שלום לכולם, אני יודעת שלקח לי הרבה זמן ועל כך אני רוצה להתנצל.
בזמן האחרון קצת נאבקתי במוזה המרדנית שלי כדי שאוכל לפרסם את הפרק החדש.
והנה אחרי מאבק לא קל, יצא לו פרק נוסף של 'מלאך שומר', שוב אני מתנצלת על העיכוב.
לפני שאתחיל ברצוני רק להזכיר את 
ayano_chi המופלאה ואת כל עזרתה בסידור וביטוא הפרק.
טוב , הנה זה בא הפרק, תהנו ...
מלאך שומר ג'
כאשר הגיע אריק אל שער בית הספר הוא נאנח עמוקות ונעץ מבט חד לאחור, "בבקשה אל תנסה להפריע לי בזמן הלימודים." לחש, מהחשש שמישהו אחר ישמע אותו.
סת' בתגובה חייך, "אין לך ממה לדאוג, אליוט, הרי במילא רוב הזמן אתה מתנהג כאילו אני לא קיים.".
"הלוואי וזה באמת היה נכון." מלמל ומהר להיכנס.
התיכון החדש היה גדול מאוד ומפואר, אבל אריק היה עסוק רק במחשבות על מה יהיה אם סת' יתעקש להרוס את יומו הראשון.
ולא שם לב לכך שהוא עומד להתנגש בנערה שעמדה מולו, "סליחה". החל בקול רועד בעוד זאת הסתובבה אליו.
אריק הופתע מעט מהמראה יוצא הדופן של אותה הנערה, אשר הייתה לבושה חולצה שחורה בעלת שרוולים ארוכים עד המרפקים וכפפות רשת ארוכות מכף היד ועד למרפק, טייץ' שחור צמוד וזוג נעלי הרים שחורות ששרוכיהן פתוחים למחצה. עיניה היו תחומות על ידי קווים עבים של איילנר שחור ואודם אדום כהה על שפתיה.שערה שהיה ארוך עד כתפייה היה אסוף בשתי קוקיות מרושלות, היא נעצה בו מבט חודר מבעד לעיניה השחורות ונראתה קצת מעופפת בהתחלה עד שהבינה שהוא מדבר אליה, "אה, כן טוב." אמרה לבסוף, "רק תסתכל לאן שאתה הולך.".
"בחיי, תמיד ידעתי שאת קצת מעופף, אליוט." נשמע אליו קולו המוכר של סת'.
אריק התעלם ממנו וחזר להתנצל בפני הנערה, עת הוא ממהר לעזוב לפני שיאבד את שפיותו ויתחיל לצעוק על הרוח המטרידה שלו בפני כל בית הספר.
כמו שציפה היום הראשון לא היה מזהיר כלל, קודם הייתה לו בעיה לפתוח את הלוקר שלו, אחר כך הוא נתקל בזוג בריונים שלמדו איתו בבית הספר הקודם, אשר קראו לו משוגע מול כל בית הספר ואמרו שיש לו חבר דמיוני.
נוסף לזה הוא היה מובהל לגלות שהשניים האלו לומדים איתו יחד באותה הכיתה כך שההשפלה לא נגמרה רק במסדרונות בית הספר.
סת' ניסה לומר משהו כדי לעודד אותו, אבל רק עצם העובדה שהוא היה שם גרמה לאריק לכעוס, כי אם סת' לא היה כל כך מתעקש להרוס לו את החיים הוא היה מנהל אורך חיים של אדם נורמאלי. ולא היה נדחה חברתית בגללו.
השיא של היום הגיע אחרי הפסקת האוכל, כאשר אל כיתתו של אריק נכנסה אישה בשנות השלושים לחייה, לבושה חליפת חצאית בצבע חום, את המראה השלימו נעליי עקב וזוג עגילים בצורת פנינה שהיו גם הם באותו צבע.שערה השחור היה אסוף לאחור בעגבנייה.
וביקשה לדבר איתו ביחידות, הייתה זאת ליליאנה אבוט, הפסיכולוגית של בית הספר אשר למרבה 'השמחה' הייתה גם דודתו של אריק.
חדר הפסיכולוגית היה קטן יותר מהכיתה, היה לו שילוב מוזר של מזכירות וסלון.
קירות החדר היו צבועים בתכלת בהיר, כדי להשרות שלווה על כל מי שנכנס לשם.
בכניסה לחדר עמד שולחן משרדי עליו היו מוחים מחשב שולחני בעל מסך שטוח, ערמה של ניירות, ושלוש תמונות ישנות במסגרת עץ עבה.
בפינה השמאלית של החדר עמדו שידות עץ גדולות בעלות שש מגירות רחבות כל אחת אשר הכילו בתוכן את התיקים של כל תלמיד אשר הגיע 'לביקור' במשרדה של הפסיכולוגית.
