אמרתי והמלצר שמגבת הייתה על ידו השמאלית וכתב על פנקס רשימות קטן להזמנות.

"ושניים קוראסון" אמר "אחד חמאה ואחד שוקולד"

הביאו לך ולו את האוכל והשתייה, מבטו ניראה סקרן.

"תאכלי, תשתי... את רזה נורא" אמר לך, לא ממש אכפת לך מאיך שאת ניראת. ירכייך מלאות, בטנך שמנמנה. אבל לך לא אכפת.

במילא אין לך חיי חברה ואת יוצאת למסיבות. אחרי יומיים אחרי אכילה אומנם הצטמקת טיפה ואת ניראת נחמד לשם שינוי. ועדיין לא אכפת לך.

"תודה" את אומרת בין הביסים. "ברחתי מהבית, אני לא יכולה לחיות שם יותר" את מתחילה לפרוק.

"מה קורה בבית?" התעניין, הוא לא היה ניראה פדופיל או אחד שרוצה רק סקס. אלה באמת התעניין בך.

"ההורים שלי מתגרשים אחרי שכבר כמה פעמים הם רצו אבל הייתי קטנה מדי. אבא ממש שפוט שלה. אח שלי כוסית. תמיד מתבלבלים בנינו, שאני הגבר והוא הבחורה. הוא מת על ורוד. והדובדבן שבקצפת, החבר הכי טוב שלי, החבר היחיד שלי אמר לי שהוא מאהב בי."

"בקשר לאח שלך, זה יעבור לו עם הגיל, אני בטוח. כל אחד שהוא קטן אז יש לו את זה" הוא מנסה לנחם אותך ואת רק צוחקת בתגובה על מה שאמרת

"הוא בן 22 עוד מעט" את עונה לו והוא מסמיק

"ההורים שלך אולי יותר טוב שהם גרושים." אמר בחיוך

"כן, אני הצעתי להם את זה. אבא שלי עזב אותנו, הוא היה מבשל, קונה, משחק איתנו שהיינו קטנים. ועכשיו אין כלום. רק זונה על העקבים בבית"

"זאת אמא שלך עדיין, את לא אמורה לדבר אלייה ככה" הוא היה בשוק. את רק מסיימת את התה בלגימה אחת ומנגנת את הפה.

"חשבתי שאני אברח, ואתחיל חיים חדשים. אבל היה כבר לילה, ואז הכל הסתבך" את אומרת.. מתחילה לספר לו, בלי להחסיר פרט.

"מה האיש הזה עשה לך?" שאל

"לקח את כל מה שלקחתי איתי. אייפוד וכסף. ונגע בי קצת.." אמרה

"תתלונני!" הוא בוהה בך, לא מאמין לסיפורך. את אומרת לו שאין על מה. אתם ממשיכים לשבת שם עוד קצת. הוא ביקש חשבון מן המלצר.

"בכל מקרה. נשארתי בלי כלום יום אחרי, יום שלם, כמעט נשברתי והלכתי הביתה. אבל לא נתתי לעצמי. ו... אז אתה באת"

"אני מבין" אמר "את עדיין צריכה לחזור הביתה. יש לך משפחה שמחפשת אותך ודואגת לך גם אם זה לא תמיד ניראה לך."

"איזה, היא אפילו לא שמה לב שהלכתי. וזה היה בצהריים."

"אח שלך עדיין גר אצל ההורים?" שאל

"אצל אמא, אני חושבת שהוא עובר לאבא כי הוא עובד במונטריאול. והוא מחפש שם דירה." את אומרת לו "עוד מעט הוא יתחיל לחפש"

"כמה לא מנומס מצידי. קוראים לי פיטר" אמר "ומה שמך?" שאל, קולו היה מהורהר, ניסה לחשוב על הרעיון הטוב ביותר בשבילך.

