אז עוד שבוע מתחילים הלימודים ואני מתה מפחד.
כל העניין הזה של לעבוד במשרה מלאה וללמוד במקביל גורם לי לרצות להכנס לקומה לשנתיים הקרובות.
ואני מרגישה כ"כ מתוסכלת כי אני כ"כ רחוקה מהמקום שהייתי רוצה להיות בו, תקועה בעבודה משעממת ומתסכלת שקטנה עלי כמו לא יודעת מה, כשהיו לי אופציות הרבה יותר מאתגרות ומפתות ממנה, רק שלא יכולתי לקחת אותן כי, וול, אני צריכה להתרכז בלימודים המזורגגים האלה.
ואני רוצה להיות כבר בשלב הזה שאני אחרי התואר ואני יכולה להתחיל לעשות דברים שבאמת מעניינים אותי, אפילו שהם לא פשוטים למימוש, אבל לפחות שאני לא אהיה מוגבלת מבחינת שום דבר.
ועכשיו מצפים לי כמה קורסים לא פשוטים בכלל, ואיכשהו אני אצטרך להתמודד איתם תוך כדי שאני מגיעה הביתה כל יום בחושך וצריכה עוד לבשל, לנקות, ולעשות סקס.
ועוד אנשים התלוננו על השואה.
מפונקים.
אז הנה אני, מתחילה את שנתי השלישית ללימודיי האקדמיים (כן כן, הזמן טס כשסובלים), ומקווה שאולי הפעם בכל זאת זה יהיה קצת שונה.
בכל זאת, התחלה במקום חדש, ללא חובת נוכחות וללא חובת אינטרקציה עם האנושות. ממש כמו שמיה הסוציומטית אוהבת.
וויש מי לאק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
