שלום :))
וואו, כבר התגעגעתי לכתיבה פה, לפריקה הזאת.
אני צריכה לעשות את זה יותר, לכתוב פה יותר, לפרוק יותר.
אולי זה יועיל במשהו.
~
אני חייבת שתעזרו לי במשהו.
אני רוצה לצייר לאמא שלי ציור ליום המשפחה.
ציור מושקע כזה, גדול.
משהו כזה.. שאימהות אוהבות ;)
אז אם יש לכם רעיונות.. דברו =)
~
נכון הבריטי? מהפוסט הקודם? אפשר... לשכוח ממנו O.ם
כניראה שאני באמת חסרת ביטחון.
אולי פה ושם, הביטחון מפתיע ושב, אבל ככה? לא.
וחוץ מזה, למה אני מדברת עליו עכשיו? ._.
טובטובטוב, לעבור נושא~
~
למה נראה לי שהפוסט הזה יצא קצת מטומטם?
~
השבוע עברו עלי הרבה דברים ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.
כ"כ הרבה צעקות, ריבים, תלונות, בקשות.
כ"כ הרבה כאב, בכי, שמחה, אושר.
אני לא רוצה לשנות את עצמי.
אני רוצה להיות עצמי.
לא להיות הילדה הניגררת, המושפעת.
להיות זאת שסומכים עליה, שמדברים איתה.
משום מה נזכרתי בחלום שחלמתי.
אני ישבתי איפשהו, נראה לי שבכיתה.
מצד ימין ישבה מישהי, חברה נראה לי, וממולי ישב ילד מהיסודי, שאני מכירה.
הוא דיבר איתי וזה.
ואז בא עוד מישהו, עוד ילד מהיסודי, והוא אמר לחברה שישבה לידי שתלך או משהו
כי הוא ישב שם קודם..
אני זוכרת שהרגשתי ממש טוב עם עצמי.
הם דיברו איתי וזה.. ואני הרגשתי טוב.
ובדיוק היום ראיתי את הילד שישב מולי. והוא דווקא היה נראה ממש נחמד.
זה באמת די מעיק שאני לא מדברת איתו.
כן- אני חסרת ביטחון.
וזה מעלה לי זיכרונות משנה שעברה, מהלונה פארק.
ואני תכף מתחילה לבכות פה. וזה נישמע כ"כ פאתטי ועלוב.
ואני מרגישה די חרא. (למרות שדני? שימחת אותי קצת [הרבה] :))
המסכה הזאת..
הפוסט הזה ממש מדכא אותי.
אני אעדכן כבר יותר מאוחר..
בעצם יש לי עבודה במקרא. אז נראה.
כאילו שמישהו מחכה לזה.
המשך יום נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Noy. Just Noy.