סתם עוד סיפור בהמשכים...

מקווה שאם אני אתמיד עוד קצת אני אמצא לי יותר קוראים..

אז יש לי בקשה:

אני יודעת שיש הרבה אנשים (לא בהכרח כאן) שקוראים דברים ולא מגיבים

אז רק בפרק הזה:

אני אשמח אם תגיבו אפילו  "קראתי", לא אכפת לי.

אבל אני רוצה לראות שמישהו קורא

תודה D:

בפרק הקודם:

"אני מכיר אותה, מסתבר," פלטתי, בלי הקדמה.

"את מי?" אולי היה עדיף עם הקדמה, חשבתי.

"רגע, את ההיא? זאת עם הבלונים?" הוא קטע את מחשבותיי.

-

הנהנתי. ידעתי שהוא יבין.

אבל במקום להתפלץ ולשאול מאיפה ומה הבעיות שלה, הוא שאל בפשטות

"נו, ואיך היא?"

הייתי מופתע. חשבתי שהוא יתרגז.

אמרתי לו שהיא נורמלית, אני חושב. אבל בעצמי לא הייתי בטוח.

אחרי מה שהיא עשתה, לא הייתי אומר שהיא נורמלית.

אז מה היא כבר עשתה?

מה כבר קרה, ביום ההוא במגרש.

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.

היא עמדה שם, עם הבלונים שלה, ואחות קטנה.

או סתם ילדה שהיא עשתה עליה בייביסיטר, זה לא משנה.

ואז היא ראתה אותנו.

שני בנים, עומדים וקולעים סלים.

מה הסיפור?

היא התקרבה אלינו ואמרה לנו שתי מילים.

עופו מפה.

ואז נעמד מאחוריה כנראה אח גדול או אבא, ונעץ בנו מבט של 'תעשו מה שהיא אומרת'.

זה היה לפני כמה חודשים, ולא הבנו מה היא רצתה מאיתנו.

לא יכולנו לעשות כלום. חיינו בסרט.

ידענו שאם לא נעשה את זה, יקרה לנו משהו.

ידענו את זה, למרות שלא ידענו מה יקרה.

כל היום דיברנו על זה, ואין לנו מושג מה קרה שם.

עמדה בפניי דילמה.

לשאול אותה?

להתעלם?

לנתק איתה כל קשר?

למי אני יכול לספר? לגור?

גור לא יעזור לי להבין מה אני צריך לעשות.

עם הילה אני לא רוצה לדבר על זה.

אמא? הצחקתם אותי.

בדרך כלל הייתי מדבר עם רונן על זה, אבל ...

כבר אי אפשר.

הייתי צריך פשוט לחשוב על זה.

-

"בן? בן אתה שומע?"

"מה אמא...?"

"אל תשכח להוריד את הזבל. אני יוצאת לעבודה"

עוד יום רגיל.

קמתי למחשב ובדקתי מייל.

קיבלתי מייל משרון.

מה קרה לך בן?

התרשמתי שאתה בן אדם מאוד פתוח אבל אתה ישבת שם ונתת לנו לפטפט.

מה קרה?

דרך אגב, ידעתי שזה לא הגיוני שלא נכיר אחד את השני.

אני זוכרת אותך מאיפשהו...

אתה זוכר אותי?

רוצה להיפגש שוב?

אני יכולה מחר במגרש שבו...

לא חשוב

אז היא כן זוכרת!

היא כן יודעת!

המשכתי לקרוא.

אז מחר בשמונה ככה.. מתאים?

מחכה :)

לא, לא מתאים, חשבתי.

אף פעם לא מתאים איתך.

את יודעת שזה שהייתי  אני, ואני יודע שזאת היית את.

וברגע הזה הבנתי מה אני צריך לעשות.

פרק.

אל תשכחו שקוראים קבועים ומנוים מקבלים ספויילר לפרק הבא!