זמנים מודרנים...

היום האחיין שלי בן חודש...פתאום חשבתי כמה זה  מוזר שאני והקטנצ'יק בקושי מכירים ואני כבר כל כך אוהבת אותו.

עוד כשהוא היה בבטן הייתה בינינו דינמיקה מעניינת...אני הייתי שרה לו שירים ועושה לו קולות מוזרים והוא מצידו הואיל בטובו ובעט...בטח חשב לעצמו "מי זאת המשוגעת הזאת שמפריעה לי לשחות?"

כיוון שאני האחות הקטנה, לא הייתה לי חווית "האח הקטן", ועכשיו אני חווה זאת בגדול...אמא שלי כבר הסתלבטה עלי שתקנה לי דובי...

ביום שהוא נולד, ההתרגשות הייתה אדירה....כל היום היינו דרוכים לייד חדר הלידה..בסוף הוא נולד בלידה קיסרית והדאגה הייתה רבה, אבל גם האושר שבא, אחרי שראינו אותו...מדהים לראות איך ליצור כזה קטן, ששוקל שניים ומשהו קילו, יש ריסים וגבות וציפורניים קטנות..ובכלל, המחשבה שכל הזמן הזה הוא התבשל לו ברחם...ממש מופרך!

עכשיו הקטנצ'יק עסוק כל הזמן בג'ט לג שיש לו מהרחם, כל הזמן רק ישן ואוכל ואף קיבל  מהוריו את הכינוי "הבוס"...

עוד כמה שנים, כשהוא יהייה כבר גדול ואני אהייה  זקנה, יהייה מוזר בעיניי, איך פעם הוא היה כזה פצפון ועכשיו כבר מדבר ואפילו יודע לקרוא....

כל פעם אני מופתעת מחדש ממה שיש לעולם הזה להציע......

שבת שלום :)

בימים הקרובים אני צריכה ללכת לקבל את כרטיס הטיסה שמגיע לי, אחרי שנתיים עבודה...לפחות משהו אחד טוב יצא מהעבודה הזו...

עכשיו נותר לי רק להחליט לאן ומתי לטוס...

בלונדון הייתי בתחילת השנה והיה מדהים...ואף פעם לא נמאס  מלונדון...אני אפילו חולמת לעשות שם את התואר השני שלי..אי אפשר לחיות את החיים האלה בלי להריח את הגשם של לונדון, לעשות סיבוב קניות בקאמדן טאון ולאכול בג'אקטס פוטאטוס בקובנט גארדן....ובכל זאת - בא לי קצת לגוון....בגלל שהאופציות הרלוונטיות הן במתחם אירופה - אמסטרדם, פריז וברצלונה הפכו לאפשרויות הדומיננטיות יותר..צריך לקחת החלטה!

בא לי טיול מיוחד, לא משהו קונבנציונאלי....והכי חשוב - להירגע ולנוח קצת...

אם יש למישהו רעיונות לטיול כזה, הוא מוזמן להמליץ....

בינתיים אני רק חולמת... לילה טוב :)

נמאס לי מהעבודה שלי...היום היה אחד הימים היותר גרועים שהיו לי...

כל פעם מחדש מדהימה אותי התופעה שחשבתי שתיעלם עם שחרורי מצה"ל - תופעת ה"עבד כי ימלוך"....

הייתי היום במשמרת בעבודה, כשאחת מראשי הצוותים, התנהגה בצורה שלא תתואר!

הבחורה הזו בטבע שלה נוהגת להחמיץ פנים..תמיד נטולת חיוך וגרוע מכך - תמיד מרימה את הקול, אלא שהיום היא עברה את כל הגבולות. חברה שלי, שעשתה איתי את המשמרת,אזרה אומץ והחליטה שהפעם היא לא שותקת...היא החליטה שנמאס לה מהיחס המזלזל והיהיר שניתן לה מאותה בחורה והלכה להתלונן לדרגים הגבוהים יותר.

תמיד בשיחות חתך שמקיימים עימנו, העובדים, אומרים לנו ללכת ולהתלונן ולא לשמור דברים בבטן כדי ליצור מקום עבודה טוב יותר...מה שלא אומרים לנו זה שגם אם נתלונן, ניתקל באזניים ערלות, התלונה תכנס מאוזן אחת ותצא מהאוזן השנייה...היה כלא היה...שוב הגורמים שאוהבים כח בידיהם, אלה שלפני זמן לא רב היו כאחד העם, הופכים לאימת העובדים מתחתיהם.....ציר הרשע לא נבלם...המערכת אטומה, מבחינתה מה שחשוב זה מכסת עובדים ראוייה שתענה על צרכייה, גם אם אלה ירמסו את העובדים "הקטנים" יותר....זו ראייה כל כך שטחית ולא חכמה בעיניי, כי צריך לקחת בחשבון שעובדים ממורמרים לא יהיו עובדים טובים כמו עובדים שבאים למקום העבודה מתוך ידיעה שיתקבלו בחיוך....אבל בעבודה המהוללת שלי זו דרך חיים...ולי - כבר ממש נמאס.........