הנה יצא לו עוד פרק בסיפור שלי :
למי ששכח , או שזאת הפעם הראשונה הנה קישור לפרקים הקודמים :
לפרק 1 , לפרק 2 , לפרק 3 , לפרק 4, לפרק 5 , לפרק 6, לפרק 7 , לפרק 8 , לפרק 9 , לפרק 10 , לפרק 11 , לפרק 12 , לפרק 13 ,
לפרק 14 , לפרק 15 , לפרק 16 א'
טוב , אז בלי עוד הרבה קישקושים הנה פרק -16 ב'
תהנו...
מארועי הפרק הקודם :
" אתה מפחד ממני ?" קולו של קיי התקשח יותר ויותר .
" הממ לא ..." הייתה התשובה מקוטעת .
קיי כובל את ניקי המבוהל אל המיטה באזיקים ושוכב איתו . ניקולס היה סחוט ומוטש הוא ירד מאהובו נשכב על גבו ונרדם .
קיי נשכב על צידו מלטף קלות את ראשו של הנער הישן " חלומות פז ג'סטין שלי " לחש באוזנו בעוד הוא מניח ראשו על הכר , נרדם גם הוא .
פריחה מאוחרת - פרק 16 ב'
ניקי פקח את עיניו ,בוחן את הסביבה בנסיון להבין איכן הוא נמצא . רצף של זכרונות החל מתרוצץ בראשו ' קיי , אזיקים והרבה סקס ' .
" אוי " ילל ניקי שהוא אוחז בראשו הכואב . הוא הביט סביב אבל לא מצא שום זכר לקיי וגם לא לאזיקים שכבלו אותו .
ידיו היו משוחררות לחלוטין יכול להיות שהכול היה פרי הדמיון שלו , אם ככה אז מה הוא עושה בחדר של קיי .
ניקי הסיט את השמיכה וגילה למרבה ההפתעה שהוא לבוש ' האם הוא באמת חלם את כל זה ? ' .
" התעוררת ..." נשמע אז קול עמוק ומוכר .
ניקי שלח מבט מבהול אל הדלת , מבחין בדמותו הגבהה והמרשימה של הנער שחור השער אשר עמד בפתח מחזיק בידו מגש פלסטיק קטן עליו היו ספל לבן מעוטר פרחים אדומים וטוסט . אחוז בהלה ניסה ניקולס להתרומם מן המיטה " לא הייתי עושה את זה במקומך " שיסע בו קיי שעה שהניח את המגש על השידה לצד המיטה . ניקי נעמד על רגליו שלפתע הרגיש סחרחורת וכשל קדימה .
" הזהרתי אותך " אמר קיי מושיט את זרועותיו קדימה כדי לטפוס אותו.
" מה קרה לי ?" נאנח ניקי ראשו נשען על זרעותיו החסונות של קיי בעוד זה מלווה אותו חזרה אל המיטה .
" זה טבעי , אחרי אתמול " מלמל קיי עוזר לו להתיישב .
" אחרי אתמול ?" גישש ניקי בזהירות , שהוא תוהה כמה מזה היה חלום .
" אתה תיהיה בסדר " החל קיי שהוא נגש אל המגש לוקח משם את הספל " אתה רק צריך לנוח קצת " אמר שעה שהושיט לו את הספל .
"קפוצ'ינו ?" עיניו של ניקי נצצו בהפתעה .
" זה מה שאתה שותה בדרך כלל לא ? " שאל הנער שחור השער נשען על השידה עיניו הכחולות נראו שקטות וקרות כאתמול שלושום .
" כן אבל ..." היו המילים היחידות שהצליח ניקי לומר , שולח מבט צולע אל הטוסט שהיה מונח על המגש.
אחרי מה שקרה אתמול ארוחת בוקר הייתה הדבר האחרון שלה ציפה " תשתה כל עוד זה חם ".
אך ניקי המשיך לנעוץ מבטים אל תוך הנזול החום לבנבן ולא זז " מה העניין ? " בקש קיי לדעת " זה חם מידי ?" .
" המממ... לא ... " מלמל ניקי .
" אז , מה הבעיה ? . זה לא כאילו הוא מורעל או משהו " ניקולס השפיל את עיניו ולא אעז לומר דבר , כאב לו שאחרי כל כך הרבה שנים שהם מכירים הוא לא מוסגל לבטוח בקיי , אבל אחריי מה שקרה לאחורנה איך הוא יכול היה לחושב אחרת .