בפינה הימנית של החדר עמדו להן זו מול זו, זוג כורסאות בד חד מושביות, צבען קרם, שולחן קפה קטן ובפינה עמד לו עציץ.
ליליאנה נכנסה, מתיישבת על אחת הכורסאות ומורה לאריק לשבת על הכורסא שמולה.
"אז, מה שלומך, חמוד?" שאלה.
אריק ניסה למקד את מבטו בדודתו ולא בצדדים מחשש שהיא עלולה לחשוב שמשהו שוב לא בסדר.
"אני בסדר גמור." אמר לבסוף, היה לו קשה לדבר עם דודתו בידיעה שהיא בוחנת אותו יותר בתור פסיכולוגית ולא בתור דודה.
זה נכון שהיא חושבת על טובתו, אבל הבעיה הגדולה הייתה שאף אחד לא האמין לדבריו וחשבו שהוא משתגע.
"בטוח?" היא התעקשה. אריק הנהן לאישור.
"האם לא חזרת לראות את..." היא עצרה לרגע שוקלת בדבריה כנראה כדי לא לפגוע ברגשותיו "את החבר שלך?" אמרה לבסוף.
אריק שתק למספר דקות ובמקום לענות לה החל שולח מבטים עצבניים ברחבי החדר בחיפושיו אחר סת', למרבה ההקלה הוא לא היה בשום מקום, דבר שהיה אמור לשמח את אריק, אבל עדיין הוא פחד שבכל רגע אותו גבר מטריד יצוץ משום מקום ויהרוס את התדמית השלווה שניסה לבנות לפחות כשהיה עם בני משפחתו.
"לא, לא חזרתי לראות אותו." שיקר.
ליליאנה אשר הבחינה במבטים חסרי הרוגע ששלח אחיינה בחדר נאנחה, היא ידעה שהוא מסתיר ממנה משהו, "אז, הוא לא חזר להטריד אותך?".
"בכלל לא." המשיך אריק לשקר שהוא מאלץ את עצמו לחייך.
היא המשיכה להביט בו, "אני שמחה מאוד על כך," החלה מחייכת "אבל תבטיח לי שאם תחזור לראות אותו או כל דבר אחר תבוא לדבר איתי." שידלה אותו.
"בוודאי, הרי את היחידה שיכולה לעזור לי." השיב אריק, יודע שזה בדיוק מה שרצתה לשמוע ממנו.
אבל יומו הנוראי של אריק לא נגמר בזה, לאחר שיצא מחדר הפסיכולוגית, גילה שכל כיתתו מרכלת עליו מאחורי גבו ולועגת לו.
"נהדר, מה עוד יכול לקרות לי היום." הוא נאנח, חונק דמעות בעיניו, הוא לא רצה שיראו בו בכיין נוסף למשוגע.
כשנשמע הצלצול האחרון הקלה רבה התפשטה בגופו של אריק, אשר מיהר לעזוב את הכיתה. מאז הפגישה עם דודתו הוא לא חזר לראות את סת' ושמח על כך, אך שמחתו לא נמשכה זמן רב, כי כאשר הגיע לשער בית הספר הבחין באדם לבוש מכנס ג'ינס, חולצה כחולה כהה ומעיל עור כבד, שצבעו שחור. כפפות כחולות כהות כיסו את ידיו וכובע צמר כחול כיסה כמעט לגמרי שערו השחור שהיה קצר. משאיר מעט קצוות סוררות אשר ריצדו על מצחו. אותו אדם עמד לצד פנס הרחוב מול השער, חיוך לבבי נפרס על שפתיו ברגע שהבחין באריק.
"לא, לא שוב." נאנח הנער שכבר החל מאמין שחזר להיות נורמאלי.
סת' בתגובה נגש אליו, נעמד מולו "נו, מה אמרה אותה אישה, על 'התסביך' שלך?" שאל בקרירות.
אך אריק התעלם ממנו והחל הולך ברחוב לכיוון ביתו.
"אם תתעלם הבעיה לא תעלם." שמע את סת' קורא מאחוריו.
"אתה מוכן לעזוב אותי בשקט לכל הרוחות, פשוט תניח לי כבר!" צעק הנער בייאוש, מבחין באותה נערה בה נתקל מוקדם יותר הבוקר שהיא נשענת על גדר לא רחוק מהמקום בו עמד ונעצה בו מבט בוחן.
"נהדר, עוד אחת שחושבת שאני משוגע..." הוא נאנח והחל הולך בשקט עובר אותה.
"חכה רגע." שמע את קולה קורא מאחוריו.
"כן?" שאל בחשש.
"אתה אריק בראון?".
אריק תהה מה לעשות, היא נראתה מוזרה מאוד, יכול להיות שגם היא רוח?, "כן, זה אני, איך אני יכול לעזור לך?" שאל אותה מחייך קצרות.
