It's better to burn out

תמיד כשטוב, אין ממש מה לכתוב.

כנראה שהכתיבה שלי מגיעה ממקום רע.

מעטות הפעמים שאני זוכר, שכתבתי ונצרתי רגע טוב.

זה גם לא ממקום שהטוב, לא קיים.

איך לומר, כשטוב, אז טוב.

והדברים מסתדרים ואינם מסובכים במיוחד.

ומהצד השני, כשרע, אז רע.

וכאשר באמת רע, הראש עובד.

במקום לפעול כנגד הרגע, אני פשוט חושב.

חושב כל כך הרבה, שזה נהיה יותר נורא.

וככל שהרגע גובר, הראש חושב יותר.

מעגל קסמים, שגדל עם המחשבות.

וכך מצאתי את עצמי. מאבד אמון בכל דבר טוב שעוד קיים.

אם אני בעצמי, בבסיס מפתח בראש את הרע. כל הזמן.

איך אני אוכל להאמין שנותר טוב בעולם.

אין הרבה סיבות לאהוב תמונה במיוחד.

ניסתי לתפוס את כל הצבעים שרואים בשקיעה, או בשקיעות מאוד מסויימות שאני אוהב.

נוצרת הדרגתיות במעבר בין הצבעים, ממש כמו בקשת.

איכשהו החם והקר משתלבים, לידי כמעט צבע אחד.

כמו שהטוב חייב את הרע, החם חייב את הקר.

אחרת אין חיים.