" נו באמת ..." נאנח קיי בעוד הוא לקוח את הספל מידו הרועדת של ניקולס ומקרב אותו אל פיו , לוקח לגימה ארוכה " רואה ..." אמר מאלץ את עצמו לחייך מחזיר לו את הכוס " עכשיו תשתה לפני שזה זה יתקרר " . ניקי היסס למספר דקות , ולאחר מכן החל מקרב את הספל אל שפתיו
מקבל בברכה את הנזול החמים אל גרונו , בלי כל ספק זה היה אחד הדברים הטעימים ביותר שטעם עד כה .
" זה טעים " אמר ניקולס מעט נבוך על כך שחשד בו .
" ואתה עוד חשבת שניסית להרעיל אותך " עיקם קיי את פניו .
" קיי .. אני יכול לקבל את הטוסט " מלמל ניקולס , בסופו של דבר גבר הרעב על הפחד שחש .
חיוך קל נפרש על שפתיו של קיי " רוצה שאבדוק אם גם הוא מורעל " ניקי הניד בראשו מבמוכה .
" אתה באמת משהו מיוחד " גיחח הנער כחול העיינים מושיט לו את הטוסט . ניקי סיים את הקפוצ'ינו והחל נוגס בטוסט הוא היה רעב מאוד.
מעניין כמה זמן עבר מאז אכל ארוחת ערב " הממ... מה השעה ?" שאל בלחש , קיי רק חייך והצביע על שעון הקיר שעמד מאחוריו .
" מה ...." קרא ניקולס , כמעט שנחנק עם הטוסט בגרונו " השעון שלך מקולקל נכון ?" שאל בתקווה , לא יכול להיות שכמעט 12:00 בצהריים .
" מה נראה לך ? " .
" לא יכול להיות שישנתי עד עכשיו , למה לא הערת אותי ?" התפלא ניקי .
" היית צריך להשלים שינה " השיב קיי בקלילות .
" מה זאת אומרת ' הייתי צריך להשלים שעות שינה ?' , אמא שלי בטח משתגעת מדאגה ".
" לא היא לא , קייטי התקשרה לבית שלך והודיעה להם שאתם נשארים לישון כאן היום " מהר קיי להרגיע אותו .
" אנחנו ?" תהה ניקי , יכול להיות שקיי ראה אותו כיותר מאדם אחד ?.
" אתה והחברים שלך , היא אמרה שתעשו מן ' מסיבת פיג'מות ' ככה שאין לך מה לדאוג " .
" חברים שלי ? " ניקי לא הצליח להבין כלום .
" קייטי דיברה עם אחותך ואמרה לה שאתה וכל החברים שלך מייקל , הג'ירפה הזה אוליבר והשאר עושים אצלה מסיבת פיג'מות " הסביר קיי שמרגע לרגע סבלנותו פקעה .
" למה שהיא תגיד דבר כזה ?" התעקש ניקי .
" בחיי שאתה ממש סתום " נאנח קיי שהוא מתיישב לצידו " מה רצית שהיא תגיד ? , שבאת לעודד אותי וכבלתי אותך עם אזיקים למיטה ".
עיניו של ניקולס נפקחו בתדהמה " אתה..." החל רועד , הוא לא חלם את כל זה .
" אם התכוונת להגיד שהיינו ביחד אז כן " החל קיי מעביר יד אחת בשערו השחור " אבל אם התכוונת לזה שאנסתי אותך אז התשובה היא לא , מהסיבה הפשוטה זה לא נקרא אונס אם אתה אהבת את זה ".
" אז , למה כבלת אותי באזיקים וקשרת לי מטפחת לפה ?" קרא ניקי בקול רועד השאלה נפלטה מפיו עוד לפני שהספיק לעצור אותה .
צל של חיוך על על שפתיו של קיי " נראת ממש חמוד , באמת חשבת שאני מסוגל לפגוע בך ..." אמר מחמיץ את פניו .
" אני הרבה דברים ניקי , אבל יש כמה שגם אני לא עושה ואחד מהם זה לפגוע באנשים היקרים לי ".
