דני אמיר - הזיות של אוטופיסט

רביב דרוקר כתב בבלוג שלו לפני כמה ימים את הפסקה הבאה:

"בתקופה כזאת, אנשים מצפים ממך שתקבל את דיווחי צה"ל ודובר צה"ל כמהימנים, או לפחות עדיפים על הגירסה הפלשתינית. מה לעשות וכולנו בוגרי אירועים רבים בעבר, בהם האמנו והאמנו והאמנו, עד שהתברר שהיטעו אותנו. לפעמים ברשלנות, לפעמים ברשלנות רבתי. פעם הקסאם, שהועלה על האמבולנס, התגלה כאלונקה. פעם אחרת, הבתים שצה"ל נשבע שהוא לא הרס ברפיח, כן נהרסו. פעם שלישית, צלם עיתונות נהרג, לא בנסיבות שצה"ל טען בתוקף. היו עוד לא מעט מקרים כאלה, שצרבו לי בתודעה תחושת ספקנות גדולה כלפי הודעות דובר צה"ל. גם המבצע הזה לא חף מספקות. המשאית עם טילי הגראד שהופצצה, התגלתה כמשאית עם בלוני חמצן. בית ספר הופצץ, מכיוון שירו ממנו מרגמות ויורי המרגמות, לדברי צה"ל, נהרגו מהירי והוחבאו על ידי הפלשתינים. מאוד רציתי להאמין בזה, כי עשרות האזרחים שנהרגו שם היו כבדים מאוד על המצפון. אתמול הייתה ידיעה קטנה (נדמה לי ב"הארץ"). התחקיר הצה"לי בכלל גילה שיורי המרגמות ירו מהרחוב שליד בית הספר. ירי התגובה הארטילרי של צה"ל, נאמר בידיעה שהתבססה על תחקיר פנימי של צה"ל, לקח בחשבון אפשרות של סטייה מהיעד המותקף [...] . צה"ל אומר שנהרגו שם רק 7. הפלשתינים גורסים 40. אני מת להאמין לצה"ל."

בידיעה בהארץ, צה"ל בעצם מודה שזאת היתה טעות. "בדיעבד, טוענים חלק מהקצינים ששוחחו עם "הארץ" כי בחירת אמצעי התגובה היתה שגויה: היה מקום לשתק את הרקטה, אולם בירי מדויק ולא במרגמות, הפחות מדויקות. ככל הידוע, בית הספר של אונר"א מסומן במפות שבידי כוחות הצנחנים הפועלים באזור. מניסיון של תקופות לחימה קודמות, ידוע שאזרחים נוטים למצוא מקלט בבתי ספר הקשורים באו"ם."

האמת העצובה היא שכמו בכל פעם שנהרגים אזרחים, דובר צה"ל ממהר לשגר איזשהי הודעה, לא משנה מה, שתאזן את הידיעה המקורית. לא איכפת לו לדובר צה"ל לשקר ביודעין, או ליצור רושם מוטעה, העיקר שבשעות הראשונות, אל מול התמונות המזעזעות, תבוא התגובה שלו. ערוץ 1, 2 ו-10, ידיעות, מעריב והארץ, ממהרים להאמין לו ולשדר את הדברים כאילו היו האמת שאין בלתה. אופן הדיווח – מאז ומתמיד, וביתר שאת מיוחד מאז ספטמבר 2000 – עושה הכל כדי לשטוף את מוח השומעים -  ורוב עם ישראל ניזון מששת המקורות האלה – למרק את המצפון, ואפילו לשכנע שכרגיל, הפלסטינים עצמם אשמים במותם. תוצאות התחקיר האמיתי של מה שאירע – מגיעות רק כמה ימים אחרי, בדרך כלל לא מפורסמות בהבלטה, וכשזה קורה, מי כבר זוכר? הרושם הראשוני הוא הקובע.

הפצצת בית הספר של אונרא היא רק דוגמה אחת. את רוב הפוסט הזה אני מבסס על דו"ח ארוך של עמותת קשב, שמנתח באופן מפורט, איך התהליך הזה פועל. כמה שעות אחרי הפצצת בית הספר עלה רוני דניאל לאוויר במדורת השבט, חדשות ערוץ 2 ואמר, (ההדגשות שלי):

"תשמע, יש כבר איזושהי בדיקה של מה קרה שמה, או מי האנשים. אז היו שם כמובן, גם ילדים וגם נשים, אבל לפחות גורמי מודיעין כבר מוציאים שבתוך הקבוצה הזו הייתה חולייה של יורי מרגמות, ועוד לא מעט פעילי חמאס. שניים מתוך מי שנהרגו כבר מזוהים על ידי גורמי מודיעין בישראל. אחד מהם הוא עימאד אבו-עסכר, והשני הוא חסן אבו-עסכר, שניהם פעילי שטח של חמאס. כך שבתוך הקהל הזה, בוודאי היו אנשים תמימים, אבל לא רק אנשים תמימים. הם ירו משם לעבר כוחות צה"ל, ירי מרגמות, ולכן ספגו בחזרה ירי מרגמות, אז יש פגיעה גם באזרחים תמימים, אבל היו בתוכם גם פעילים מובהקים של חמאס."

