בלוגרוטיקה

באפילוג של הסיפור שלנו אנחנו יושבים על ספסל בגינה ציבורית ומגששים לדבר על מה שהיה, ועולות בי הדמעות על מכאובי החיים שביקשו דווקא אותך למנחם, ואני מנסה לעצור אותן ואתה מטה אלי את ראשך באהדה, להיטיב לשמוע את מה שאיני אומרת, ומושיט את ידך וחופן-מלטף-מעסה לחי וקווצת שיער, האגודל שלך מצייר בי גומת חן, יש המון כח בידיים שלך, מעולם לא ליטפו אותי כל כך חזק, אבל אין שמץ אלימות, יש במגע שלך כל התשוקה והאיפוק והמילים שלא יכולת לומר לי, ואתה מטביע אותן עכשיו בלחי שלי, הלוואי שלא אשכח.