כן , כן אני יודעת שלא עדכנתי הרבה זמן מסיבות כאלו ואחרות 
בכל מקרה אני ממשיכה את הסיפור :
מדובר , בסיפור בהמשכים על ניקי , נער בן 16 שלמרות רצונו מגלה כי הוא מאוהב במישהו קרוב עליו.
הסיפור מתחיל כסיפור אהבה מתוק אבל בהמשך יתכנו גם כמה קטעי ( YAOI ) .
למי ששכח , או שזאת הפעם הראשונה הנה קישור לפרקים הקודמים :
לפרק 1 , לפרק 2 , לפרק 3 , לפרק 4, לפרק 5 , לפרק 6, לפרק 7 , לפרק 8 , לפרק 9 , לפרק 10 , לפרק 11
טוב , אז בלי עוד הרבה קישקושים הנה הפרק ה-12
תהנו...
מארועי הפרק הקודם :
" למעשה יש סיבה , אתה מבין יש משהו שאני רוצה להגיד לך כבר כמה זמן ..."
נעצר האנרי לרגע " טוב , אני .... אני ..." הוא החל לומר שלפתע קם על רגליו מתקרב אל המקום בו ישב ניקולס שהוא מתכופף ומנשק אותו .
ניקי ההמום לא ידע מה לעשות , הנשיקה מצאה חן ביעניו אבל אחרי הכול זה לא היה סתם מישהו אלה ידיד טוב שלו , בן זוגו של אחיו .
" מצטערת על ההפרעה " קול מוכר קטע את מחשבותיו האנרי מיהר להתנתק ממנו , מביט אל הדלת .
ניקי עשה כמותו עיניו נעוצות בדמות שעמדה בפתח החדר שלו : הייתה זאת נערה , ספק אישה כבת 19 , גבהה הייתה בערך קצת יותר מניקולס . ידיה של הנערה נחו על מותניה. שערה שהיה צבוע כולו בצבע וורוד , היה ארוך הגיע עד אחרי כתפיה זוג עיניים חמות כשקד נתנו בו מבט משועשע " אני רואה שהסתדרת בחיים , ניקולס " אמרה בטון עוקצני בעוד זה מביט בה המום " וואלרי ? " .
פריחה מאוחרת - פרק 12
" אז , לא תציג לי את החבר הקטן שלך ?" שאלה .
ניקי שלח מבט מהיר לעברו של האנרי מבחין כי הנער כמעט ונחנק מרוב בושה " טוב זה ..." החל ניקולס אך האנרי
מהר לעצור אותו " אמממ , נראה לי שהלך עכשיו , ביי " אמר בשעה שפסע לעבר הדלת בעיניים מושפלות .
" ביי " מלמל ניקי , הוא רחם עליו אבל יותר חשש מהאיום שעמד מולו .
" חמוד , החבר של סטיבי " שלפה וואלרי בעוד המתיישבת על הכיסא מול המיטה , בדיוק אותו כיסא עליו ישב האנרי
לפני מספר דקות .
" ידעת עליו ?" התפלא ניקי בעוד זאת פרצה בצחוק " ברור שידעתי , זה רק מראה לך שאתה לא מבקר מספיק ".
" אז , למה ?...".
" למה אמרתי את מה שאמרתי ?" .
" כן " .
" זה לא ברור ? , איך נראה לך שהוא היה מרגיש אם ידע שאני מכירה את סטיבי ובנוסף ידעתי שהם זוג וחוץ מזה לא הייתה לי שום כוונה להביך אותך ניקולס ".
"אז ..." החל ניקי בזהירות " מה את עושה כאן ? ".
וואלרי נראתה מופתעת מן השאלה " אתה לא שמח שבאתי לבקר ?".
" לא , זאת אומרת כן , ברור שאני שמח רק שאת טוב , באת בהפתעה ".
" ברור , אחרת איפה כל הכייף " השיבה וואלי מחייכת . צילצול טלפון נשמע ברקע , הטלפון של וואלרי " כן ..." ענתה ללא התלהבות , כבר דיי היה לה ברור מי הדובר . " כן , דוד אני כבר שם " היא נאנחת " לא מרינדה לא בבית , וגם סטיבן לא , לא נתקעתי בחוץ , ניקי פה " לרגע אחד השתתקה " ניקולס , הבן שלך !!!" השיבה כמעט ומתפוצצת מכעס
" כן , קח אותו " אמרה לבסוף מושיטה לניקי את הטלפון " אבא שלך רוצה לדבר איתך ".
