My Yaoi World

היי, הנה יצא לו הפרק השלישי בפאן פקשן שלי.

וקצת לפני...אני רוצה להודות ל  ayano_chi המקסימה על  כל העזרה שלה בסידור ועריכה של הפרקים . המון המון תודה לך יקרה

ועכשיו לפאן פיקשן , תהנו :

אזהרה:  הסיפור מדבר על  יחסים בין זוג גברים  (הומוסקסואליים ) כך שאם זה לא הסגנון שלכם אתם מוזמנים לשו מפה ....

נכתב ע"י : סיירו

בטא\גאמה\עוזרים: ayano_chi

שם הסיפור: 'רק אתה' .

 ג'אנר: רומנטיקה  , דרמה , שונון איי (סיפור שבו מתוארים יחסים רומנטיים בין בנים).  

שיפ: צ'יסאטו/ שונסקה.

דירוג:  PG-13  - מגיל 13 ומעלה עשוי להכיל נגיעות ורימזות מניות לסוגייהן.

תקציר  : צ'יסאטו טאקטסקה בן ה37, הוא סופר, גרוש ואב לנער בן 17 בשם ריג'ו. אשר מנהל מערכת יחסים רומנטית עם חברו הטוב ביותר של בנו, שונסקה. השניים גם עברו לגור ביחד ונראה שהכל ממש ורוד. אבל צל של ספק מאיים להרוס את יחסיהם כאשר צ'יסאטו שומע שמועות על ששונסקה בוגד בו. השאלה היא האם הן אמיתיות או לא?

* הערה: עלילת הפאן פיקשן שלי מתרחשת כשנתיים אחרי עלילת האנימה עצמה.

יש לציין גם שהתקציר מדבר על הפאן פיק שלי ולא על האנימה עצמה.

רק אתה-פרק 3

"ברוכים הבאים." התחלתי לאחר שהצלחתי להחזיר לעצמי את השליטה, גם אם הייתה חלקית, עייני עדיין הלכו לאיבוד בעיניו של אוהבי.

"אני שמח שחזרתם." אמרתי מחייך באושר אל עבר שני האנשים החשובים ביותר בחיי.
"למרבה הצער, הארוחה עדיין לא מוכנה." מיהרתי להוסיף, מנסה בכל כוחי לנתק את מבטי מעיניו המהפנטות של שונסקה.

לאחר מכן השתררה שתיקה.

ריג'ו היה הראשון לדבר, "זה בסדר אבא אני לא כל כך רעב." הוא החל שולח מבט מסוקרן אל שונסקה, בעוד זה רק עמד במקומו וחייך ולאחר מכן החזיר את מבטו אלי "טוב, אני אעלה לחדר שלי יש לי הרבה שיעורים היום." אמר לבסוף.
"בסדר, אודיע לך שהארוחה תהייה מוכנה." השבתי.

