דני אמיר - הזיות של אוטופיסט

שתי הופעות היו לי ב-24 השעות האחרונות. עם שרון נהניתי מכל רגע, הרבה בזכות המוסיקליות יוצאת הדופן שלה, ושילוב הקולות שלנו שעבד מעולה. במוצ"ש השתתפתי גם בערב הזוי לגמרי של קריאת שירי בוקובסקי עם שורה ארוכה של אנשים מוכשרים.

אבל אני מתעורר הבוקר עם התחושה הכל כך חזקה של האירוע בשבת בצומת כפר-קרע.

הייתי בהרבה הפגנות בחיי, אבל זאת היתה ההפגנה הראשונה שבה המפגינים שתקו.

לא אמרו מילה.

החזיקו ידיים.

השלט היחיד שהיה: שכנים למען שלום.

משמאלי עמד בחור ערבי שהחזיק עלה של זית - (לפני שהכל התחיל ביקשתי ממנו סיגריה למען השלום), ומימיני ילדה בת 14. היינו בערך 250 בני אדם, רובנו לבושים בלבן. רוב הזמן החזקנו ידיים, חלק מהזמן פשוט עמדנו, לפעמים בעיניים עצומות.

למעט כמה נהגים שקראו לנו חולירות, רוב היהודים שעברו שם רק הסתכלו בפליאה על האירוע הזה. אחר כך אדם אחד סיפר לי שהוא בעד המבצע, אבל הוא נעצר לראות מה קורה בגלל העוצמה. הנהגים שיצאו מכפר קרע סימנו את התמיכה שלהם בתנועת יד.

אחרי 20 דקות של שתיקה, התחילו לזרום דמעות. הייתי כותב "דמעות שקטות, דמעות יפות ועצובות", אבל אני לא מלאך, והדמעות היו על כמה כל הסבל האנושי הזה, של המלחמות האלה, פשוט מיותר.

מיותר.

מיותר.

מיותר.

בשבת הבאה, גם אם תהיה - אמן - הפסקת אש, תהיה התאספות נוספת בשתים עשרה ורבע. המארגנים משוכנעים שיגיעו עוד הרבה יותר אנשים.

אני שוב אגיע, אני מקווה. אולי עם כל המשפחה.

בניגוד להרבה הפגנות אחרות לא יצאתי מיואש ומתוסכל, ההיפך.

קשה להגזים בכוח של הדממה, שהחליפה סיסמאות וטיעונים וגירסאות סותרות של נרטיבים.

מספיק יוצא לי להגיד נגד מה אני, ואתמול היתה הזדמנות לשתוק את מה שאני בעדו.

*****

בזמן ההופעה שלשום, ידעתי שאח של אחת הנוכחות נמצא בעזה. לא פשוט לשיר נגד המלחמה והציניות האיומה שלה ("מלחמה זה דבר נפלא לה לה - וזאת טובה במיוחד! הפעם זה יעבוד, התוכניות טובות מאד, בינתיים תחכו בממ"ד!"), כשהאשה הצעירה הזאת דואגת לאחיה. דיברתי על זה עם אחד המופיעים בשבת, שחזר מסיבוב אקוסטי בשדרות. כשאתה במקלט, או כשאח שלך נלחם בעזה, אתה חייב להאמין שיש משמעות למלחמה הזאת, שיש בה טעם, אחרת כל הסבל הזה הוא לחינם.

ובכל זאת, כל הסבל הזה הוא לחינם.

ועדיין קשה להגיד את זה בקול רם.

*****

בדרך להפגנה ראיתי טרמפיסט בצומת כרכור, אדם בן ששים עם זקן גדול. עצרתי.

אתה מגיע לצומת מגידו?

לא, אבל אני יכול לקדם אותך עד כפר קרע...

די! אתה היהודי השישי שעוצר לי ומגיע רק לכפר קרע! מה יש לכם שם?

מחזיקים ידיים בעד השלום. רוצה לעלות?

מה פתאום! זה מסוכן שם עכשיו. אתה לא מגיע לצומת מגידו?

לא, רק עד כפר קרע. זה בכל זאת מקדם אותך קצת.

זה מסוכן מדי.

טוב, בחירה שלך.

*****

אם ישלחו לי צילומים אני אעלה אותם כאן.

רק עוד פרט אחד, ששבר לי את הלב ומצאתי באחד האתרים: משפחות בעזה שנמלטות מההפצצות, מחלקות את הילדים שלהם בבתים שונים. כדי שחס וחלילה אם הם ייפגעו - לא כל המשפחה תימחה באחת.