קראתי היום שההזדמנות להשיב את גלעד שליט מעולם לא הייתה קרובה יותר...כנראה שהמלחמה והנסיבות שיצרה הכשירו את הקרקע לתהליך שבסופו גלעד יחזור הביתה...הלוואי...
פעמים רבות אני מוצאת את עצמי חושבת על גלעד. איך עוברים עליו הימים, האם הוא סובל, האם הוא בריא? על מה הוא חושב? נראה לי שעבור ההורים שלו אין מצב גרוע מזה...חוסר הידיעה מדיר שינה מהוריו שמעבירים לבטח לילות לבנים על גבי לילות לבנים...איך אפשר לחיות כך?!?! אפילו כשאודי גולדווסר ואלדד רגב הוחזרו בארונות ניכר היה על משפחותיהם שבמידת מה הוקל להן - לא עוד חוסר וודאות, לא עוד מחשבות מעיקות על עינויים בשבי...מובן שהמוות בלתי נסבל, ובכל זאת - הוא מוחלט...אחרי מוות יש מי שבוחר בחיים...הכאב האינסופי מחליף את את תחושת האי שקט המעיקה והבלתי נסבלת...
כולי תפילה שגלעד ישוב כשהוא בין החיים, שיזכה לראות את הנוף המשתקף מביתו שבמצפה הילה, שיסע לטייל אולי בדרום אמריקה כמו שאר חבריו, שיאהב, יחייך ויצחק ושהפרשייה הזו של חטיפתו תישאר אי שם בתהום הנשייה ותהפוך להיות נחלת העבר...והלוואי שלא רחוק היום...שזה יקרה בקרוב יותר ממה שנדמה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
