כל מה שאני בונה, אני חייב להרוס.
פחות נחמד כשמישהו אחר, הורס משהו שלך.
לפחות תשאירו לי את ההנאה של להרוס את זה.
אני יכול להתאמן במשך חצי שנה ובשבוע אחד לשבור את זה.
אני יכול להיכנס לזה כל כך חזק ובשנייה לצאת.
הכל אני יכול.
ומשום מה, דווקא באותו הרגע.
ממש שם, בדיוק כשהכל מתמוטט ונשבר.
שם אני מרגיש בשליטה.
הראות חדה, יותר מבדרך כלל.
הראש כבד פי כמה.
העייפות נעלמת, כלא הייתה [למרות שבכלל שלוש בלילה].
אני יכול, אני יכול כל מה שאני רוצה.
הבעייה המרכזית היא, שאני פשוט לא רוצה.
אבל אני יודע, שבדיוק שם, ממש בנקודה שהייתי כל כך הרבה פעמים.
כל מה שאני צריך זה לרצות, אבל באמת לרצות.
וברגע שאני ארצה, זה יקרה.
אני פשוט מקווה שיש עוד דרך להגיע לשם.
לא בא לי למצוא את עצמי אלכוהליסט בעוד כמה שנים.
וממש לא בא לי להיות מכור.
אני רק רוצה את כל האפקטים החזותיים, בלי כל הטקסים מסביב.
