באלי להיות איתה,
באלי להרגיש אותה,
באלי לחייך איתה ולבכות איתה.
אני רוצה שוב להריח את השיער שלה המפוזר על הכרית שלי.
לחבק אותה ולנשק.
והיא לא פה.
היא כלכך רחוקה ממני שזה כואב.
והיא שונאת אותי.
אני לא אשכך את המילים שלה,
"אני לא כמוך יותר."
הזילה דימעה וברחה.
ואני..
אני אוהבת אותה.
הגעתי למסקנה שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי ודחוף.
הגעגוע חזק יותר מהכעס..
זה חייב להפסק!