דני אמיר - הזיות של אוטופיסט

הלאה.

המלחמה נגמרה ונשכחה, ירי הקסאם נמשך, המעברים סגורים. ובכל זאת אפשר לקוות שהממשלה תסכם בקרוב שני הסכמים, שאפשר היה להגיע אליהם גם לפני המלחמה: שחרור גלעד שליט, במהרה בימינו, אמן - בערך תמורת אותו מספר אסירים שחמאס דורש מיום חטיפתו -  והסכם רגיעה ארוך טווח שכולל פתיחת מעברים שתאפשר קשר רציף של עזה עם העולם החיצון. כלומר, הסרת הסנקציות.

בשני הנושאים האלה, ה"מלחמה" הגמישה יותר את העמדות של ישראל, מאשר את של חמאס. פלא כזה.

גלעד שליט היה צריך להיות בבית מזמן. מדהים אותי שאותה מערכת שהצליחה לאבד את רון ארד, פעלה באותה דרך במשך שלוש שנים. לשלב הזה במו"מ אפשר היה להגיע מזמן. מתחילת המלחמה בעזה טענתי שהיתרון היחיד שלה הוא שינוי הסטטוס קוו. הזיכרון הקצר של הציבור מאפשר לממשלה להסכים עכשיו על דברים שהיא יכולה היתה לסכם לפני חצי שנה.

בינתיים, בגדה, עסקים כרגיל. באפרת הוכרזו 1700 דונם כ"אדמות מדינה", מה שיאפשר את הרחבת הישוב בעוד 2,500 יחידות דיור. מילה על המושג "אדמות מדינה". במשך שנים, הטענה היתה שרוב ההתנחלויות הוקמו לא על קרקע פרטית, אלא על "אדמות מדינה", שהן קרקע ציבורית. מאז 67, "אדמות המדינה" בגדה מועברות באופן שיטתי למתנחלים. בהרבה מקרים, כמו גם זה, נדחים עתירות של תושבים שטוענים שהקרקע שייכת להם, ואתם יכולים להיות בטוחים, כמובן, שנעשה משפט צדק בכל אחד ואחד מהמקרים. אם אדמות המדינה אמורות להיות קניין של כלל התושבים, ואמורים לפתח אותם לטובת כלל התושבים, בגדה זה כבר לא קורה במשך ארבעים שנה. לא שמעתי על הקצאת "אדמות מדינה" לחברון, שכם, רמאללה או אף כפר פלסטיני. למעשה, כמעט כל בניה פלסטינים בגדה ב-40 השנים האחרונות היא בנייה "בלתי חוקית", מאלפי סיבות שנובעות מהסמכות של ישראל והשליטה בקרקעות. כבר עכשיו 42 אחוזים משטח אסורים לכניסה לפלסטינים, או משמשים בעצם כעתודה התיישבותית.

אתמול, נדב שרגאי - שגם דיווח על אפרת, ביקש מנתניהו בהארץ ליישם כבר את תוכנית A1, לחיבור ירושלים ומעלה אדומים. מבחינת הפלסטינים, הוא מסביר, זה יהיה בדיוק "ביתור הגדה", אבל האינטרס הישראלי - שכל הממשלות ב-15 השנים האחרונות מסכימות עליו - הוא להקים אלפי יחידות דיור כדי לא לחסום את "ההתפתחות של ירושלים מזרחה", ולא לאפשר רצף פלסטיני מצפון לדרום. אולמרט התחייב בפני האמריקאים לא לבצע את התוכנית, שרגאי מבקש מנתניהו לבצע אותה מיד. גם ברק תומך. משעמם? כן. לא דרמטי, פשוט המשך התהליך.

בינתיים ב-400 בתי ספר בארץ, כמה עשרות אלפי תלמידים מציינים את "יום גוש קטיף" באישור משרד החינוך, ובהתאם להצעה שהתקבלה בכנסת. בחישוב זהיר של 200 תלמידים לבית ספר - 80,000 ילדים - חצי מהם בבתי ספר יסודיים - יקיימו מפגשים וטקסים וישמעו הרצאות מסוג של: "הם יורים פצצות מרגמה - ואנחנו בונים. הם מניחים מטענים - ואנחנו נוסעים. הם חיים על החרב - ואנחנו מקדשים את השם. הם מתפללים אל אל לא יושיע - ואנחנו מודים לקב"ה על ניסיך, שבכל יום עימנו. האם יש לקב"ה עוד עם כזה בעולם?"

ויש כמובן קו ישר שמחבר בין "יום גוש קטיף" לחוברת שהרבנות הצבאית הפיצה בקרב החיילים ב"עופרת יצוקה" (ובה הרב שלמה אבינר הסביר בין היתר את הצורך בגילוי "אכזריות" לפרקים בזמן לחימה והזהיר מפני ויתור על "מילימטר" מאדמת ארץ ישראל.)