עשו אותי עיתונאי!

כבר הגענו לכמעט ניצחון. רק כמעט. המנהיגים שלנו החליטו שהם הצליחו להשיג את כל המטרות של המבצע בעזה. הם הצליחו לשקם את ההרתעה, הצליחו להכות בחמאס אחת אפיים, הצליחו להביא לשקט על ערי ישראל, הצליחו להביא שלום על חיילינו. הצליחו!

ואז אנחנו מתעוררים לעוד בוקר של שכול וכאב. והכל למה? בגלל שלא הגענו לניצחון ולהכרעה כפי שנדרש מכל מדינה נורמלית שמגנה על חיי ואיכות חיי אזרחיה, כל אזרחיה. הצלחנו להגיע רק ל'כמעט' ניצחון.

אני אשאל את השאלה הזאת פעם נוספת: האם הלחץ הבינלאומי היה כ"כ בלתי נסבל שהייתה ממש חובה לעצור את המבצע הזה? האם לא היה אפשר להחזיק עם הלחץ עוד שבוע-שבועיים, ולסיים עם סאגת הטילים, לפחות לפרק הזמן הקרוב?

האירוע היום בגבול הרצועה הוכיח שוב את מה שכבר ידענו. הוא הוכיח שפעולות חד צדדיות הן תמיד גרועות! אם הייתה לנו יכולת חוץ טובה, היינו מגיעים להסכם הפסקת אש שמונע את ההתעצמות הצבאית של חוליות הטרור בעזה. הסכם שהיה הוגן, הן כלפי תושבי הדרום המסכנים שכל שהם מבקשים הוא קצת שקט, והן כלפי האוכלוסיה האזרחית בעזה. כמובן שכל סיוע צריך להיבחן היטב האם הוא מגיע למקומות הנכונים, ולא משומש לרעה ע"י הטרוריסטים.

נקווה שהצבא והמנהיגים ידעו להגיב על התקרית הזאת באופן הטוב ביותר, ללא חשש ומורא. גם לא מאומות העולם.

תנחומינו למשפחת החלל היקר, שהחליטו שלא לפרסם את שמו רק בגלל היותו בדואי.

נקווה שהתופעה הזאת תיפסק בהקדם.

איחולי החלמה מהירה לכל הפצועים.