למיה יש אקדח

שמישהו יסביר לי איך זה עובד לכל הרוחות.

את יוצאת עם מישהו והכל מעולה וכיף ומגניב, ואז אתם מגיעים לסיטואציה אינטימית, ואת חושבת לעצמך: "רגע, לשכב איתו? לא לשכב איתו? אם אני אשכב איתו עכשיו אז הוא יחשוב שאני קלה מדי? ואם לא אז הוא יחשוב שאני פריג'ידית?"

ובסוף את מחליטה לקחת את זה לאט יותר, כי נראה כאילו שזה מתפתח לאנשהו ואת לא רוצה למהר יותר מדי עם כל עניין הסקס, כי כולם אומרים שכדאי לקחת את הזמן, ולא למהר עם זה, כי קשרים שמתחילים בסקס גם נגמרים שם.

ואת כל כך גאה בעצמך על השליטה העצמית, למרות שבאותו הרגע היית מוכנה לקרוע ממנו את שארית בגדיו ולעשות בו שפטים, ואת טופחת לעצמך על השכם ורצה לספר לחברה הכי טובה איך לא הלכת איתו עד הסוף, בניגוד למקרים קודמים.

את חוזרת הבייתה, מבסוטה אך חרמנית ומחכה כבר לפעם הבאה שתראי אותו. הוא מתקשר, מציע להפגש למחרת, את לא יכולה כי כבר יש לך תכניות, אתם קובעים לדבר, ויום אח"כ פתאום הוא מתקשר ומודיע ש"אין אש". אין אש?? אז אני אשרוף לך את הבית, יהיה לך אש!

באמת, גברים.

אני לא מבינה אתכם. תהרגו אותי, אני לא מבינה.

כשבחורה "נותנת" לכם מהר, אז זה כבר לא מעניין, היא לא אתגר, העניין בה הולך לאיבוד, היא קלה. כשהיא לא "נותנת" אז אין לכם "אש", "פרפרים בבטן", נמלים בביצים, אנא ערף.

ובכלל, יש לי בעיה עצומה עם המינוח "נותנת" שמציב את האישה באיזושהי עמדה נורא לא שויונית בסקס.

אני לא "נותנת" כלום לאף אחד, זה לא איזה שירות, אני לא חנות, אני לא נציגת שירות לקוחות, סקס זה לא משהו ש"נותנים". נקודה, אבל משום מה תמיד הבחורה היא זו שחושבת על האם לעשות את זה או לא ומה יהיו ההשלכות. בחור בחיים לא יחשוב לעצמו "מממ... מה, עכשיו? אולי ניתן לזה קצת זמן? אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני קל מדי". במקסימום אולי הוא יחשוב "בעבחעחעחעג כיכיכ עךעךען גרררר" או משהו בסגנון.

ונמאס לי כבר לחשוב אלף פעם על מה אני אמורה לעשות ומתי, ומתי זה בסדר, ומתי זה לא,

וברור לי שלבחור שבאמת ירצה אותי לא באמת יזיז אם שכבתי איתו בפגישה ראשונה או אחרי חודש, אבל איכשהו אני לא יכולה להמנע מלחשוב שזה כן משפיע על הסטייט אוף מיינד שלהם איכשהו וזה מחרפן אותי.

באמת, אם יש לזה איזו מערכת כללים, אני אשמח לשמוע.

נשבר לי.

נשבר לי לחזור כל פעם מחדש לאותה הנקודה.

בשיחה שהיתה לי עם חברה טובה שלי היא אמרה לי שאני חייבת להפסיק להיות איתו בקשר. שאלתי אותה למה לה מותר להיות בקשר עם האקס שלה אבל לי אסור.

"כי אני לא מרגישה כלפיו כלום" היא ענתה לי.

"אז מה זה אומר שאני עדיין כן מרגישה משהו אחרי כל הזמן הזה?"....

וזה מתסכל אותי.

אני רוצה להשתחרר מזה, וזה לא עובד.

חשבתי שאולי אם אני פשוט אעשה מה שאני רוצה ואראה אותו, אז אני לא אנפח כל מיני דברים בראש והכל יהיה בסדר.

אבל לו זה קשה והוא מעדיף שנשאר זרים.

אני מקנאת בו על כך שכל כך קל לו פשוט להתנתק ממני וזהו.

וזה גם משגע אותי, הריחוק הזה שלו, זה מחרפן אותי.

אבל למה אני מצפה בעצם, אחרי כל הדברים שעברנו, זה בכלל פלא שהוא לא מאס בי לחלוטין.

ואני מתה להשתחרר מזה אבל אני לא מסוגלת להמשיך הלאה.

יש לי איזה ארבעה דייטים פוטנציאלים ואני פשוט לא מצליחה להכריח את עצמי לממש אפילו אחד מהם.

פשוט לא בא לי.

לא מסוגלת לתאר את עצמי עם אף אחד כרגע, וכל פעם שאני חושבת על זה, אז הוא קופץ לי מול העיניים.

אוף.

אני לא יכולה יותר.