"ג'ולי" את עונה בחיוך רחב, ממשיכים לדבר, לשוחח, הוא מספר גם על עצמו. הוא בא מטורונטו, שבדרך כלל הוא מטייל שם כי זה מרגיע אותו.

אחרי שכנועים מצידו של פיטר, אתם נוסעים בחושך אל הבית. את נותנת לו את הכתובת... אתם חוזרים לשם, אבל בצפון מרכז העיר.

את חוזרת הביתה, גם אם את לא רוצה בזה.

הגעתם, את נפרדת ממנו לשלום ומודה לו על כל מה שעשה למענך, מתקדמת אל הדלת הלבנה של ביתך.

עוצמת את עינייך... וסופרת,

1, 2, 3... וקדימה.

את פותחת את הדלת ונכנסת אל הבית.

כרגע חזרתי ממפגש סימפל - היה שווה לבוא בסופו של דבר

~

הולכים לישון ב7 בבוקר קמים ב9. בגלל מישהו כאן.. :/

נוסעים לעזריאלי, חבורה ענקית מאריאל. נוי, רביד, יעל, כמה ילדים מפגרים שאין להם מה לעשות שם, שחף ואני כמובן.

צחוקים בדרך - איך לא? כרגיל XD

רואים שיש טור ענק בH&M אז עלינו במדרגות החזקתי לילד בן 4 את היד, ניסיתי לברוח איתו ולא ממש הלך לי.

הלכנו לסנטר; קניתי שלוש סיכות [שניים של סימפל, השלישית "איכס, פריקים!"] וסטיקר שווה של סימפל. *תמונה בסוף*

הסנטר היה ריק חצי עולם בבומבומלה XD אבל החצי השני במלואו היה שם, אפילו את ספיר ראיתיDDDDDDDD: *גם מפ"ת וגם את השנייה*

הלכנו לפגוש את ליטל חן ספיר וכל מי שבא למפגש.

קניתי חולצה של קיסD:

נאבדה לי אחרי זה. הלכנו לעזריאלי אכלנו יפני3> ממש התחרפנתי, ישנתי רק שעתיים והמוח שלי היה עסוק בשטויות. או שלא שטויות.

שכחתי אותה שם ונאבדה.

קצת סיבוכים פה שם, קטעי חשיבה מרובים עליו. עלייך.

ג'ויסטיק! משעמםXD

הלכנו לחנויות,  הטרדנו ילדים, דרסתי ילדים, נתתי לילדים כאפה. *הם בגילאים 3-5*  גרמתי לחצי עזריאלי לבכותD::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

עלינו למעלה, ראינו ילדים עם גיטרה וקולה. וואו באמת שחשבתי שזה נכחד, שאין יותר את הילדים שלוקחים קולה לוקחים גיטרה ובאים כמו שהם לקומה האחרונה של עזריאלי כדי לראות את החברים שלהם ולנגן. זה היה משמחD:

זרקנו סוכר\מלח\פלפל על אנשים שלמטה D: כולם צחקו מזה ואפילו דיברתי עם כמה אנשים שאמרו שזה לא יפהD:

זה היה בקצרה, עכשיו, לציטוטים!

*אני מרומה בובה כוסית עם חזה גדול*

שחף: "יש דמיון!"

אני: "לא"

ילד שבא פתאום: "הציצי של הבובה יותר גדול משלך"

זה היה ענננק D: הוא הצטער על זה אחרי זה אבל זה הייה גדולD:

-

*אניי מתקרבת לילד ונותנת לו כאפה הוא מתחיל לצרוח בקולי קולות ולרוץ*

"אמא! אמא! אמא!"

-

*בדרך הביתה חושבת עם לסלוח או לא ואז עוברים ליד הבית קברות המקומי*

אני: "בית קברות! בית קברות! D:D:D:D:D:DD:D:D:D:D:D:D:"

-

*ניפגשים כולם באוטובוס באריאל*

אני: "מה כולם בלבן? מפגש שבועות ולא אמרו לי?"