בלוגרוטיקה

חמסין ובלי שרוולים, צמה על הגב, אני כבר לא רגילה להסתובב במרכז העיר ולראות ולהיראות בצורת גוף ולא בצורת מילים. אני חולפת על פני מבטים עזים ומתבדחת עם עצמי שאחר כך בבית אצטרך לפלות עיניים מהמחשוף, ויש גם מבטים עדינים יותר, ואני במחשבתי איתך, מסירה את השעון הקריר מפרק ידך, מנשכת משורש כף היד עד הבפנים של המרפק, ומתרגשת מההתרגשות של עצמי ומההתרגשות שלך, שפה עדינה כזו לא כולם מבינים, היא כמו נעל סינדרלית.  

אמרת לי לא לקחת אקמול עד שהחום יגיע לשלושים ושמונה, אז לא לקחתי, והלכת לדווש על אופני הכושר אחרי פרידה נעימה, ואני הרגשתי איך הוא מטפס בי וכשהחום הגיע לשלושים ושמונה הלכתי לקחת כדור וזחלתי רועדת בחזרה למיטה, ולאט לאט נהיה לי נורא חם וזרקתי מעלי את השמיכה, ואתה בינתיים גמרת לדווש ובאת לבדוק מה שלומי בידיים קרירות נפלאות במעלה הירך ועל הבטן ובנשיקה-נשיכה מרפאת, ממש ליד הטבור.

יום אביבי נפלא היום, עם רוח שמבדרת את השערות ומלטפת את הזרועות החשופות ואת כל הגוף, והלוואי שהיית פה מרגיש את זה אתי. ביום כזה, אם הולכים לים, חם על החוף אבל המים קרים נורא, וברגע שמכניסים רגל היא נצרבת, אבל אם היינו אתה ואני בים, הייתי נכנסת אתך ולא נסוגה מחמת הצריבה, ונכנסת אפילו עד התדהמה המשתנקת של הבטן, והיינו יודעים זה על זו את הצריבה, את התדהמה, היינו יודעים ששנינו חשים, חולקים את שמחת העוֹררוּת.

כשט' בא לבקר אותי בעיר שלי אני מראה לו לפעמים פיסות מעָבָרי, ופעם חלפנו בגן ציבורי קטן ופתאום נזכרתי. וכשניסיתי לספר לו במה הוא שאל "אה, היית פה עם מישהו?" והיה לי קצת מסובך להסביר שלא, לא הייתי שם עם מישהו, בלילה שלפני כן הייתי עם מישהו אבל בשנים הרבות שחלפו מאז אני לא זוכרת בפירוט את אותו לילה, אני מחליפה בינו לבין לילות אחרים, מה שאני זוכרת הוא אותי חולפת בגן הזה, הגוף והנפש והלב עוד ספוגים בסוד תשוקתי ובסוד היותי נאהבת, ואין לכך סימן חיצוני חוץ מקצת יותר זקיפות קומה וקצת יותר חיוך, אבל זה שלי, זה יש לי, וכל פעם אני נזכרת ושמחה כמו בילדוּת, כשמתעוררים בבוקר ונזכרים שהיום יש טיול, או נזכרים במתנות יום ההולדת שקיבלנו אתמול.