הדיווח הזה של דניאל מלווה בכיתוב: "צה"ל: במתחם שהופגז אחה"צ זוהו בוודאות פעילי חמאס".

                                                                                      אינני יודע את שם המלאך  

מה פה לא ברור? לפי קשב, גם הכתבים הצבאיים של ערוץ 10, אלון בן-דוד ואור הלר, קיבלו באופן מוחלט את הגרסה הראשונית של דובר צה"ל. יואב לימור, הפרשן לענייני צבא של הערוץ הראשון אמר במהדורת החדשות באותו ערב (שוב הדגשות שלי:)

"כן, צה"ל עשה בדיקה ראשונית שהעלתה שמתוך בית הספר הזה של אונר"א ירו מרגמות לעבר כוח של צנחנים. הכוח השיב אש, גם כן מרגמות, פגע בבית הספר – וזאת הייתה התוצאה. אחר כך עשו בדיקה יותר עמוקה, ביחד עם שירות ביטחון כללי, והבדיקה הזאת כבר מעלה שמי שביצע את הירי זה שני פעילי חמאס: עימאד וחסאן אבו-עסכר, המשתייכים לחמולת חמאס ידועה בעזה. הם היו חוליית ירי, כך שירות ביטחון כללי וצה"ל. הם ביצעו את הירי, ולכן הם גם נהרגו בירי תגובה, ובכוונה, כמו שאמר עודד, הם גם הקיפו את עצמם בהרבה מאד אזרחים – מתוך מחשבה שהם לא יפגעו. צריך להבין, יינון, בצה"ל לא היו רוצים, כמובן, את האירוע. [...]

ומהו רוחב כנפיו

אז מה היה לנו? חמאס הקיף את עצמו בהרבה מאד אזרחים, כמו שארגוני הטרור השפלים תמיד עושים. שיבואו בטענות רק לעצמם, לא?

העצוב הוא שהעיתונאים האלה אפילו לא הקשיבו לעומק להודעה של דובר צה"ל שהתגאה: "זמן קצר לאחר האירוע הזה אנחנו הצלחנו לומר, והוצאנו את זה בהודעה ראשונית, שמבית הספר הזה, או סמוך מאד אליו, נורו פצצות מרגמה לעבר כוח של צה"ל, ולעבר ישראל. הכוח השיב אש לעבר מקור הירי כדי לשתק אותו, לצמצם אותו. אנחנו אחרי שעה, שעה וחצי, כבר יכולנו להגיד שמהירי התגובתי שלנו, ירי תגובתי, לעבר מקור אש, נהרגה חוליה שביצעה את הירי מתוך או סמוך לבית הספר."

מתוך או "סמוך לבית הספר"? אף אחד מהכתבים הצבאיים לא שאל את השאלה הזאת. בשביל מה להקשות? והירי היה לא רק לעבר כוח הצנחנים, אלא בכלל, "לעבר ישראל" כלומר ישובי הדרום. הטענה הזאת – על ירי "לעבר ישראל" נעלמה בהמשך. וכאמור העיתונאים לא הקשו, חלילה, על דובר צה"ל.

גם למחרת, בעיתונים, כל האירוע סוקר תוך קבלה חד-משמעית של טענת צה"ל , לפיה הירי בא בתגובה לאש מרגמות שנורתה משטח בית הספר. הכותרת של מעריב היתה: "צה"ל: מבית הספר נורתה אש מרגמות", והכותרת המשנית: "בצבא טוענים: החמאס מנסה להסתיר את השימוש במתקני האו"ם". בשום מקום לא צוין שדובר צה"ל עצמו לא בטוח שמהמקום נורתה אש.

וב"הארץ", מעוז השמאלנים, עאלק?

כותרת כתבה קטנה, שהופיעה לצד הדיווח על האירוע עצמו, הציגה את עמדת הצבא: צה"ל: הגבנו לירי מרגמות מביה"ס. כאן, לפחות, בתוך טקסט הכתבה מתברר כי דובר צה"ל עצמו לא משוכנע בעובדה זו:

ומה בידיעות אחרונות, העיתון של המדינה?