'היקרים לו ? ' חשב ניקי תוהה מתי הוא הספיק להכנס לקטגוריה הזאת " טוב , נחת מספיק ..." החל קיי בעודו מתרומם מן המיטה
" עכשיו כדי שתחזור הביתה " . אך ניקולס לא יכול היה ללכת , דבר מה מלא את מחשבותיו וסרב לעזוב אותו " מי זה ג'סטין ?" שאל לבסוף .
קיי שעמד עם הגב אליו הסתובב לאחור ממהר להביט בו " מה אמרת ?" שאל מופתע , הבעת טרוף זמנית רצדה בעיניו .
למראה עיניו של קיי הפכה שלוותו של ניקי לפאניקה נוראית " מי זה ג'סטין ?" שאל בשנית הפעם בהרבה פחות בטחון .
" מאיפה הבאת את השם הזה ?" שאל הנער כחול העיינים בקול קר אם כי הבעט פניו התרכחה מעט .
" אתה קראת לי ככה אתמול בלילה " ילל ניקי הוא פחד ממה שקיי עשוי היה לעשות לו , אבל יותר כאב לו שהוא משמש רק צעצוע עבורו , ממלא מקום של ג'סטין הזה , מי שהוא לא יהיה . " שמעת אותי ?" מלמל קיי בשקט , בעודו מתקרב אט אט אל המקום בו ישב ניקי זה ניסה לקחת כמה צעדים לאחור אבל קיי תפס את רגליו " תפסיק להתנהג כמו תרנגול מפוחד " קרא והתיישב לצידו על המיטה , ניקי זז קצת הצידה .
" בסדר גמור , אני אספר לך ... " הוא נאנח " ג'סטין היה החבר שלי " .
" היה ? " התעניין ניקי .
" הוא מת ..." השיב קיי בצער עיניו הכחולות שלחו מבט מיוסר לעברו של ניקולס " אני הרגתי אותו ..."
" מה ? " קרא ניקי בבהלה הספל נשמט מידו ונפל אל הרצפה בקול נפץ גדול " אני מצטער , מיד הנקה את זה " אמר שהוא ממהר לרדת מהמיטה מושיט את ידו אל חתיכות החרס שחש בידו הגדולה של קיי נחה על שלו " אני אנקה " אמר קצרות ממהר לאסוף את חתיכות החרס וזרק אותם אל הפח שהיה בקרבת מקום . כל אותו הזמן ישב ניקולס על הרצפה גופו רעד. בלילה הקודם שקיי הודה בפניו על שרצח מישהו , הוא אפילו לא שיאר שמדובר בחבר שלו , רק מפלצת מסוגלת לדבר כזה אכזרי . ניקולס הבחין ביד מושטת לעברו " בוא ..." אמר לו קולו של קיי אבל ניקי נשאר לשבת על הרצפה מפחד אפילו לגעת בידו ' התאהבתי במפלצת ' חשב לעצמו דמעות החלו זולגות מעיניו , דמעות של פחד וכאב .
שלפתע הרגיש זוג ידים חזקות נאחזות בכתפיו מרימות אותו על רגליו " למה , למה ? ...." מלמל ניקי הדמעות ממשיכות לזלוג על לחיו , לא יכול אפילו לחשוב על סיבה בגללה הוא יכול לעשות דבר כזה אלה אם הוא ממש מפלצתי .
קיי ניגב את דמעותיו, מלטף את פניו " אני באמת מפלצת ..." אמר בשקט כאילו קרא את מחשבותיו " זאת בדיוק הסיבה שלא רציתי אותך לידי " .
ניקי עמד במקומו ולא אמר דבר , ולחשוב שהוא באמת אוהב אותו , אדם שהיה מסוגל אפילו לפגוע בחבר שלו .
" עכשיו אתה מבין למה ניסיתי להרחיק אותך ממני " מלמל קיי .
* " רגע " קרא סטיבן בעודו יורד במדרגות חצי מנומנם , נקישות הדלת הן שהעירו אותו משנתו. הוא נגש אל הדלת ופתח אותה מופתע לראות
את הנארי עומד מולו " נו נו , תראו מי החליט להופיע ..." מלמל סטיב בבוז .
" אני יכול להיכנס ?" שאל הנארי עיניו מושפלות .