"זה נכון?" היא נעצה בו שוב את אותו מבט בוחן ממקודם, "זה נכון שאתה רואה רוחות?".
"המ..." אריק היה מופתע, זאת הייתה הנערה הראשונה ששאלה אותו את זה ולא פשוט אמרה, 'זה נכון שאתה רואה דברים מוזרים?' או 'זה נכון שיש לך חבר דמיוני?'.
יכול להיות שגם היא רואה את סת' או שאולי היא עצמה כזאת?
"מה כל כך קשה, אתה רואה אותן או לא?" קולה הפך קשה יותר ואריק החל לפחד, 'מה לעזאזל יש לי עם פסיכים?' חשב לעצמו.
קודם רוחו המשוגעת של סת' ועכשיו הנערה המוזרה הזאת.
הוא נזכר בדבריו של סת' בפעם הראשונה שנפגשו, על כך שהוא תמיד היה מוקד משיכה לצרות, אולי הוא צדק.
"כן, זה נכון. כשלפחות אני היחיד שמאמין לזה." אמר לבסוף, שולח מבט מלאה ציפייה בנערה המוזרה, מחכה לראות מה תעשה.
אריק היה מעט מופתע לראותה מחייכת, "אתה לא היחיד." אמרה.
"סליחה?".
"אתה לא היחיד שמאמין בזה." חזרה שוב הפעם ברצינות.
אריק תהה האם הנערה הזאת היא רוח כמו סת', "היא לא." שמע את קולו המוכר והמעט מטריד של הרוח שלו.
"היא לא כמוני, היא אנושית כמוך." אמר קצרות.
הוא תהה איך סת' ידע על מה חשב, יכול להיות שנוסף לכל הוא קורא את מחשבותיו?
"לא. אני פשוט מכיר אותך מספיק טוב כדי לדעת מה עובר לך בראש, אליוט." חזר סת', שוב כאילו ידע על מה הוא חושב.
"נהדר." הוא מלמל בצער שהבחין באותה נערה בוחנת אותו בקפידה.
"אז, כמה זמן אתה רואה רוחות?" שאלה.
"אני מצטער, אבל אין לי מושג על מה את מדברת ואני מאחר, אז סליחה." הוא חייך בביישנות והחל הולך משם.
"זה לא יפה לעשות ככה לנערה שבאמת מתעניינת בך." גער בו סת'.
"שיהיה, אני לא צריך שיעור בנימוסים ממך, בטח אחרי שנכנסת לי לחיים בלי כל אישור והרסת לי אותם.".
"החיים שלך היו הרוסים לפני שפגשת אותי, מתוקי, אני הפכתי אותם טובים יותר." השיב סת' במתיקות.
"כן?", "תסביר לי בבקשה איך חודש הסתכלות במחלקה הפסיכיאטרית הוא טוב עבורי?" קרא אריק בעוקצנות בעוד סת' השתתק.
"בגלל זה אתה מתעלל בו?" שמע קול מאחוריו והבחין באותה הנערה שהלכה אחריו.
אריק המשיך ללכת מתעלם ממנה, אך לאחר זמן מה החליט שהדבר הכי טוב יהיה להתעמת עם הבעיה.
הוא עצר וסובב את פניו אליה "למה את עוקבת אחרי?".
"דבר ראשון, זה לא מנומס להתעלם מהאנשים, כמו גם מרוחות. דבר שני, אני לא עוקבת אחריך, הבית שלי נמצא שם." אמרה, מצביעה על בית קרקע בעל גג רעפים כתום שעמד בצד השני של הרחוב.
"ודבר שליש, זה ממש לא מנומס לצועק על אנשים ובמיוחד לא על רוחות כיוון שהן עתיקות יותר מאיתנו וצריך לכבד אותן. בדיוק כמו שאתה מכבד אנשים זקנים ועוזר להם לחצות את הכביש וכדומה." היא סיכמה.
"אני מחבב את הילדה הזאת." צחקק סת'.
אריק כהרגלו התעלם, או לפחות העמיד פנים שהתעלם ממנו, "אם כבר מדברים על נימוסים," החל פונה אל אותה הנערה, "את היא זאת שתמיד צצה מאחורי בלי כל הזמנה ושואלת אותי שאלות אישיות.".
"חוץ מזה, נהוג להציג את עצמך לפני שאתה פונה בשאלות לאדם זר." אמר לבסוף.
"כן, כנראה, צ'טערת על זה." היא חייכה מושיטה את ידה "נעים מאוד שמי לוסינדה, אבל אתה יכול לקרוא לי לוסי.".
אריק לחץ את ידה "אריק בראון.".
"כן, אני יודעת כבר." היא צחקה. "עכשיו אחרי שהכרנו, זה יהיה בסדר אם אשאל אותך כמה שאלות בנושא?".
