וואו, כמה זמן לא כתבתי פה, כמה שזה היה חסר..
הרגשתי שאני צריכה לפרוק כמה דברים..
בואו נגיד שעבר עלי המון.
אני לא ארשום הכל, כמובן, אלא רק דברים חשובים.. ופוגעים ביותר.
אני אתחיל בכך שבשיעור אומנות בביה"ס אני ועוד שתי בנות עבדנו על עבודה כלשהי.
בערך באמצע, החברה הראשונה מצאה פתק.
פתק ששינה.
שינה את הגישה שלי כלפי ילדים.
שינה את המודעות שלי.
שינה ואולי גם הוריד לי מהביטחון.. לא שהיה לי הרבה גם ככה.
היא פתחה את הפתק, קראה אותו.
החברה השנייה קראה אותו גם כן.
אני חושבת שהן הזדעזעו.
הן הסתכלו עלי, בסוג של תדהמה כזאת.
אני לא הבנתי מה קרה, ורציתי לקרוא גם את הפתק.
הן, אמרו לי שלא כדאי לי לקרוא את הפתק.
באותו רגע, הייתי בטוחה שרשמו עלי בפתק. בזה הייתי בטוחה.
חוץ מזה, גם הייתי בטוחה שיש שם משהו שקשור לאהבה, אתם יודעים, בני נוער וזה.
ציפיתי שיהיה משהו כמו נוי+ שם של מישהו באיזה לב או משהו.
אבל טעיתי.
כל כך טעיתי.
טעיתי.. בענק.
לקחתי את הפתק והתחלתי לקרוא.
(ועכשיו, כשאני נזכרת בזה וכותבת, בהחלט יש לי דמעות בעיניים :()
היו רשומות שם קללות.
פשוט ככה.
קללות על מי?
עלי.
גם בדף וגם מאחוריו.
ירדו עלי ועל השם משפחה שלי.
לא רק זה, הם גם קיללו את אבא שלי.
אני לא ידעתי מה לעשות.
לא ממש הפנמתי.
אבל הקטע, שמי שכתב את הפתק הזה היה מספיק מטומטם וטיפש בכדי לכתוב את השם שלו שם. לא, לא שם שלו, שם שלה.
אני בכלל לא מכירה את מי שרשמה את זה, אתם קולטים?
מישהי, שאני לא מכירה, רושמת עלי ומקללת אותי.
שתילך להזדיין היא וכל החבר'ה שלה.
למה? ללמהההה? קינאה?!
אוי, נו באמת, במה? בציונים? עשו לי טובה.
במהההההה?
בכל מקרה שמרתי את הדף, הוא אצלי בתיק ואני לא יודעת מה לעשות בנוגע לזה.
אשמח אם תעזרו לי.
ועכשיו לנושא אחר, יותר.. משמח?
בקיצור, המורה שלי המליצה עלי, והתקשרו אלי כדי שאני אעבור קורס מדצי"ם..
אז הסכמתי :))
למען האמת, היה מאוד נחמד. אפילו כיף.
מה שלא הבנתי, זה שחלק מהילדים שבאו היו מצטיינים וחלק.. אממ.. ההפך מזה. בערך. כמעט.
בקיצור, נראה לי שאני אמשיך עם זה.
ועכשיו לעוד נושא אחר XD
באיזה יום אחד, כשנכנסתי לכיתה, פתאום ראיתי איזה ילד אחד, והבנתי שכולם כל כך שונים ממה שאנשים חושבים שהם..
לא יודעת למה דווקא בגללו זה עלה לי...
ברצינות, ישר חשבתי על איך שאני הולכת לכתוב את זה פה.
דאמט, יש לו עיניים כ"כ יפות.
והוא בריטיייי. (!)
(לא שיש לי בעיה עם השאר P:)
לפחות זה העלה לי חיוך... חיוך אמיתי בימים האחרונים.
אבל אני יותר מידי חסרת ביטחון בתקופה האחרונה...
דרך אגב, אנחנו ועוד שלושה ילדים צריכים לעשות עבודה ביחד.
זה הולך להיות מפדח..
כולם שם ביישנים..
חוץ.. מילד אחד, נראה לי.
בכל מקרה נראה לי שהפוסט הזה הגיע לסיומו..
בבקשה, תגידו לי מה אפשר לעשות לגבי הבעיה הראשונה.
ולא, אל תגידו לי לדבר עם אותה ילדה, כי היא מגעילה אותי.
וחוץ מזה, אני בטוחה שמישהו דיבר איתה עלי.
אז שיהיה לכולכם יום טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Noy. Just Noy.