עבר קצת זמן מאז שכתבתי..

התאקלמתי מהפרידה.

היה קשה, אבל באמת שהתגברתי על זה כמו גדולה.

באמת שלא ידעתי עד כמה אני יכולה להיות חזקה.

עכשיו בדיעבד שנפרדנו, אני שמחה על כך. אני יודעת שהקשר הזה התחיל להיות כבר לא בריא.

הוא התחיל להיות אובססיבי, רכושני, קנאי, וגם אדיש. שזה כבר שיגע אותי...

זה כבר לא היה אותו הדבר.. ואני פשוט הדחקתי את זה. התכחשתי לזה.

התחיל כל דבר שעשיתי להפריע לו.

הכל פתאום נהיה שונה.. ואני הבלגתי. כי פחדתי שהוא ייפרד ממני. פחדתי מזה. וזה היה הנורא מכל.

אבל בסופו של דבר, זה קרה. ונפרדנו. 

והיום? אני שמחה על זה. היום אני חופשייה.. אני מאושרת.. כולם אומרים לי שאני פתאום פורחת מאז שנפרדנו.

כנראה שהם צודקים, נכון.. אהבתי אותו. אבל לא היה לי טוב...

והוא בן אדם מדהים בלי שום קשר לכלום.

אבל פשוט באיזה שהוא שלב זה כבר לא היה זה...

מאז שנפרדנו התחלתי דיאטה. 

עד עכשיו אני כבר שלושה שבועות בדיאטה, והורדתי 4 קילו.

איך אני שמחה... איזה כיף. ועוד אני עושה את זה בצורה הכי בריאה שיכולה להיות.

בפוסטים הקודמים כתבתי כמה היה קשה לי לסרב לאוכל, וזה היה נכון, כי גם כשיש לך חבר... את אוכלת. אתם יוצאים, ואת לא יכולה להגיד לא לאוכל.

את יכולה, אבל אני אישית לא יכולתי להגיד לא. אהבתי לאכול, אהבתי לאכול ביחד איתו.. 

אז פתאום אני פורחת.. אני מבלה... התחלתי לשמור על הגזרה שלי, חזרתי להיות בקשר עם הרבה ידידים שלא דיברתי איתם..

טוב לי. ממש טוב לי.

חסר לי הבן זוג.. חסר לי המגע, הנשיקות, הליטופים, זה ברור. 

אבל ברגע שזה כבר היה קשר לא בריא באמת אני שמחה שזה נגמר, כמה שזה כאב לי.. היום אני יותר פיכחית.

היום הדברים התבהרו לי, נהייתי חכמה.. ולא עיוורת מאהבה. אני שמחה שזה קרה, אני שמחה שלפעמים כואב כמה ימים אבל אח"כ זה שווה את זה.

זה שווה את השלווה שלי, את השמחת חיים שלי.. זה שווה את זה.

אז אני לא אתחיל לעדכן אתכם בתפריט היומי שלי, זה לא ממש מעניין אותי.. אבל מה שכן, כל שבוע אני נשקלת ואני אעדכן כמה הורדתי כל שבוע!