אני שוב מצטט ישירות מתוך הדו"ח של בקשב:

"ידיעות אחרונות" בחר להצניעה ולטשטשה באופן קיצוני. התקרית הקשה, שתפסה את כותרות כל כלי התקשורת בארץ ובעולם, אינה מוזכרת כלל בששת העמודים הראשונים של העיתון. רק אלה מהקוראים שהגיעו עד לעמוד 7 בגיליון יכלו למצוא בו דיווח על האירוע. לעומת זאת, הכותרת העיקרית שהופיעה בעמוד הראשון סיפקה באופן עקיף את ההצדקה לפגיעה באזרחים:

ראשי חמאס מסתתרים בבית החולים של עזה (כותרת ראשית)

פרסום ראשון: ההנהגה מתחבאת במרתף של שיפא, ומעליה ילדים רבים * בעקבות הפגיעה הקשה באזרחים: ישראל פותחת "פרוזדור הומניטרי" (כותרת משנה)

לפי "ידיעות אחרונות", אם כן, הנושא המרכזי על סדר אותו היום הוא סיכון האוכלוסייה האזרחית ברצועה – על ידי החמאס שמסתתר בתוכה, ולא הפגיעה הקשה בעשרות חפים מפשע, שעליה נלמד, כאמור, רק אם נגיע לעמוד 7.

עשרות נהרגו בהפצצת בית ספר בעזה (כותרת ראשית)

צה"ל: הירי היה תגובה לרקטות שחמאס שיגר מתוך בית הספר (כותרת משנה)

רק בטור דעה המופיע לצד הדיווח החדשותי מגלה כתב "ידיעות אחרונות", אורי משגב, לקוראי העיתון כי אפילו דובר צה"ל עצמו לא היה בטוח בגרסת הירי מתוך בית הספר:

אי-אפשר לפטור אותה [את התקיפה] במשיכת כתף ולומר שמדובר ב"תקלה מבצעית" או לשלוף בתגובה אוטומטית שלל נימוקים צדקניים. ישראל הטוקבקיסטית היא כנראה מקרה אבוד של התלהמות ושל אטימות. המינימום שהתבקש מישראל הרשמית, השפויה עדין הוא הבעת צער עמוק על מותם של אזרחים חפים מפשע. במקום זאת קיבלנו את הודעת דובר צה"ל כאילו מדובר ב"ירי תגובתי" מאחר ש"ככל הנראה נורו מבית הספר פצצות מרגמה לעבר כוחות צה"ל". אבוי לנו אם מידת הוודאות הנדרשת כדי להחריב בית ספר על יושביו היא "ככל הנראה".

דור הולך ודור בא

יום לאחר האירוע פרסם האו"ם תחקיר, אשר קבע "בוודאות של 99.9 אחוז" כי מהמקום לא נורתה אש. בין כל כלי התקשורת המרכזיים בישראל רק "מעריב" דיווח על התחקיר.

ב-9 בינואר, פורסמה ב"הארץ" עדות נוספת שפקפקה בגרסה הראשונית של צה"ל. כותרת כתבה קטנה בעמוד 3 של העיתון אמרה: האו"ם: צה"ל הודה שמביה"ס לא נורתה אש. בכתבה עצמה נכתב בין היתר:

דובר אונר"א כריס גאנס אמר אתמול כי "בתדריכים שקיימו קצינים בכירים בצה"ל עם דיפלומטים זרים הם הודו כי הירי לא הגיע ממתחם האו"ם שבו נמצא בית הספר, וכי הירי בוצע בשוגג"

אף כלי תקשורת אחר לא התייחס למידע.

הדו"ח של בקשב מסכם:

מדאיגה במיוחד היא ההתעלמות המוחלטת של חמישה מתוך ששת כלי התקשורת המרכזיים בישראל מתחקיר צה"ל, שהודה כי הגרסה הראשונית שמסר הייתה שגויה.

הסיקור הבעייתי של הפגיעה הקשה באזרחים שביקשו למצוא מחסה מהקרבות בבית הספר של אונר"א, מהווה דוגמא אחת של סיקור הרג המוני של אזרחים במהלך המלחמה בעזה. בסקירה הקודמת הצגנו כיצד סיפרה התקשורת הישראלית את הסיפור של הפצצת "משאית הגראדים", והריגת 8 "אנשי חמאס". מאוחר יותר התברר שמדובר היה במשאית אזרחית וכי ההרוגים כולם היו אזרחים, שלא עסקו בפעילות מלחמתית. באירוע הסיקור של "משאית הגראדים" כמו גם במקרה הנוכחי, לא שאלו הכתבים והעורכים הישראלים את השאלות המתבקשות, לא הסתייגו מהמידע שהועבר אליהם על ידי צה"ל ולא קיימו בדיקה עצמית של האירועים, כפי שחייב תפקידם העיתונאי. יותר מכך, משהתבררו עובדות חדשות, ששינו את תמונת המציאות, התעלמו מהן מרבית כלי התקשורת או הצניעו אותן בדיווחיהן.

