ב3 חודשים האחרונים אימצתי לעצמי סיגנון חיים שכזה, הכולל הרבה מאוד בילויים, מסיבות אלכוהול בנים, הרבה בנים, לחייך לכל העולם, החיים יפים!!!!
וככה פתאום ברגע אחד הכל משתנה לי
ביממה אחת יצא לי להכיר 2 בחורים בני 20 בערך שנפצעו במלחמה, הקשבתי להם ולמה שקרה להם, בכיתי, הבנתי, לא הבנתי...ואז חשבתי לעצמי "איזה כלבה את! את גם לא עושה צבא את גם כל היום מבלה ואז שמספרים לך על המלחמה את מקשיבה ומהנהנת?!"
הייתי כל יום רק עסוקה בעצמי, איך אני נראת ומה חושבים עליי, איך אני משיגה עוד ועוד מחזרים, בכל זאת אחריי רן זה בא בכמויות אז זה נחמד, ואז בין רגע חזרתי במחשבות שנתיים אחורה כמה העולם שלני חרא וכמה יש בו דברים לא בסדר!
עוני, שכולם מודעים לזה כבר
קשישים, שמודעים לכך ולא עושים עם זה כלום
יתומים
אנסים
גנבים
פוליטיקאים מושחתים
ועכשיו לכל זה אני מוסיפה גם חיילים פצועים אחריי מלחמה, ויותר מהפצע עצמו יש את הפצע בנפש, שלא משנה כמה תרופות יתנו זה לא יתרפא, רק הזמן ירפא.
ובתוך כל זה אני חייה, ילדה, עדיין ילדה, שלא מבינה הרבה ממה שקורה סביבה ועדיין שואלת "אם פרחים אסור אז למה חיילים מותר" תוהה, איך אני צריכה לחיות?
להשפיל מבט ולהמשיך בחיים? להתעלם?
להקדיש את החיים שלי למלחמה ב....בעולם?
לחיות את החיים שלי ולעשות טובה לאנושות ולעזור וכמה אנשים?
ובאמת שאיכפת לי.....פעם כעסתי על כל העולם כי הוא כזה אז אמרתי שאני שונאת אנשים ושאני מיזנטרופית, אבל ביננו....אני מאוד אוהבת בני אדם אני פשוט לא מבינה אותם.
אני אמשיך בינתיים בחיי היום יום יום, אותה ילדה קטנה ובלונדינית דלא מבינה למה פרחים לא וחיילים כן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
N.A.G.Polachek