“You never lose by loving. You always lose by holding back.”
אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל אחרי שנתיים וחצי שלא הייתי פה, חזרתי?
לא הרגשתי צורך לכתוב פה בעצם לא הרגשתי צורך לעשות משהו בכלל,
מאז שעברתי לפה הרבה דברים השתנו אצלי, בי ובחיים שלי.
לא אכפת לי בכלל אם מישהו הולך להגיב פה או לא פשוט נמאס לי להחזיק הכל בפנים
אני יודעת שאולי בזמן הקרוב אני אפרוש מפה שוב או שאולי לא בעצם אין לי מושג
אבל מה שאני כן יודעת זה שאני לא יכולה יותר, זהו.

יוצא לי הרבה לחשוב על העבר שלי ועל כל מה שעשיתי וקרה לי אבל יוצא לי לחשוב גם על הווה והעתיד,
ואני יודעת שיש הרבה אנשים שאומרים לשכוח מהעבר לחיות את הווה ולחשוב על העתיד
וזה בדיוק מה שאני עושה חוץ מהקטע של העבר, הרי איך אפשר לשכוח עבר? איך אפשר שלא לחשוב עליו?
הרי העבר זה מה שמוביל אותנו למה שאנחנו.
איך אפשר לשכוח ממשהו כזה תאור ומיוחד..העבר? אני יודעת כשאומרים לנו לשכוח מעבר זה בגלל שקרו דברים
שלא רצינו ודברי שעשינו או כל דבר אחר שגורם לנו להרגיש רע לגבינו ולגבי החיים שלנו אבל אנחנו כן צריכים להזכר בזה,
לפעמים זה דווקא טוב לחשוב ולהזכר בעבר כי בעבר שלנו אין רק דברים רעים יש גם דברים טובים ומדהימים
שיכולים לגרום לנו לחייך בלי סיבה.
אני לא אומרת שעכשיו אנחנו צריכים לחיות את העבר כי מי חיי בעבר מבזבז חלק מהחיים שלו
אני פשוט מנסה להגיד שזה טוב להזכר בו.
ברור שצריך להתקדם הלאה להרים את הראש ולחייך אבל אנחנו כן צריכים לדעת את הסיבות שגרמו לנו להיות
האדם שאנחנו עכשיו, לא תמיד אנחנו גאים בזה או שלפעמים כן, אבל צריך להסתכל לאמת בעניים
ולקבל את החיים כמו שהם, כי בלי העבר שלך לא היית מה שאתה עכשיו.
כן אני יושת שהכאב בהווה נחווה ככאב אבל הכאב בעבר נזכר כמו כעס, אבל עדין צריך להתמודד עם מה שעברנו.
אבל אם גם מסתכלים על זה בזווית שונה אז אולי בעצם זה לא מה שקורה לך עכשיו או מה שקרה לך בעבר
קובע מי אתה, אלא זה ההחלטות שלך על מה להתקדם, מה דברים אומרים לך ומה אתה הולך לעשות
לגביהם יקבעו את היעד הסופי שלך.
אנחנו לא יכולים לשנות את העבר שלנו, אנחנו לא יכולים לשנות את העובדה של איך אנשים צריכים לפעול,
אנחנו לא יכולים לשנות את הבלתי נמנע, אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להאמין בעצמינו
ולהיות בעלי תקווה רבה.
העבר כבר מאחורינו אז בוא רק נלמד ממנו.

