רק כמה ימים היינו יחד, מייק
ואני. ואז הגיעה חנוכת הבית
של הוריו.
ישנתי אצלו בשישי בלילה
והתעוררתי בקושי בבוקר למשמע
רעש שבקע מהקומה התחתונה. מייק לא
היה בחדר. הלומת שינה וסתורת שיער, לבושה בחולצתו הגדולה שלבשתי אתמול איכשהו אחרי הזיון האינסופי והמוטרף שלנו, יצאתי מחדרו יחפה להציץ דרך גרם המדרגות ולראות מה קורה.
המון אנשים מצוחצחים בבגדים
חגיגיים, אוחזים כמדומתני
בחבילות-מתנות, ריחות בשמים ואוכל.
אויש, מה זה שם? חזרתי
לחדר. תוך צחצוח לאה של שיני
עם המברשת (שלו!) שמעתי אותו נכנס.
בוקר טוב חמודה, הקיף
בזרועותיו את בטני ונשק לעורפי, כמעט מפיל אותי לתוך הכיור. בפה מלא קצף גמגמתי משהו.
התעוררת? ישנת טוב מתוקה?
שאל מתחנחן.
הנהנתי ודחפתי אותו
הצידה עם המרפק. תן לי לסיים.
התרחק קצת להישען על הקיר
וצפה בי מצחצחת.
"מה יש שם למטה?" שאלתי כשסיימתי, רעננה קצת יותר.
"שכחתי לספר לך. הורי עושים חנוכת בית היום למשפחה."
"יפה מאוד... ומה אני אעשה פה?"
"תצטרפי כמובן. יש אוכל טוב, אימא שלי מבשלת מעולה".
"אבל אני לא מכירה אף אחד, וזה משפחה!"
"נו בחייך", אמר. "תרימי קצת את החולצה?" ושלח
ידו לשוליה.
"די, אני משופשפת כהוגן.. לא מספיק אתמול, ושלשום ולפני שלשום ולפני???" שאלתי אותו מחייכת.
"רק רוצה לראות.. בבקשה" אמר.
"טוב, אבל אל תיגע. רק תסתכל" הורדתי את החולצה מולו.
"מה עכשיו? אני יכולה להתקלח?" שאלתי.
"בטח" אמר. אחכה לך בחוץ.
ירדנו למטה. אני מרגישה קטנה,
מופקרת, לא מכירה אף אחד
ואף אחד לא מכיר אותי... והוא
מחבק את מותניי. אחרי כמה דקות של היכרות עם אנשים שונים בעלי הבעה אחידה של השתוממות, הוא נקרא ע"י אימו למטבח. ניצלתי רגע שנראה היה שלא רואים אותי, ומיהרתי בחזרה למעלה.
שרועה על מיטתו הדלקתי את
הטלוויזיה ללא קול.
תוך שעמום ובדידות התנחמתי
בזיכרונות מהימים האחרונים, מחייכת לעצמי ומלטפת את בטני.
פתאום הוא שוב נכנס.
"מה את עושה פה?" שאל
"מה יש לי לעשות שם?" עניתי, ממשיכה ללטף את בטני מתחת לחולצה, מתגרה בו בעיני.
"לפחות תאכלי משהו..." ענה, מתקרב ונדחף אלי
בברכיו.
"אני לא רוצה לאכול.." עניתי, והנחתי את רגלי היחפה על ברכו.
"אבל את משופשפת" אמר.
"תלוי מה תעשה" עניתי וטיפסתי עם בהונותי במעלה ירכו
הוא לקח את רגלי בידו
וקירב אותה לפיו, ונשק לי מתחת
לאצבעותיי, ונגס וליקק בכרית הרכה
מתחתן.
"מת על הכפות העדינות שלך..." ליטף את לחיו בעזרת כף רגלי.
חייכתי ללא אומר.
הוא הניח את רגלי על כתפו
ורכן לנשק את בטני.
דפיקה בדלת.
"איפה אתה מייקי?" נשמעה אימו. "אתה חסר
לנו למטה"
"עוד מעט יורד"
"באמת עוד מעט יורד?" שאלתי. "לי או לאימך?"
"אכן כן" חייך ופתח כפתור.
"נו מייקי, כל המשפחה מחכה" לחשתי לו.
הוא צחקק אל המפשעה שלי
והדביק לי נשיקה.
ועוד נשיקה, ועוד נשיקה רכה,
ונשיפה חמה, ולשון לחה וחמה
ורחבה החלה לוקקת בזהירות עוד
ועוד סביב השיער הרך המתולתל, תוך שהוא ממשיך ומוריד לי את המכנסיים והתחתונים ביחד.
הוא התרומם ושלף את הזין
מהחנות. "חכה! אני עוד לא
רטובה מייק"
"אבל כל המשפחה מחכה, ואת כן רטובה" ענה.
"אבל כבר לא בא לי" אמרתי.
"למה לא?" שאל, והרים את ישבני, מחייך בעוקצנות, כשברכו האחת נשענת על המיטה.
התנוחה הייתה כל כך
משפילה ומרגיזה שהתחשק לי לפלוט
איזו מילה של קללה, אך במקום זאת
נאחזתי בידיו וניסיתי לקרב את עצמי אל הזין שלו.
הוא לא זז, ושאל שוב, "למה
לא? תעני לי"
"כי כל המשפחה מחכה, ואתה מזיין אותי פה, נו תזיין אותי כבר מייק.."
החיוך שלו התקשה ופניו
התעוותו איכשהו, אבל בכל זאת
הוא חדר לאט, והכוס שלי להט, ורציתי
לברוח ממנו אך גם להישאר, נצמדתי אליו שלא יזוז ואז שוב נשמעה דפיקה בדלת.
"מה קורה מייקי? סבא שלך כבר לא יכול לחכות. תיכף הרמת כוסית" נשמעה אימו מעבר לדלת.
"גם פה יש הרמת כוּסית" לחשתי, מניעה אגני קלות מצד לצד, נרטבת מהסיטואציה עוד יותר.
הוא כמעט השתנק. "באמת
כבר מסיימים" קרא לאימו.
"נו, כולם מחכים לכם" אמרה אימו בנזיפה.
מייק ניסה להוציא את הזין
שלו, אבל אני הקפתי אותו
היטב ברגליי, אחזתי בחולצתו
ולחשתי לו "נו
מייקי, תגמור מהר, סבא'לה לא יכול
לחכות..."
הוא החניק עוד צחקוק, ותפס
את כתפיי, ויצא ממני ונכנס
שוב ושוב בחוזקה, מביט לעיני בחום
מהול במין חיבה ותוקפנות משונה, עד שנעצמו עיניו מולי והוא גמר לתוכי בגניחה רמה כל כך שסתמתי את פיו בידי. כשהתרפה והרכין ראשו על כתפי הענקתי לו נשיכה עזה על לחיו, כדי שיהיה לו מה להסביר כשירד בחזרה למטה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
בלוגרוטיקה