נמאס לי מהעבודה שלי...היום היה אחד הימים היותר גרועים שהיו לי...
כל פעם מחדש מדהימה אותי התופעה שחשבתי שתיעלם עם שחרורי מצה"ל - תופעת ה"עבד כי ימלוך"....
הייתי היום במשמרת בעבודה, כשאחת מראשי הצוותים, התנהגה בצורה שלא תתואר!
הבחורה הזו בטבע שלה נוהגת להחמיץ פנים..תמיד נטולת חיוך וגרוע מכך - תמיד מרימה את הקול, אלא שהיום היא עברה את כל הגבולות. חברה שלי, שעשתה איתי את המשמרת,אזרה אומץ והחליטה שהפעם היא לא שותקת...היא החליטה שנמאס לה מהיחס המזלזל והיהיר שניתן לה מאותה בחורה והלכה להתלונן לדרגים הגבוהים יותר.
תמיד בשיחות חתך שמקיימים עימנו, העובדים, אומרים לנו ללכת ולהתלונן ולא לשמור דברים בבטן כדי ליצור מקום עבודה טוב יותר...מה שלא אומרים לנו זה שגם אם נתלונן, ניתקל באזניים ערלות, התלונה תכנס מאוזן אחת ותצא מהאוזן השנייה...היה כלא היה...שוב הגורמים שאוהבים כח בידיהם, אלה שלפני זמן לא רב היו כאחד העם, הופכים לאימת העובדים מתחתיהם.....ציר הרשע לא נבלם...המערכת אטומה, מבחינתה מה שחשוב זה מכסת עובדים ראוייה שתענה על צרכייה, גם אם אלה ירמסו את העובדים "הקטנים" יותר....זו ראייה כל כך שטחית ולא חכמה בעיניי, כי צריך לקחת בחשבון שעובדים ממורמרים לא יהיו עובדים טובים כמו עובדים שבאים למקום העבודה מתוך ידיעה שיתקבלו בחיוך....אבל בעבודה המהוללת שלי זו דרך חיים...ולי - כבר ממש נמאס.........
בבלוג זה
בכל הבלוגים
