It's better to burn out

אזורים אפורים.

בין הקו האדום, האסור.

לבין האזור החופשי. שבו מותר הכל.

הדת מגדירה קווים כאלו.

המדינה, מחוקקת חוקים.

החברה מכתיבה נורמות.

ההורים מכוונים אותנו להתרחק מן הקווים האסורים.

בתור ילד, התשובה אסור. כי ככה.

כנראה נשמעת לא מעט.

איך מסבירים לילד שלא חוצים באור אדום, בצורה שהוא יבין בה הכי טוב.

והדת לא הייתה קיימת.

לפחות לא כחלק שמכתיב משהו בחיי.

המדינה הוכיחה את עצמה, פעם אחר פעם, שהחוקים שלה, לא מתאימים לכולם.

החברה ידעה, לנדות את מי שהיה חכם ולצחוק על מי שהיה טיפש.

וההורים, ההורים לא באמת היו שם מגיל שש.

ואותם הקווים האדומים, מטושטשים מאוד.

ובצורה שאני חיי בה היום.

הקווים האדומים שלי ברורים, לפחות חלקם ובנסיבות מתאימות.