ריג'ו בתגובה הנהן בראשו מחייך קצרות ולאחר מכן מהר לעלות במדרגות אל הקומה השנייה, משאיר אותנו לבד.
"אז," שמעתי את קולו החם של שונסקה פונה אלי.
"אז?" שאלתי בהיסוס, מבטי היה עדיין נעוץ בגרם המדרגות. עליו רץ ריג'ו לפני מספר דקות.
"אתה לא מנחש?" יכולתי לחוש את זרועותיו נכרכות סביב מותני בעוד הוא נצמד מאחורי  "התגעגעתי אליך." לחש באוזני.
"מאוד התגעגעתי." עתה היה קרוב יותר אלי, קרוב מידי. הרגשתי את שפתיו על צווארי בעוד ידו מטיילת לה מתחת לחולצתי לרגע אחד הוא עצר וסיבב אותי אליו, עיניו ננעצו בפני שבלי כל ספק האדימו במבוכה.
"אתה כל כך יפה." הוא לחש מלטף את פני, יכולתי לראות את התאווה נשקפת בעיניו וזה הלחיץ אותי מעט.
"שונס..." החלתי אך הוא מהר להשתיק אותי, שפתיו הוצמדו לשלי, לשונו החלה חודרת לפי חוקרת כל סנטימטר בבקיעות של ממוחה. בעוד אחיזתו בי התהדקה ככל הנראה כדי למנוע ממני להתחמק. מובן שלא היה בכך צורך, במילא לא התכוונתי להימלט מפניו,  כורך את זרועותיי סביב צווארו בעוד לשוני החלה להיצמד לשלו, נאבקת, מתמסרת.
שונסקה היה הראשון להתנתק, לוקח מספר צעדים אחורה במטרה לשאוף מעט אוויר. "שונסקה." לחשתי בלי קול, מעביר את לשוני על קצה שפתי במטרה להחזיר לי את טעמו המשכר. "גם אני התגעגעתי אליך." המילים נפלטו מפי לפני שהספקתי לעצור אותן. במילא לא היה טעם לנסות.
"הו, אני יודע." הוא קרב אלי מחייך, עיניו הכחולות נראו משועשעות " תראה לי עד כמה." אמר לבסוף.
"מ... מה?" דבריו הפתיעו אותי אפילו יותר ממעשיו.
"תראה לי עד כמה התגעגעת אלי, צ'יסאטו סאן." הוא החל, חיוך שובב ריצד על שפתיו, עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה הוא הצמיד אותי אל הקיר, זה שעמד ממש תחת גרם המדרגות.
ידו האחת מחזיקה את ידי מעל ראשי, בעוד השנייה החלה לטייל לה מתחת לחולצתי, משחקת עם פטמותיי,  "שונסקה..." נאנחתי, הצמדתי את ראשי לקיר, מונע ממנו ליפול אל כתפיו הרחבות. הרי זה בדיוק מה שהוא רצה וככול שאתנגד יותר המשחק ימשך זמן רב יותר, לא רציתי שיגמר עכשיו.
"מרגיש טוב, נכון?" הוא לחש אל תוך אוזני שעה שנשך אותה קלות.
"המ... נחמד." שמעתי את עצמי ממלמל בקול שאפילו אני לא הכרתי.
"רק נחמד?" לא נראה היה כאילו תשובתי אכזבה אותו יותר מידי, להפך זה רק ריגש אותו יותר.
שונסקה עצר את עצמו, מוציא את ידו מתוך החלוצה שלי במקום זאת העביר אותה על לחיי שהחלו מאדימות. "כמה שאתה חמוד." שפתיו נחות על צווארי, כל גופי רעד למגעו.
"שונס..." התחלתי, אבל הוא מיהר לעצור אותי, נישק אותי בשנית נצמד אלי ומונע ממני לנשום.
זמן קצר לאחר מכן שפתותינו שוב הופרדו, הוא עצר לרגע והביט בי עיניו נצצו בתשוקה. בצורה מגוחכת הרגשתי שאם הוא לא יגע בי שוב אני אשתגע ועצם המחשבה שהוא כל כך קרוב אלי ורק מביט בי לא ממש עזרה לשפיותי הרופפת.
"עדיין לא הוכחת לי." לחש בקול מתגרה, שולח את ידו מטה אל מכנסי, משפשף קלות את הבליטה שהחלה לתפוח, נשכתי את שפתיי  חזק ככל שיכולתי.
זה בהחלט התחיל להרגיש נורא טוב. " הממ..." כמעט ונכנעתי, שלפתע עלתה אל מול עיניי דמותו של ריג'ו, נזכרתי שגם הוא היה בבית.
"חכה רגע, שונסקה." עצרתי אותו.
הוא עצר והביט בי "הכול בסדר, צ'יסאטו סאן?".
"בוא נפסיק עכשיו, טוב?" המילים יצאו מפי רק בקושי, אלוהים כמה שרציתי אותו, אבל לא יכולתי לחשוב על מה עלול לקרות עם ריג'ו יחרד ויראה אותנו. זה לא שהוא היה נגד הקשר שלנו, להפך אני זוכר כמה פעמים בהם ריג'ו אפילו חלם שנינשא, כך תהייה לו משפחה אמיתית.
אבל בכל זאת, התקשיתי לדמיין את עצמי במצב המביך הזה, אחרי הכול, אינני ילדון בן שש עשרה, לכן הייתי צריך לשלוט במעשי.
"אתה רוצה שנפסיק?" שאל בשעה ששחרר את ידי, הוא לא נראה מופתע במיוחד, אולי קצת מאוכזב.
"כן, בכל זאת רק חזרת ואתה בטח עייף.".
"אל תדאג, יש לי הרבה כוח." הוא שלח אלי מבט ממזרי.
"טוב, נכון, אבל..." ניסיתי למצוא תרוץ טוב, כדי שלא יחשוף את מחשבותיי האמיתיות, אבל מובן שלא היה בכך צורך.
"תן לי לנחש, זה בגלל ריג'ו, נכון?" הפחידה אותי העובדה ששונסקה תמיד הצליח לקרא אותי כספר פתוח, או שאולי הפכתי צפוי מידי בהתנהגותי, בכל מקרה, לא יכולתי לשקר לו.
"כן." שמעתי את עצמי אומר בלי קול.
הוא רק חייך וליטף את פניי כאילו הייתי ילד קטן, "אני מבין אותך, נחכה עד הערב שנהייה רק שנינו לבד, טוב?".
כל מה שיכולתי לעשות היה להנהן במבוכה ולחשוב שאני המבוגר בין שנינו. לעזאזל איתך סקאקי שונסקה, מה שאתה עושה לי.
"דרך אגב, צ'יסאטו סאן, יש לי משהו בשבילך." .
"באמת?" שאלתי לא יכול לעצר את ההתרגשות שאחזה בי, ניסיתי לחשוב מה הוא יכול היה להביא לי, אבל לא הצלחתי, אחרי הכול ההפתעות של שונסקה תמיד היו מיוחדות ועוצרות נשימה, ממש כמותו.
הוא רק המשיך לחייך, ניגש אל התיק שלו מוציא ממנה קלטת ווידאו בעלת עטיפה לבנה מגיש אותה לי, "בבקשה." חיוכו רק הלך וגבר למראה הבעת פניי המופתעים.
"זה לא יכול להיות!?" קראתי בקול, אני חושב שאפילו צעקתי, מה שהחזקתי בידי היה יותר מסתם הפתעה זאת הייתה ממש התעלות .
"חמשת הפרקים הראשונים של סדרת מיזוקי החדשה...!" קראתי בעודי מקפץ בהתלהבות, כמו ילד שקבל מהוריו את המתנה שהכי רצה בה.
נוסף לתלמיד תיכון נאה וכריזמטי, שונסקה שלי הוא גם סופר מוערך ומוכר מאוד שעם הזמן התסריט שלו אשר הפך לרב מכר, היה לתוכנית טלוויזיה גאונית והאהובה עלי ביותר.
כרגע הם היו במהלך צילומיי העונה השלישית, כך שנדהמתי לגלות שבידי נמצאים חמשת הפרקים הראשונים.
"חשבתי שתשמח לקבל את זה." אמר מחייך.
"מובן שאני שמח." מלמלתי, ליבי פעם כל כך חזק עד שהייתי בטוח שאמות מרוב אושר.
אך אז הבחנתי במשהו שלא הצלחתי לראות קודם, אולי היה מטוב אם לא הייתי שם לב לכך.
שונסקה לבש את מדי בית הספר שלו והשעון שענד היה כסוף.
אבל אתמול, לפני שיצא מהבית, הוא לבש מכנס ג'ינס כחול כהה וגופיה שחורה נטולת שרוולים והשעון שענד היה בכל שחור.
'מתי הוא הספיק להחליף בגדים ואיפה?'.
מבלי שרציתי בכך החלו דבריו של קאטסו מושימה לחדור אל ראשי, "החבר של ריג'ו, קקארו בוגד בו עם סקאקי שונסקה.".
ואותו חשד שקינן בי במשך כל אותו הבוקר החל חוזר.
שונסקה, ניגש כדי לחבק אותי אבל אני דחיתי אותו  איפה היית שונסקה?" שמעתי את עצמי שואל.
הוא רק הביט בי מופתע, עיניו הכחולות נראו מודאגות, "איפה הייתי?" שאל כמנסה להבין על מה דיברתי.
"אתמול בלילה, למה לא חזרת הביתה?" קראתי, בטוח שעכשיו אשמע את האמת האיומה,  שונסקה רק חייך.
"אתמול בלילה, ישנתי אצל ההורים שלי." דבריו הרגיעו את הפאניקה שלי אבל רק במקצת.
"למה לא באת הביתה?".
"טוב, עבדתי אתמול עד מאוחר ואז שמתי לב ששכחתי את המפתח." אמר מצביע על שידת הנעליים שעמדה מאחוריו, לצד אגרטל פרחים מרובע ותמונה משפחתית שלנו, שכב צרור מפתחות. לפחות לגבי זה הוא אמר את האמת.
"לא רציתי להפריע לך או לריג'ו, אז הלכתי לישון אצל ההורים שלי.".
"או.קיי."  הטיעון שלו היה די משכנע, אבל עדיין משהו הציק לי "בכל זאת, למה לא הודעת לי, יכולת לפחות להשאיר לי הודעה או משהו.".
"ניסיתי להתקשר אתמול כל אחר הצהריים, אבל הטלפון היה תפוס אז השארתי לך הודעה במשיבון. כנראה היית היסטרי מידי מכדי לבדוק אותו נכון?"  שאל מעוות מעט את שפתיו. הוא הכיר אותי טוב יותר מכולם, אתמול הייתי עסוק בלחפש אחריו שלא טרחתי כלל לבדוק את המשיבון.
"מצטער אני רק." התחלתי מתנצל, הרגשתי טיפש שחשדתי בו. בחיי הילד הזה קאטסו, סתם מכניס לי דברים לראש.
"על מה, זה לא כאילו חשבת שאני בוגד בך או משהו."  אמר בבדיחות. השפלתי את פניי לא מסוגל להביט לו בעיניים.
"ברצינות חשבת על דבר כזה?" שונסקה החל לצחוק, מתקרב אליי ומרים את ראשי "בחיי, אני עוזב אותך לערב אחד וכבר עולות לך מחשבות מטופשות." אמר מחבק אותי.
"אני אוהב אותך צ'יסאטו סאן, אותך ולא את אף אחד אחר." לחש אל תוך אוזני. חיבקתי אותו במשך זמן מה עמדנו שם בשתיקה.
"אז, בא לך..." שמעתי אותו לוחש.
"מה?" שאלתי בחשש, גופי החל לרעוד מהמחשבה על מה שהתחשק לו באותו רגע.
שונסקה צחקק והצביע על הקלטת שאחזתי, "לראות אותה, טיפשון.".
"בטח." התלהבותי הילדותית החלה חוזרת אלי.
" למה לא תכין אותה ואני בינתיים אעלה להחליף את הבגדים.".
"בסדר." השבתי די בצייתנות, בזמן שהוא נישק אותי קצרות ועלה אל הקומה השנייה.
נכנסתי אל חדר המגורים, הדלקתי את הווידיאו, מכין את הקלטת ולאחר מכן התיישבתי על הספה וחיכיתי.
מחשבותיי נדדו שוב אל היום בבוקר והפגישה המעט מטרידה עם קאטסו מושימה, מי שטען כי הוא מכר של ריג'ו.
אותו קאטסו, נשבע לי שראה את קקארו החבר ש ריג'ו שלי, בוגד בו עם מישהו בעל מראה כשל שונסקה, החבר שלי.
דבר שלא יכול היה להיות נכון,  שונסקה בעצמו הכחיש את זה ואמר שבילה את הלילה האחרון אצל ההורים שלו.
'אבל האם אמר לי את האמת?'.
'על מה אתה חושב צ'יסאטו?' גערתי בעצמי, 'מובן שהוא אמר לך את האמת. למי תעדיף להאמין. לאיזה ילדון בן שבע עשרה, שבחיים שלך לא פגשת קודם לכן, או לשונסקה שהיה החבר שלך כבר שנתיים.'.
למרות הביטחון אשר נסחו בי דבריו של שונסקה, הייתי חייב להסיר את הספק המועט שקינן בי. נגשתי אל המשיבון וגיליתי שאכן הייתה שם הודעה משונסקה, אשר מודיע לי שישן אצל ההורים שלו, כי שכח מפתח וכבר מאוחר. בדיוק מה שאמר לי קודם לכן כששאלתי אותו.
אבל הספק לא הפסיק להציק לי, אז החלטתי לנצל את העובדה שהיה למעלה ויצאתי מחדר המגורים ניגש אל שידת הנעליים שעמדה לצד דלת הכניסה, שם לצד השידה שכב תיק היד של שונסקה, לקחתי אותו אלי מתחיל לחטט בתוכו, לא היה לי מושג מה אני מחפש, למען האמת גם לא היה שם כלום, מלבד כמה ספרי לימוד, מחברת הכתיבה, הקלמר שלו ויומן. הבנתי שעשיתי טעות גדולה והחזרתי את התיק למקומו לצד השידה אבל זה נפל וכל תכולתו נשפכה.
מיהרתי להחזיר הכול פנימה לפני ששונסקה ירד, יהיה מביך עד מאוד אם יתפוס אותי מחטט לו בתיק.
כשהכנסתי את היומן, משהו בי אמר לי ששם יהיו התשובות אותן חיפשתי, אז פתחתי אותו מופתע לגלות שבמשך כל החודש הקרוב מצוינות פגישות עם קקארו.
הלב שלי החל לפעום בחוזקה, 'אז מה, זה לא מוכיח כלום.' אמרתי לעצמי 'אחרי הכול הם עובדים ביחד ולא יותר.'.
כמעט והשתכנעתי, אך מבלי ששמתי נזכרתי בדבריו של קאטסו אשר טען כי ראה אותם מתנשקים בתשוקה.
המשכתי לדפדף ביומן כדי לחפש משהו שיאשר את חשדותיי נדהם  לגלות בכריכה האחורית שלו, כרטיס ביקור שהיה שייך לקקארו הארור.
עובדה זאת שלעצמה לא מוכיחה כלום, אני יודע אבל העובדה שהכרטיס היה עמוס בלבבות ושהמילים MY LOVE, היו רשומות בצבע אדום, אחרי שמו הפרטי של הממזר לא הייתה צירוף מקרים. ליבי החל להלום בחוזקה, הרגשתי כי אני על סף חנק, דמעות איימו לפרוץ מבעד לעיניי, כל מה שחששתי ממנו קרה.

ההמשך יבוא...

ולסיום הנה כמה אנימציות חמודות של צ'יסאטו ושונסקה רק כדי להגביר את הדמיון , קרדיט ל Animetion Maker .

טוב , זהו בנתיים ותודו ששנוסקה נראה המבוגר בינהם חחח

                 עד הפרק הבא

                                     שלכם...