סיפור בהמשכים:הסודות של אחותי

פרק 2,האקשן מתחילXD

כמובן שתגובות יהיו מעולות

נכנסתי הביתה בלי לדעת מה אני יותר,כועסת או עייפה. מאיה נכנסה עם ראש מושפל הביתה,מנסה בפעם האלפיים להסביר את עצמה. "הוא היה מאוד חמוד, אבל זה לא אומר שום דבר ו..."

"די!" צעקתי על מאיה שכמעט בכתה. "תרגעי,ההורים ישנים" אמרה לי מאיה "ואני מצטערת" אמרה והלכה בוכה לחדר.

התיישבתי על הכורסא בסלון,כמעט שוקעת בה.היא התנשקה עם ילד בכיתה י"א! ועוד עם דן! ומה איתך שירלי? התנשקת את פעם עם מישהו? או בכלל התקרבת לבן שהוא לא נדב? התסכולים של ילדה בת שבע עשרה שבחיים לא היה לה חבר עלו לי לראש. הלכתי עצבנית למיטה ונרדמתי עם הנעליים(כל כך רציתי שהיום הזה ייגמר!).

בבוקר,התלבשתי לבית ספר ויצאתי למרפסת ולהפתעתי הרבה ראיתי טנדר לבן שהבגאז' שלו היה קצת מעוך. מהחלון הציץ דן ושאל אותי:"איפה אחותך?סיכמנו שאני בא לאסוף אותה!" רציתי כל כך לגשת לחלון ולחנוק אותו ולצעוק עליו שלא יתקרב לאחותי יותר בחיים,אבל כל מה שיצא לי מהפה היה "היא תבוא עוד כמה דקות".כל הכבוד שירלי! אמרתי לעצמי בשעה שאני הולכת לתחנת האוטובוס. "בוקר טוב!" אמרה מיכל וחיבקה אותי "בוקר טוב..." אמרתי לה. "לפי איך שאת נראית הבוקר שלך לא ממש טוב" אמר נדב.חיבקתי גם אותו,ואז עניתי לו:"איזה בוקר טוב הולך להיות לי עם דן צופר למאיה במרפסת?" אמרתי בכעס.

מיכל פלטה גיחוך והסתכלתי עליה.היא השפילה את הראש,אבל עדיין צחקה. האוטובוס הגיעה ועלינו,כרגיל,מיכל ואני בספסל אחרי הדלת האחורית,ונדב ספסל מאחורינו."אז מה את מתכוונת לעשות?" שאל נדב. "אין לי מושג" עניתי. "את יודעת מה אומרים על דן..." אמרה מיכל "כן,שהוא סטלן מגעיל שיהפוך את מאיה להיות כמוהו!" עניתי בחוסר אונים. "לא...לא משנה" אמרה מיכל.

"נו מה אומרים עליו?!" שאלתי בלחץ. "עזבי,זה לא משנה" ענתה לי מיכל."אם זה לא משנה,אז אולי תגידי לי מה??!!" צעקתי והאוטבוס עצר בתחנה.מיכל ירדה במהירות מהאוטובוס. "תשמרי על אחותך" עבר ליידי הילד ההוא,זה שאתמול במסיבה אמר לי על החיים שאחותי עושה."מה זאת אומרת תשמרי על אחותך?" ירדתי אחריו וצעקתי. "תשמרי עליה." הוא אמר והלך ואני נשארתי,עומדת. תמיד לא הבנתי את האנשים האלה בסרטי מתח,שכשאומרים להם לעשות משהו,במקום לעשות אותו הם נשארים לעמוד המומים.עכשיו הייתי בדיוק אחת מהם.

המשך יבוא...