ניקי לקח ממנה את הטלפון ביד רועדת " הלו , היי אבא " לחש קולו רעד " כן , ניקולס , כמעט בן 16 ,בעוד חודשיים ,לא ממש אין צורך שתטריח את עצמך , אני יודע שאתה עסוק מאוד , טוב תודה רבה , להתראות " והשיחה נותקה .
" נו , מה הוא אמר ?" שאלה וואלרי בזהירות בעוד ניקי מסר לה חזרה את הטלפון למשך מספר דקות הוא לא זז ולא אמר דבר רק ישב במקומו על המיטה , עיניו מביטות לרצפה " ניקולס , מה הוא אמר לך ?" חקרה .
" הוא , הוא ... " החל ניקי בקול רועד " הוא אפילו לא זכר איך קוראים לי " אמר לבסוף עיניו מלאות דמעות .
" הו , ניקי ..." לחשה , מתיישבת לצידו .
" הוא לא זוכר איך קוראים לי , או בן כמה אני , אין לא מוסג אפילו מה תאריך הלידה שלי , הוא אמר שינסה לראות אם יוכל להגיע ובמקרה שלא , שאומר לו מה אני רוצה והוא ישלח את המזכירה שלו לקנות לי , ואחרי שאמרתי לו לא לטרוח הוא , הוא ...". ניקולס עצר לרגע מרוב דמעות הוא כבר התקשה לראות משהו " הוא אמר שינסה להגיע בשנה הבאה , אם בכלל והכי גרוע , שכשהוא ניתק הוא קרא לי סטיב " אמר לבסוף כובש את ידיו בפניו .
" חמור שכמותו , לפחות הוא יכול היה להתאמץ קצת " התרגזה וואלרי " דיי ניקולס , הוא לא שווה את הדמעות שלך " אמרה שהיא ממהרת לחבק את אחיה האומלל " בחיי אם הוא לא היה האבא שלך ..." היא החלה בטון מאיים .
" והדוד שלך ..." יילל ניקי .
" ועל זה אומרים , הכול נשאר במשפחה " צחקקה וואלרי בעוד ניקי חייך גם הוא .
לאחר שנרגע מעט החליט ניקי לשנות את הנושא , היה עוד דבר אחד שהפריע לו מידי " וואלרי , בקשר ל... בקשר למה שראית מקודם ".
" זה בסדר " השיבה מעט משעשעת מנסיונותיו של אחיה להסביר לה מה באמת קרה .
" לא זה , ממש לא בסדר " התעקש ניקולס הוא כיבד את אחיו יותר מכל ורק המחשבה שבגד בסטיב ושוואלרי ראתה אותו גרמה לו לכאב גדול .
" איך קוראים לי ?" שאלה .
" מה זאת אומרת ?" תהה ניקי.
" קוראים לי סטיבן ?" .
ניקי הבין את כוונתה וסימן בראשו לשלילה " אבל ..." הוא החל אך היא קטעה אותו " היחיד שאתה צריך להסביר לו על כל מה שקרה או לא קרה כאן לפני כמה דקות הוא סטיבי , ורק הוא ".
" שמעתי מישהו קורא בשמי ? " נשמע קול מפתח הדלת " סטיבי ! " קראה וואלרי בשמחה למראה הנער שעמד בפתח חלק מפני הוסתר בידי פוני ארוך ומרדני . " תראו תראו , מה הביאה לפה הרוח " חייך סטיבן לעברה בעוד זאת ממהרת לקפוץ עליו בחיבוק ענק " אז , מה היה הדבר שניקי צריך להסביר לי ?" שאל עיניו פנו אל ניקי אשר באותו הרגע פילל כי האדמה תבלע אותו .
" אחר - כך " התערבה וולארי קורצת לעבר אחיה הקטן " קודם תעזור לי להעלות את המזוודות שלי למעלה " .
" את באמת מתכוונת להשאר הרבה זמן הפעם מה ? " צחקק סטיב בשעה שהוא וניק העלו את המזוודתו אל חדר שהיה בקומה שניה לא רחוק מחדרייהם של השניים . באותו הערב הייתה השמחה בבית משפחת ניקולסון גדולה , מירנדה הכינה ארוחת ערב ענקית לכבוד שובה של ביתה החורגת .