במקרה שלפנינו אף הרחיקו הדברים לכת: לאורך כל השבוע הופיעו בסיקור כתבות רבות המצדיקות, בעקיפין, פגיעה באזרחים בעת לחימה: פעם אחר פעם נחשפו צרכני התקשורת לתמונות, סרטים, הודעות והסברים של הכתבים והפרשנים, שהתבססו על מידע שהעביר דובר צה"ל. בין השאר, הציגו הסרטים ירי של חמאס מתוך ריכוזים אזרחיים, בתי אזרחים ובתי ספר ממולכדים. המסר ששלט בכלי התקשורת היה חד וברור: החמאס משתמש באוכלוסיה האזרחית כמגן חי ואילו צה"ל עושה כל מאמץ להימנע מפגיעה באזרחים. כלומר, האחריות לפגיעה אזרחים אינה של צה"ל, אלא מוטלת על הצד השני.

(תוספת עריכה: ידידי ביים מזכיר שדובר צה"ל גם שיחרר מיד סרטון ובו רואים בבירור ירי מרגמות מתוך חצר בית הספר. הדו"ח של בקשב כמעט ולא מתייחס לסרטון הזה, שצולם שנה קודם לכן. נדמה לי שבאתרים היה כיתוב קטן, מלווה לסרטון, שכלל את ההסבר "ירו בעבר מתוך חצר בית הספר" בלי להזכיר ש"העבר" הזה הוא בעצם 2007, באחד המבצעים הקודמים, בהם האזרחים עזבו כליל את האיזור. אין ספק שאופן הצגת הדברים ניסה להעלים עד כמה שאפשר שמדובר בסרט ישן. והנה מצאתי את הדיווח המקורי ב-ynet. תשפטו בעצמכם מה הרושם שניסו ליצור כאן, ואם אתם ממש מזוכיסטים אז תבדקו גם את התגובות.)

בעלות השחר בטרם אור

עוד כמה מילים אחרונות. זה אופי הדיווח שאתם מקבלים מאז ומתמיד.

אני מדגיש: מאז ומתמיד.

באוקטובר 1953, צה"ל פשט על הכפר קיביה והרג 60 אזרחים כתגובה לפעולת טרור ביהוד בה נהרגה אם משפחת קניאס ושני ילדיה. העקבות הובילו בכלל לכפר אחר, רנתיס, ובכל זאת קיביה נבחרה להיות יעד הפעולה.

מדינת ישראל ניסתה להתנער מהפעולה תוך שימוש בטענה כוזבת שאת הפעולה ביצעו אזרחים נזעמים. דוד בן גוריון מסר כי בליל הפעולה "היו כל יחידות צה"ל בבסיסן". הפקודה של אריק שרון, מפקד הפעולה היתה "הכוונה: תקיפת הכפר קיביה, כיבושו, ופגיעה מקסימלית בנפש וברכוש..."

ההסבר שנתן אריאל שרון, אחר כך, היה ש"הכוח שפוצץ בתים בכפר לא ידע שבתוכם הסתתרו אזרחים."

העיתונות הישראלית של אותה תקופה, כפי שמספר בני מוריס ב"תיקון טעות", (ספר חובה, למי שרוצה להתחייב) לא רק שהאמינה לגירסה הרשמית, אלא מכרה לנו, לאזרחים, שכל הביקורת על ישראל בחו"ל נובעת מ"אנטישמיות".

יש דברים שלא משתנים.

ואיך אפשר בלי שיר. אתם כבר יודעים שאני טיפוס פואטי. ב"מלכת אמבטיה", ב-1970, חנוך לוין כתב:

בלילה בלילה,

באין רואה

לאור ירח חיוור

יוצאים אנשי בסדר לגן

לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי

בגביעי הפרחים

אנחנו אנשי בסדר

אנשי בסדר

אנשי בסדר גמור

דור הולך ודור בא

ואנו עומדים לעולם

אנחנו אנשי בסדר

אנשי בסדר

אנשי בסדר גמור

אצבע בתחת ושיר בגרון

כי טוב, מסריח וחם

כי טוב, מסריח וחם

בעלות השחר בטרם אור

מופיע מלאך קטן

קופץ חיש חיש מאיש לאיש

מקיש במקל ארוך

על כל הביצים

ברכת בוקר טוב

אנחנו אנשי בסדר...

אינני יודע את שם המלאך

ומהו רוחב כנפיו

אבל יודע אני היטב היטב

לתקוע נודות כחלחלים

של סיפוק עצמי בגביעי הפרחים