.My Way, My Life

בדיוק ברגעים כאלה אני מבינה למה פתחתי את הבלוג מלכתחילה, ואני (כרגיל) ממשיכה לא להבין למה אני לא כותבת פה לעיתים יותר קרובות.

אני צריכה את הפריקה הזאת.

מכירים את ההרגשה הזאת שדווקא כשאתם צריכים לדבר עם מישו, הוא לא שם?

ככה בדיוק אני מרגישה.

אני צריכה מישו לדבר איתו. ):

כל התקופה הזאת, עמוסה בדברים שקרו לי.

חלקם משמחים וחלקם בדיוק ההפך.

ואני לא מצליחה להבין מה אני אמורה לעשות.

איך מכמה מילים כ"כ הרבה יכול להשתנות.

איך מכמה מילים שלא נאמרות, כ"כ הרבה קורה.

וזה ממשיך.

ואני באמצע.

מנסה לעשות משהו, אבל לא רוצה להזיק לשום צד.

שכל צד, רוצה וחושב שאני לטובתו, אני חושבת.

הם לא מבינים אותי?

אני מקווה כ"כ שזה יסתדר. מתישהו.