" מצטער , אבל ניקי לא בבית " השיב סטיבן מתכוון לסגור את הדלת .
" באתי לראות אותך " התפרץ הנארי עוצר את הדלת בעזרת ידיו .
" מה אתה רוצה ?" .
" אפשר להיכנס ?" .
סטיבן הנהן בחוסר רצון והשניים התקדמו בשתיקה אל הסלון " אפשר לדבר בחדר שלך ?" שאל הנארי נבוך מהחשבה שמישהו עלול לשמוע
את השיחה שלהם . " מצטער , אני מארח בחדר שלי רק אורחים רצויים , את אלו הלא רצויים אנחנו מארחים פה ".
" למה אתה מתנהג אלי ככה ?" ילל הנער שחור העיניים .
" ומה אתה מצפה שאעשה , שאתן לך מדליה על שניסת להשכיב את אחי הקטן ?" .
" על מה אתה מדבר ? , אני בחיים לא הייתי עושה את זה " קרא הנארי הוא לא יכול היה להאמין שסטיבן האהוב שלו חושב ככה .
" תחסוך ממני את התמימות המזוייפת שלך , אני יודע טוב מאוד שבא לך עליו , או שעכשיו גם תכחיש שהתנשקתם ?" שאל סטיב מתקשה לשמור על שפיות רק מהחשבה שהנארי באמת מעוניין בניקולס. " לא , אני לא אכחיש אבל ...." החל הנארי מעיניו זלגה דמעה יחידה
" זה לא אומר כלום , אתה עשית יותר מלהתנשק עם אנשים ואני מעולם לא צלבתי אותך על זה ".
" להתנשק עם אנשים ? " החל סטיב , הוא היה המום לא יודע עם לצחוק או לבכות " אתה יודע טוב מאוד שמאז פגשתי אותך אני אפילו לא יוצא למעודנים עם החברים שלי רק כי אתה לא אוהב אותם . חוץ מזה ' לא סתם התנשקת עם מישהו ' אלה עם אחי הקטן , אז בבקשה תפסיק
להפוך אותי לזאב הגדול והרע כי אתה ממש לא שלגיה התמימה ".
" זאת כיפה אדומה , סטיבן " צחקק הנארי סטיב אף פעם לא ממש התמצא באגדות ולכן נהג לבלבל בינהן .
" למי אכפת ? , מצדי שזאת תיהיה זהבה . שורה תחתונה , אתה בוגד בי ואני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי ".
" אבל ... " החל הנארי .
" אני רציני הנארי אני רוצה שתעוף מפה " הוא קרא .
אבל הנארי לא יכול היה ללכת במקום זאת הוא התקרב אל סטיב וכרח את זרעותיו סביבו " אני ממש מצטער , אני אוהב אותך מאוד , והדבר האחרון שרציתי לפגוע בך ..." הוא מלמל דמעות החלו זולגות מעיניו היישר אל הגופייה הכחולה שלבש .
" כן , כבר הוחכת לי את זה " השיב סטיבן במרירות בעוד הוא דוחף מעליו את הנער המיילל .
" אני אוהב אותך , באמת ..." התעקש הנארי .
אבל סטיב לא נראה כאילו הוא ממש טורח להאמין לו " אה , ואני צמחוני ".
" סטיבי ...." יילל הנארי , הוא לא יכול היה להמשיך יותר , התנהגותו הבוטה של אהובו פגעה בו מאוד .
" בפעם האחרונה הנארי , צא לי מהבית לפני שאני אעשה משהו ששנינו נתחרט עליו " צעק סטיב פניו האדימו מכעס ועיניו ירו גיצים .
" לא ... " התמרד הנארי " אני לא יוצא מכאן עד שתאמין לי " .
המשך יבוא ....
אז זהו , מקווה שהפרק יצא טוב יותר מהקודם 
.
נמנמנמ.... אגב , אתם מוזמנים לבלוג הסיפורים השני שלי ( או אולי הראשון ) בו אני מפרסמת סיפורים ' רגילים '
הנה קישור
וכל מי שמעוניין להצטרף לטבעת שלי <<
B.L -yaoi love>>± ( אם אתם לא חברים ב3 טבעות ) מוזמן להצטרף בכייף :)
טוב , זהו בנתיים .
אז , עד הפרק הבא ...
שלכם...
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: