היי, הנה יצא לו הפרק הרביעי בפאן פקשן שלי.
וקצת לפני...אני רוצה להודות ל ayano_chi
ועכשיו לפאן פיקשן , תהנו :
אזהרה: הסיפור מדבר על יחסים בין זוג גברים (הומוסקסואליים ) כך שאם זה לא הסגנון שלכם אתם מוזמנים לשו מפה ....
נכתב ע"י : סיירו
בטא\גאמה\עוזרים: ayano_chi
שם הסיפור: 'רק אתה' .
ג'אנר: רומנטיקה , דרמה , שונון איי (סיפור שבו מתוארים יחסים רומנטיים בין בנים).
שיפ: צ'יסאטו/ שונסקה.
דירוג: PG-13 - מגיל 13 ומעלה עשוי להכיל נגיעות ורימזות מניות לסוגייהן.
תקציר : צ'יסאטו טאקטסקה בן ה37, הוא סופר, גרוש ואב לנער בן 17 בשם ריג'ו. אשר מנהל מערכת יחסים רומנטית עם חברו הטוב ביותר של בנו, שונסקה. השניים גם עברו לגור ביחד ונראה שהכל ממש ורוד. אבל צל של ספק מאיים להרוס את יחסיהם כאשר צ'יסאטו שומע שמועות על ששונסקה בוגד בו. השאלה היא האם הן אמיתיות או לא?
* הערה: עלילת הפאן פיקשן שלי מתרחשת כשנתיים אחרי עלילת האנימה עצמה.
יש לציין גם שהתקציר מדבר על הפאן פיק שלי ולא על האנימה עצמה.
רק אתה-פרק 4
מצמצתי קלות מתאפק שלא לבכות, מחזיר את הכרטיס והיומן למקום. התרוממתי אט – אט מרגיש את כל גופי קפוא, כאילו הייתי בובה שנחתכו לה החוטים ואבדה את יכולת התנועה.
עדיין לא יכולתי להאמין שזה קורה לי, בתוכי עלתה המחשבה לרוץ למעלה ולהחטיף לממזר הזה, שונסקה, כהוגן.
אבל היה ברור שלא היה לי מספיק אומץ, במקום זה חזרתי לסלון מתנהג כרגיל.
החלטתי לתת לו ליהנות מהספק, אחרי הכול גם האושר של ריג'ו נמצא בסיכון והוא היה חשוב לי הרבה יותר מאהבתי לשונסקה, גדולה ככל שתהייה.
הבנתי שאני צריך הוכחות כדי להוציא אותו מחיי, עד אז אחכה מעט. שמעתי אותו יורד במדרגות. נשכבתי על הספה מעמיד פני ישן.
"כבר נרדמת?" הוא גחך מנשק אותי.
נצמדתי אליו נהנה מהנשיקה שלו, אבל אז נזכרתי בכל מה שקרה, התרוממתי מהר מזיז אותו ממני כאילו היה מצורע.
"צ'יסאטו סאן, מה קרה?" הוא שאל ונראה מודאג.
'אתה עוד שואל... חרא אחד' חשבתי לעצמי, "שום דבר." השבתי מאלץ את עצמי לחייך.
"שנתחיל לראות." הוא הציע מתיישב לצידי מלטף את רגלי.
"אולי אחרי האוכל, אני קצת רעב." אמרתי, מתורמם ונגש לקרוא לריג'ו.
ישבנו לאכול שלושתנו ורק אני הרגשתי שכל עולמי חרב עלי, מביט בריג'ו היקר שלי, יושב באותו שולחן עם הגבר שגונב לו את החבר, מחייך אליו וצוחק מהבדיחות שלו.
קמתי מהשולחן, לא יכול לסבול את ההצגה הזאת יותר " הכול בסדר אבא?" שאל ריג'ו.
"אבא בסדר, רק קצת עייף." אמרתי מניח את הצלחת שלי בכיור והולך לכיוון דלת המטבח "אני חושב שאלך לישון. לילה טוב.".
עליתי במדרגות אל חדר השינה, זורק את עצמי למיטה ועוצם את עייני במטרה להעלם, אבל אז שמעתי את הדלת נפתחת ושונסקה נכנס פנימה מתיישב על המיטה ומלטף את ראשי.
"צ'יסאטו סאן." הוא החל, לוחש את שמי בצורה שגרמה לי לרטוט בכל הגוף.
"מה העניין?" שאלתי קצרות.
"הגיע הזמן להמשיך מאיפה שהפסקנו." אמר בחושניות, שולח את ידו אל כפתורי מכנסי.
"לא עכשיו, שונסקה." זזתי הצידה מתחמק ממנו. למרות שכעסתי עליו כל כך, הוא עדיין הדליק אותי.
"הכול בסדר?" טון הדיבור שלו השתנה ועכשיו נשמע דואג יותר.
"כן, אני סתם עייף." נאנחתי, מתפלל שלא ישמע את קולי השבור "אולי נמשיך מחר טוב?".
"אתה לא מתנהג כרגיל." קבע. ברור, איך יכולתי להתנהג כרגיל שזה עתה גיליתי שהחבר שלי בוגד בי ולא רק זה אלה שהוא בוגד בי עם החבר של הבן שלי.
"אני כן." אילצתי את עצמי לחייך, מלטף את פניו ביד רועדת "רק קצת עייף." חזרתי מתפלל שנלך לישון והסיוט הזה יגמר.
אבל הוא לא נכנע רוכן מעט מעלי פניו כל כך קרובות לשלי, "צ'יסאטו סאן..." הוא החל לומר שלפתע נפתחה הדלת וריג'ו נכנס פנימה.
"הו, מצטער, כנראה שהפרעתי למשהו." הוא החל מתנצל למראה שונסקה שרכן מעלי.
"לא, זה בסדר. בו תכנס." השיב שונסקה, מתרומם מן המיטה ונעמד לא רחוק ממנו.
"מה אתה צריך, חמוד?" שאלתי מתורמם למצב ישיבה.
"אבא, אתה מרגיש יותר טוב?" היה הדבר הראשון ששאל.
"אני בסדר גמור, ריג'ו." הרגעתי אותו, מן הסתם דאג לי אחרי הכול הייתי הדבר היחיד שיש לו.
"אני שמח לשמוע." הוא החל מחייך את חיוכו הלבבי, "רק רציתי להודיע לך שקבעתי לצאת עוד כמה דקות.".
"באמת, עם מי?" שאלתי בעניין, כל עוד לא אשמע את השם 'קאקרו' הכול יהיה בסדר.
"עם כמה חברים מהכיתה, הצענו לשונסקה לבוא גם אבל הוא כנראה עייף מידי." אמר מזעיף מעט את פניו, כאב לי לחשוב כמה שונסקה היה חשוב לו וכמה הוא עלול להיפגע אם הוא אכן שוכב עם החבר שלו.
"אני מבין, תעשה חיים ואל תחזור הביתה מאוחר.".
"מבטיח." הרים את ידו באוויר, "ביי אבא, שונסקה." אמר ממהר לצאת ולהשאיר אותנו לבד.
"איזה ילד חמוד." שמעתי את שונסקה ממלמל.
"כן, טוב, נראה לי שאלך לישון." אמרתי נשכב עם גבי אליו.
"צ'יסאטו סאן..." שמעתי אותו אומר, אבל דבריו נקטעו כשריג'ו חזר פנימה.
"שונסקה, יש לך טלפון...קאקרו, על הקו." הוא אמר את המילים האחרונות בחיוך רחב כאילו זכה במיליון דולר.
הרגשתי את ליבי מתכווץ, "קאקרו?" שאלתי נדהם. מופתע שהייתה לו החוצפה להתקשר אלי הביתה ולחפש את שונסקה ועוד בשעה שריג'ו ואני עדיין ערים.
שונסקה עצמו נראה קצת מופתע.
"באמת?", "טוב. תגיד לו שאני כבר יורד." אמר מחייך.
"למה אתה לא עונה מפה?" שאלתי, משתדל מאוד לשלוט בעצמי.
"אני לא רוצה להפריע לך לישון." הוא אמר, מחייך בלי בושה ופנה מטה.
"כאילו שאני אצליח לישון במתח הזה..." מלמלתי לעצמי, שיניי חשקו בכעס. החלטתי לצאת מהספק ובשקט נגשתי אל הטלפון, מרים אותו אט – אט מקרב אותו אל אוזני.
"אז, איך מתקדם כל מה שדיברנו עליו?" שאל קאקרו.
"מתקדם." שמעתי את שונסקה ממלמל. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא נשמע לא בטוח בעצמו.
"מה, עוד לא סיפרת לחבר הזה שלך?" הוא שאל.
שונסקה התחיל לצחוק, "אתה מאמין, פעם ראשונה שאני ממש רועד מפחד.".
"פשוט תספר לו ותגמור עם זה." הקשה קאקרו.
"אתה צודק. אבל היום יש לו מצב רוח רע ואי אפשר לדבר איתו. אני אגיד לו מחר.".
מיהרתי לנתק את הטלפון, שוכב על המיטה נאבק בדמעות.
'אני אגיד לו מחר' דבריו של שונסקה הדהדו בראשי, מחר בלי כל ספק הוא הולך להיפרד ממני.
אבל אני לא הולך לתת לו את הספק, לא, אני הולך לתפוס אותו על חם ואז להרוג את שני הממזרים האלו.
אני אולי יכול להבין שנמאס לו ממני, הוא רק נער צעיר, בן שבע עשרה, בתחילת דרכו.
ואילו אני גרוש, בן קרוב לארבעים ואבא לילד בן גילו.
ברור שירצה לצאת עם גברים צעירים יותר ואולי חסונים וסקסיים יותר ממני, כך שאולי יכולתי לסלוח לו על זה.
אבל בשם אופן לא יכולתי לסלוח לו על שבחר דווקא בחבר של ריג'ו שלי, דבר שישבור לו את הלב לשניים.
וזה בהחלט משהו שאני לא אסכים לו.
למחרת בבוקר, מצאתי את עצמי מכורבל בזרועותיו של שונסקה, בעוד שפתיו צמודות לאוזני "בוקר טוב, צ'יסאטו סאן." הוא לחש מחזק את חיבוקו.
"בוקר." מלמלתי, נזכר בכל מה שקרה אתמול מרגיש מחנק בגרוני, יותר מכל רציתי להעלם.
"מרגיש יותר טוב הבוקר?" הוא שאל מעט מודאג.
"כן, אני מניח, רק קצת כואב לי הראש." שמעתי את עצמי אומר.
"רוצה שאביא לך כדור אולי?".
"לא, תודה." החלתי, מתנתק ממנו, מתיישב ידיי אחזו בראשי שבאמת החל לכאוב, "המ... אולי תוכל לעשות לי טובה ולדאוג לארוחת הבוקר של ריג'ו, דיי מתחשק לי להישאר במיטה הבוקר.".
שונסקה, צחקק קלות "משטמת אה." הוא כרך את ידיו סביבי, " בוודאי, אני אעשה כל מה שתבקש, צ'יסאטו סאן." אמר, מסובב את ראשי כך שפניי היו קרובות לשלו, מצמיד את שפתיו לשלי בנשיקה עדינה.
"זה רק בינתיים, את הריבית אגבה שתרגיש טוב יותר." התבדח וקם מן המיטה, "אלך לראות מה קורה עם ריג'ו." אמר ויצא מהחדר, משאיר אותי לבד עם מחשבותיי.
נשכבתי חזרה מתחפר מתחת לכרית, כמבקש להעלם, היו לי כל כך הרבה דברים להתמודד איתם, הבגידה של שונסקה, שכאבה לי יותר מכל דבר שקרה בחיי עד עכשיו.
ואם זה לא מספיק גרוע חששתי מתגובתו של ריג'ו, מסכן קטן שלי, ליבו ישבר כשיגלה אילו מן אנשים הוא בחר 'כחברים הכי טובים שלו'.
מי היה מאמין, החבר הכי טוב שלו ובן הזוג שלו מנהלים רומן.
מקאקרו, הנוכל, יכולתי להאמין לכל דבר, אבל עדיין התקשיתי לעכל שמדובר בשונסקה שלי.
בלי ששמתי לב נרדמתי וכשפקחתי את עייני בשנית גליתי שנרדמתי לכמעט שעה, ריג'ו, כבר יצא לבית הספר.
"הו, אני רואה שהתעוררת איך אתה מרגיש?" שמעתי את קולו של שונסקה, הבטתי למעלה רואה שכבר היה לבוש ולא במדי בית הספר שלו, כאם במכנס ג'ינס כהה וחולצה קצרת שרוולים בצבע קרם שנצמדה אל עורו והבליטה את גופו המושלם.
"לא הלכת ללמוד היום?" שאלתי מנומנם, מתעלם משאלתו הקודמת.
"אלך יותר מאוחר." הוא התקרב והניח יד אחת על מצחי " אני חושב שאתה קצת חם.".
"כל דבר אצלך נגמר בסקס נכון." קראתי מרוגז, איך הוא מעז להתנהג ככה ועוד אחרי שהוא שוכב עם החבר של הבן שלי.
שונסקה, הופתע מעט ולאחר מכן התחיל לצחוק " טוב, התכוונתי שיש לך חום, אבל אין לי בעיה לאחד מהיר לפני הפגישה שלי, אם בא לך צ'יסאטו סאן." קרץ לעברי.
"באמת כל דבר אצלך נגמר בסקס" מלמלתי במבוכה.
"רק כשזה מגיע אלייך, אהוב שלי." הוא לחש מחבק אותי.
"באמת?" שאלתי, נענה לחיבוקו, הרגשתי כל כך טוב שקרא לי אהוב שלי ולשבריר של שנייה כל כך רציתי להאמין לו.
"באמת מה?".
"את באמת אוהב אותי?" לרגע הרגשתי כמו ילד בן שש עשרה שרק גילה את האהבה לראשונה ופחד להתעורר ולגלות שהכול היה סיוט.
רק שבמקרה שלי, נראה שהסיוט עומד להתגשם.
הוא הביט בי ונראה קצת נדהם "אתה מפקפק בזה?".
"אני צריך לפקפק?" שאלתי נועץ בו מבט חודר.
חשבתי שיודה ברגשות שלו כלפי קקארו, או לפחות יכחיש שהוא בוגד בי, אבל במקום זה הוא רק חייך והתרומם מהמיטה.
"או.קיי, אני מניח שהחום קצת משפיע עלייך, אולי נדחה את השיחה הזאת עד שתרגיש טוב יותר.".
הרגשתי את פניי מאדימות, כנראה שבאמת היה לי קצת חום, רק זה מסביר את העובדה שדברתי כל כך הרבה שטויות, 'בחיי, כמה שאתה טיפש, צ'יסאטו, עוד רגע היית מספר לו על החשדות שלך.' גערתי בעצמי.
"אז, מתי אתה חוזר?" ניסיתי לשנות את הנושא.
"לא יודע, זה יכול לקחת זמן ואני גם צריך לעבור בבית הספר ובסט הצילומים ככה שזה יכול לקחת קצת זמן.".
תיארתי לעצמי אילו מן סידורים יש לו לעשות, מתאפק שלא לבכות בפניו, לא אתן לו את העונג לגלות שמעשיו הורסים אותי מבפנים.
" טוב, שיהיה לך יום טוב." מלמלתי, מאלץ את עצמי לחייך.
"תודה, אני באמת צריך כבר ללכת, להתראות בינתיים צ'יסאטו סאן." הוא רכן לנשק אותי ואז מיהר לצאת מהחדר.
חיכיתי עד ששמעתי את דלת הבית למטה נסגרת, הבטתי מהחלון רואה שיצא מהשער, מיהרתי למקלחת, מתארגן ויוצא אחריו, לפי המסלול שהלך בו הוא וודאי היה בדרכו למוטל שליד בנייני הבנק, מקום זול ונחמד שבדרך כלל זוגות צעירים או גברים בוגדניים שוכרים שם חדר ללילה.
כמו שחשבתי, הוא עצר לפני המוטל, התחבאתי מאחורי הבנק, יכולתי לראות את שונסקה בברור, אבל הוא לא ראה אותי.
קאקרו חיכה לו בכניסה, על פניו מרוך חיוך מטופש, אך מה שבאמת שבר את ליבי היה החיוך המאושר של שונסקה, כאילו קיבל את המתנה שרצה בה כל כך.
קאקרו אמר משהו שגרם לשונסקה לצחוק וללטף את פניו.
נשכתי את שפתי בחוזקה לא יכול להתאפק יותר, בשבילי זה היה מספיק כדי להעיף את השניים האלו מחיי לנצח.
אבל הם תמיד יכלו לתרץ את זה לריג'ו ולא הייתי מוכן שיעבדו עליו כך, אני צריך משהו עסיסי יותר כדי שריג'ו, יאמין לי ויזרוק את החרא הזה שהוא בגאווה גדולה קורא לו 'החבר שלי'.
אולי כך יהיה לי האומץ לזרוק את החרא שבגאווה קראתי לו 'אהובי'.
חיכיתי עד שנכנסו פנימה, יד ביד, נושם עמוק ומתחיל לצעוד מאחור בשקט כדי שלא יבחינו בי, אבל נראה שהם היו עסוקים מידי בקוצי פוצי שלהם בשביל לשים לב אלי.
נכנסתי פנימה ניגש לדלפק, פקידת הקבלה הייתה עסוקה מכדי להתפנות אלי, אז הייתי צריך לנפנף לה שטר מול הפרצוף כדי שתשים אלי לב.
"תסלחי לי על ההפרעה, אבל אולי תוכלי לספר לי בבקשה באיזה חדר נמצאים זוג הבחורים שנכנסו הנה הרגע?".
היא הביטה בי מבעד למשקפי הקרן הגדולות שלה, "בחורים?" שאלה כאילו לא היה לה מושג על מה דיברתי.
"כן, את יודעת זוג גברים צעירים נאים, גבוהים, בעלי שיער שחור. שנכנסו פנימה הרגע יד ביד.".
"מצטערת, אני לא יכולה לעזור לך אדוני, אסור לנו למסור מידע על האורחים שלנו.".
"בבקשה, את חייבת להגיד לי, זה עניין של חיים ומוות." קראתי, כמעט יוצא מדעתי, ככל שאני מתעכב יותר, ככה הם מתקדמים יותר. בשום אופן לא אתן להם את התענוג להשפיל אותי שוב.
"אחד הבחורים הצעירים הוא ה..." קפאתי על מקומי, מה עמדתי להגיד החבר שלי?
כל כך פתטי 'את מבינה אחד הבחורים הוא החבר שלי, שמצמיח לי קרניים עם החבר של הבן שלי.' כמה משפיל חשבתי לעצמי.
"אל תגיד לי שאחד מהם הוא הבן שלך?" אמרה פעורת פה ומוכנה לרכילות החדשה.
"הו... כן." השבתי נאנח, כל כך פתטי, ברור שתחשוב שהוא הבן שלי, מי מצפה מנער צעיר ונאה בן שבע עשרה, לצאת עם גבר בגילי, דיי ברור למה הוא בוגד בי.
"הו, ואיך זה שיש לך בן שאוהב גברים?" היא שאלה בהתעניינות. האמת היא שלא ממש עניין אותי מה חשבה, הדבר היחיד שרציתי היה ללכת לחדר ההוא ולתפוס אותם על חם.
"תביני, הבן שלי, מאוד מאוהב בבחור הזה, אבל אני חושש שהוא בוגד בו אז...".
"אז עכבת אחריהם, איזה אבא מסור אתה." היא חייכה, " בסדר, אגיד לך, אבל בבקשה אל תעשה בלגנים." הנהנתי בראשי והיא המשיכה "חדר 56, בהמשך המסדרון, שמאלה ליד ארון החשמל הכחול.".
"תודה רבה לך גברת." קראתי ממהר לרוץ בהמשך המסדרון, עצרתי לצד ארון החשמל הכחול, שהזכירה מבחין בדלת שעליה היה חרוט בגדול המס' 56.
התקרבתי לדלת בידיים רועדות, מניח את אוזני על הדלת כדי לשמוע, בהתחלה שרר שקט ואז נשמעו קולות צחוק.
"אז שנתחיל?" שמעתי קול אומר, היה זה קאקרו.
"מה אתה חושב?" השיב קולו המקניט של שונסקה.
"כמה זמן חיכיתי לזה, אבל קודם אני צריך שתשבע לי שכבר אין לך כלום עם החבר ההוא שלך.".
"לא, הוא כבר מזמן לא עושה לי כלום, אני כולי שלך." דבריו של שונסקה, שברו את ליבי. האם לא רק הבוקר הוא נשבע לי שאהב אותי ואפילו עשה פרצוף נעלב על זה שחשדתי בו.
"מתי אתה הולך להיפרד ממנו, אהוב שלי?" שאל המנוול, ושונסקה רק נאנח קלות.
"זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי, אחרי הכול, הוא היה כל כך נחמד אלי וטוב לי איתו.".
שמעתי את קפיצי המיטה נמתחים, יודע שמישהו מתיישב עליה.
"יותר ממה שטוב לך איתי?" הוא שאל, הקנאה נשמעה בקולו, חוצפן אחד גונב לי את החבר ועוד עושה סצנת קנאה.
"ברור שלא, אתה יודע שמועלם לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהב אותך..." הרגשתי את ליבי נמחץ בחוזקה, למשמע דבריו של שונסקה, עוד הבוקר נשבע בפני שהוא אוהב אותי ועכשיו זה.
איך הוא יכול להיות כל כך אכזרי ורע לב, מילא אני יכולתי להבין, למרות שליבי נשבר לרסיסים. אבל איך הוא יכול היה לעשות דבר כזה לריג'ו, שתמיד אהב אותו כמו אח גדול והעריץ אותו.
ההמשך יבוא...
עד הפרק הבא
שלכם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
