נפרדתי ממיכל היום, בשיחת טלפון.

היא בסמינר ורציתי לעשות את זה כמה שיותר מהר (את הפרידה). גם ככה חיכיתי 4 חודשים לעשות את זה. למה ארבעה חודשים? כי ניסיתי לאהוב אותה כמו שהיא אותי.להיות מאוהבת בה. זה לא הלך.

היא כועסת. מתחרטת על זה שנתנה לי את כל ההזדמנויות אחרי הדברים שעשיתי.בגדתי בה-היא סלחה.רציתי פסק זמן-היא סלחה.

האהבה שלי אליה ענקית,באמת, אבל אני לא מאוהבת וזה לא הוגן לשתיינו,בעיקר לה, להשאר במצב הזה.

אחרי חצי שנה של פרידה משירי, היא עדיין נמצאת בי.אני מאוהבת בה.היא תמיד הייתה ותיהיה ה-דבר בשבילי.

הבעיה שהיא כועסת עליי ממש על שבסופ"ש הזה העדפתי לראות את מיכל(החברה שנפרדתי ממנה היום) במקום אותה. היא אמרה, שאם אני יודעת שאני לא אוהבת את מיכל, למה אני מעדיפה את מיכל עליה?

אין לי מושג למה הלכתי למיכל ולא נשארתי עם שירי.זה היה דפוק.

אני ממש ממש ממש מקווה שאני אוכל לגרום למערכת היחסים שלי ושל שירי לחזור למה שהייתה, ואפילו להיות טובה מכפי שהייתה.

היא חוזרת רק עוד שבוע מהצבא. אני מתה לראות אותה.