העליתי את פרק 1...לדעתי יצא חמוד^.^
תגובות יתקבלו בשמחה
צ'או וקריאה נעימה...XD
אם הייתי יודעת מה היא עשתה,הייתי מרביצה לה! אפילו הייתי שוברת את הבושם שדן נתן לה! לא -טעות,הייתי שוברת את דן.הוא דרדר אותה לכל זה. אני שונאת את עצמי כל כך על זה! זה מה שקורה שפעם אחת אני מנסה להיות טובה בתור אחות. ועכשיו? עכשיו אני יושבת בחדר חקירות,עם חוקר זקן ועצבני שמפחיד להסתכל בלבן של העיניים שלו,כי זה אדום.אני אשמה בדברים שהיא עשתה.טוב נו,ככה זה תמיד.מאיה היא ילדה טובה ומושלמת ושירלי אוכלת את החול שהיא מפזרת.(וזה באמת קרה שהיינו קטנות בארגז חול).
והכול התחיל בגלל שהרשיתי לה לבוא איתי למסיבה.
אני מיכל ונדב ישבנו בחדר שלי ונדב המסכן נאלץ לבחור בין סקיני ג'ינס אפור וגופיית פאייטים כסופה,לבין טוניקה סגולה וטייץ צהובים.
"נו באמת,תשאלו את מאיה!" אמר נדב בעצבנות.עכשיו שחושבים על זה,נדב הוא החבר הכי טוב שהיה לי ולמיכל אי פעם. כבר מגיל קטן המסכן הגיב בסבלנות לשאלות כמו:"לשים לברבי את השמלה הכחולה או את האוברול הצהוב?" או "נכון שקוקו חצי זה הכי יפה?תגיד למיכל!"
"אבל אני רוצה לדעת מה יחשבו הבנים,לא מה תחשוב מיכל" קיטרתי
"הכדורסלנים יאהבו ת'טוניקה,הסטלנים ת'פאייטים" אמר בציניות.
אני ומיכל הסתכלנו אחת על השנייה "טוניקה" אמרנו בייחד.
"מה אתם עושים?" נכנסה מאיה,נערה בת חמש עשרה תמימה שאף פעם לא מקבלת מתחת לתשעים(כמה אני מתגעגעת לתקופה שהיא היתה ככה...)
"מתכוננים למסיבה...עכשיו ביי!!!" דחפתי אותה מחוץ לחדר וסגרתי את הדלת.
"המסיבה של השביעיסטים?" היא פתחה את הדלת והעיניים החומות כהות שלה בהקו בהתלהבות.
"כן" אמרתי "עכשיו תצאי מהחדר..."
"אני גם רוצה לבוא!" קפצה בהתלהבות לפני שסיימתי את המשפט. הסתכלתי על נדב ומיכל והתחלנו לצחוק.
"אני גם רוצה לבוא!!!!" התלהבותה של מאיה התחלפה בבכיינות.
"מאיה" אמר לה נדב ונגע בכתפה. היה מצחיק לראות איך מאיה הסמיקה.היא היתה ממש...מאוהבת בנדב! "זה מסיבה של כיתה י"א,השכבה שלנו. את רק בכיתה ט'..אם היתה לך אחות קטנה לא היית רוצה שהיא תדחף למסיבות של השכבה שלך,נכון?"
"אבל אני רוצה לבוא גם!" רקעה מאיה בברך. הם היו נראים כמו אבא וילדה (עקשנית במיוחד,אם יורשה לי לציין).
"לא אכפת לי,אני באה!" אמרה מאיה והלכה לחדר שלה.
אחת עשרה בלילה.אולם הספורט של תיכון הרצוג.מסיבת שביעיסטים.מאיה.הצילו!!!!
ישבתי בפינת האולם,עם הראש עמוק בין הידיים.בזמן שהתעניתי ממבוכה,מאיה פלירטטה לתומה עם כמה סטלנים(שלא נראה לי שהיא יודעת אם היא פלירטטה,או אם הם סטלנים) ואז,אז הוא הגיע! אדון האסונות בכבודו ובעצמו,דן אליהו.
"למה לא סיפרת לי שיש לך אחות כזאת?" הוא חייך בממזרות וטפח לי על הכתף. הסתכלתי עליו במבט מעורר רחמים.נהדר! מלך הסטלנים של השכבה מחמיא לאחותי.
הסתכלתי עליו נואשת הולך לכיוון מאיה ורושם משהו על פתק.לא!רק לא את הטלפון שלו...ואני ברוב טיפשותי יושבת שם ונאנחת כמו דוב גריזלי ביום חם. למה?דווקא שיכולתי למנוע את זה.ממש לא הייתי אחות טובה.ניסיתי,אבל לא הייתי.
"אחותך עושה חיים" חייך אליי ילד מהשכבה והצביע לעבר אחותי. לא יכול להיות!
המשך יבוא...
כינוי:
כותבת_סיפורים_ונהנית_מהחייםXD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