* כאשר הכירה מירנדה את אביה האלמן של וואלרי היא ( וואלי ) הייתה בת שנתיים כעבור שנתיים השניים החליטו להתחתן וסטיבן נולד . כשנה וקצת לאחר שמת אביהם של וואלרי וסטיבן פגשה מירנדה האלמנה את אביו של ניקולס , בן הזקונים שלה (הדוד של וואלי וסטיב ) . השניים מעולם לא נישאו , אביו של ניקי עזב את הבית עוד לפני שניקי למד לזחול ומאז בקושי שמעו ממנו .
לאחר ארוחת הערב פרשה מרנדה לחדרה שהיא חוזרת ואומרת עד כמה היא שמחה על כך שוואלרי באה לבקר אותם בעוד השלושה יושבים בסלון . " חבל שלא הודעת לי שאת באה היום , הייתי בא לשדה התעופה " החל סטיב שהוא
מוציא את קופסאת הסיגריות מכיס מכנסיו ומוציא אחת .
" כן , אבל ככה יכולתי להפתיע אתכם " השיבה וואלי שהיא מסרבת בנימוס לקבל ממנו סגריה .
" בכל זאת , יש לי רכב לא היית צריכה לבוא במונית עם כל המזוודות ".
" אתה והשטויות שלך " היא נאנחת .
" אני מסכים עם סטיב " התערב גם ניקי .
וואלרי רק חייכה " מה הייתי עושה בלעדיכם אחים קטנים ומשוגעים שלי ".
" טוב , ממשיהי הינו צריכים לקחת את זה " התלוצץ סטיבן קורץ לעברה , ולאחר הרצין " בכל זאת חבל , רציתי
שתכירי את האנרי " הוא נאנח מעביר את הסגיריה על שפתיו " הוא כזה ילד טוב וכל כך תמים ".
דבריו של סטיב חדרו אל ליבו של ניקי וננעצו בו כסכין איך יתכן שהוא ממש נהנה מהנשיקה עם האנרי , למעשה איך הוא בכלל נתן לזה לקרות
' למה , למה לא עצרתי אותו ? ' חשב לעצמו הפחד בליבו החל גובר ששמע את אחותו אומרת
" דווקא הכרתי אותו ".
" מתי ?" התפלא סטיב .
" מוקדם יותר היום , כשהגעתי הנה " היא החלה שולחת מבט קצר אל ניקי " הוא היה פה כמה דקות והלך ".
" באמת ? , חבל אם הייתי יודע שיבוא הייתי מגיע מוקדם יותר " עננת עשן נפלטה מפיו של סטיב שעה שלקח אוויר ,
ואז שאל "אז , איך התרשמת ממנו ? ". וואלרי עצרה לרגע , ולאחר מכן שלפה שניים שלושה משפטים בפורטוגזית ,
ניקי שהקשיב לה בדריכות הצליח להבין רק את המילים ' ניקולס , קטן ו- לא משהו ' .
סטיבן הקשיב לה גם הוא , שולח מבט מופתע אל ניקולס שישב לצידו ולאחר מכן חייך " טוב , זה נכון " אמר מלטף
את ראשו של ניקי המופתע , מבלי כל ספק היא לא ספרה לו אחרת הוא היה מכה אותו במקום ללטף אותו .
השעה הייתה כבר אחרי תשע כשסטיב נפרד מן השנים בטענה שמחר עליו לקום מוקדם .
" טוב , נראה לי שגם אני אלך לישון " פיהק ניקולס .
" אני אשאר פה עוד קצת " אמרה וואלרי , מחייכת למראה השניים אשר ממהרים לעלות במדרגות .
זמן קצר לאחר מכן התכוננה גם היא לכת לישון , אך לפני שהספיקה לעלות במדרגות נשמע צילצול הטלפון וואלרי
מהרה אל המטבח והרימה את השפורפרת תוהה מי יכול להתקשר בשעה כזאת " הלו ?".
" וואלרי , זאת את ? " נשמע קול מן הצד השני , היה זה קולו של גבר , מישהו מוכר עד מאוד .
" אדי ?" .
ההמשך יבוא .....
שוב , אני מתנצלת על הרווחים בין פרק לפרק ....
נמנמנמ.... אגב , אתם מוזמנים לבלוג הסיפורים השני שלי ( או אולי הראשון ) בו אני מפרסמת סיפורים ' רגילים '
הנה קישור
טוב , זה הכול ...
עד הפעם הבאה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