"זה פשוט שלא הרבה אנשים שהכרתי הצליחו לדבר עם רוחות ובטח שלא לראות אותם. ולא משנה כמה ניסו.".
"זה לא שממש בקשתי את זה, הוא החליט לעקוב אחרי ולמעשה אני לא רואה הרבה רוחות, אלה רק אותו." התמרמר אריק.
"הוא?" היא התעניינה, "זה גבר?".
"כן." השיב קצרות.
"והוא צעיר או מבוגר?" התעניינה לוסי.
"טוב, הוא בשנות השלושים לחייו, בערך.".
"חתיך?"
אריק הופתע מן השאלה ,"הוא נראה דיי טוב..." ענה במבוכה, נזכר ברגעים בהם סת' נישק אותו ואיך הוא נהנה מכך למרות שהיה מדובר בגבר מת. פניו החלו מאדימות.
"הוא החבר שלך?" שאלה לבסוף.
"מה?", "מה פתאום..." מיהר הנער להתגונן. "לא. אין לי מושג מי הוא. יום אחד הוא החליט להיכנס לחיי ומאז הוא מטריד אותי.".
"והוא לא אמר לך מה רצונו?".
אריק הנבוך שתק לרגע, הוא לא הרגיש נוח לדבר על כך ובטח לא לומר לה שהרוח המוזרה הזאת דלוקה עליו כי הוא חושב שמדובר בחבר שלו.
"לא." אמר לבסוף.
"שקרן." שמע את קולו המקניט של סת', מרגיש את זרועותיו עוטפות אותו, "פשוט תגיד לה שאני מטורף עליך ואתה לא זוכר אותי." לחש במתיקות.
אריק הלבין, מובן שהוא היחיד שהרגיש את זרועותיו של סת' סביבו והרגיש את נשימתו החמה, אבל עדיין הוא התקשה לקבל את זה.
"תניח לי." הוא קרא מבין כי לא היה לבד, "סליחה." מיהר להתנצל בפני לוסינדה.
"אתה אומר את זה הרבה ובכל הקשר נכון?" היא נאנחה, "תפסיק להתנצל כל כך, זה ברור שקשה לך עם זה. אתה נראה נער דיי רגיל וזה מפתיע, אתה מצליח לראות רוח מה שבטח בעייתי בשבילך.".
"אין לך מושג, אפילו אימא שלי חושבת שאני משוגע." הוא לחש בכאב.
"מבאס. אגב, אתה באמת לא יודע מה רוצה ממך?" התעניינה.
"אמרתי לך שלא.".
"כמה זמן אתם מכירים?".
"שנה בערך, למה את שואלת?".
לוסינדה הרצינה ונראתה דיי מפחידה, "אם רוח נשארת בעולם החיים זמן רב לאחר מותה, זה אומר שיש לה עסקים לא פתורים לפני שתעלם ותגיע לגן עדן או גיהינום, בהתאם לחיים שניהלה.".
"רוחות בדרך כלל מופיעות בפני בני משפחה או אנשים אשר אהובים עליהם." היא סיכמה.
אריק נעץ בה מבט מופתע, היא בהחלט ידע הרבה. אבל הוא לא שייך את עצמו לאף אחת מהקבוצות שהזכירה.
"ונניח שאין לו אף קרוב משפחה או חבר קרוב חיי?".
"זה לא ייתכן אחרת הנשמה לא תתגלה בפני אף אחד ותנדוד בודדה במרחב ובזמן או שזה סימן שלא נשארו לה עניינים לא סגורים והיא יכולה לישון בשקט.".
"ואם בכל זאת?" התעקש אריק, שהפך מעט מתוסכל מכל העניין.
"טוב אם בכל זאת רוח מחליטה להתגלות בפני מישהו שלא קשור אליה,זה כנראה כי פגשה אותו בעברה, גם אם לא ממש היה ביניהם קשר.
או, שאותו אדם אחז בנשמתו של אחר.".
"מה הכוונה נשמתו שלך אחר?" נבהל אריק.
"יכול להיות שאדם קרוב לרוח שמבקרת אותך עבר גלגול נשמות לגוף שלך וזאת הסיבה שהוא בחר בך.".
ההמשך יבוא...
ושוב, רציתי להתנצל בעיקר כי יקח זמן מה עד שיצא הפרק הבא.
בנוסף רציתי להתייעץ איתכם בנוגע למשהו,חשבתי לקחת פסק זמן מ'מלאך שומר' ולפרסם פאן פקשן בהמשכים או לכתוב את סיפור ההמשך של 'פריחה מאוחרת' שלאחרונה רודף אותי, מה הייתם מעדיפים לקרא יותר ?
טוב , זהו בנתיים
עד הפרק הבא
שלכם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
