עשו אותי עיתונאי!

המשא ומתן הקואליציוני יסיים את חלקו הראשון השבוע. לאחר מכן יאלץ נתניהו לבקש מהנשיא עוד שבועיים להרכבת הממשלה, ואז הוא כבר יהיה עם הגב לקיר. האדם היחיד שמכניס את עצמו להיות עם הגב לקיר הוא נתניהו עצמו, וצוות המשא ומתן שלו. מורגשת בעוצמה העובדה שאין פרופורציות בין היחס שהוא נותן לליברמן, לבין היחס שהוא מעניק לשאר המפלגות, כולל המפלגה שלו. נתניהו יכול היה לסיים את המו"מ בקלות ובתחושה טובה מצד כל הסיעות, אך הוא מסרב לעשות זאת.

זה התחיל מהעובדה שליברמן מקבל הכל. את החוץ, את המשפטים (ליעקב נאמן), את ביטחון הפנים, את הקליטה, עוד שני משרדים ושלושה-ארבעה סגני שרים, ואחרי כל-כך הרבה דרישות ליברמן מתעקש שהתיקים לא יהוו מכשול לכניסה לממשלה. את ברית הזוגיות שהוא הבטיח ליברמן שכח, את הגיורים הוא זנח ואת שינוי שיטת הממשל הוא רוקן מתוכן. העיקר כרגיל הוא התיקים. לא קיבלנו את המשפטים לפרידמן? – תביאו את נאמן (לא פחות מהפכן מפרידמן) פלוס תיק הקליטה.

מה יישאר למפלגות האחרות? יהדות התורה תקבל את יו"ר ועדת הכספים ואולי עוד סגן שר. ש"ס תקבל את הפנים והשיכון. ומה יישאר למפלגות הדתיות? הפירורים. עשו בשכל האיחוד הלאומי והבית היהודי שהחליטו ללכת יחד בגוש חוסם. כעת יעקב כץ דורש את תיק החינוך לפרופ' הרשקוביץ, והלה דורש את השיכון לכץ. כעת הם יוכלו לנצל את שבעת המנדטים המשותפים שלהם, שזה לא כ"כ רחוק מה-11 של ש"ס שקיבלו תיקים בכירים, ורק חצי מה-15 של ליברמן שבגינם הם קיבלו את כל העולם.

נתניהו ראה את הדרישות של הפלג הימני של הממשלה המתהווה, ושלף שפן חסר סיכוי מהכובע. ספין. הוא יעשה ממשלת רוטציה בלתי-שוויונית עם ציפי לבני. ממשלת אחדות שהימין לא יכול לקבל. קיווינו שעם פרידתנו מאולמרט נפרדנו גם מהספינים. חבל שהתבדינו.

במקום לעשות משא ומתן אמיתי, עם רצון ליצור שותפות אמת בין כל המפלגות שמרכיבות את הממשלה, נתניהו נכנע למפלגה אחת והניח שהשאר נמצאות בכיסו הקטן. עדיין לא מאוחר לשנות זאת. עדיין אפשר לפתוח את המו"מ, כדי למנוע את הקמתה של ממשלה שאין לה סיכוי להחזיק מעמד מול האתגרים ומול הגחמות של חלק מהפוליטיקאים. אולי אם לא תהיה לו ברירה אלא להגיע לרגע האחרון – אז נתניהו יאלץ לחלק את הכוחות באופן הוגן בממשלה שלו.

גלעד שליט – הסרט

תסלחו לי על הציניות, אבל זה קשה שלא לומר זאת. התקשורת עשו ממשא ומתן אחר, זה על שחרורו של גלעד לביתו, סרט. יש לי אפילו שם: "השיבה הביתה". על חשבון גלעד שליט, על חשבון משפחתו, על חשבון הממשלה, על חשבון המנהיגים, על חשבון הביטחון שלנו, על חשבון כולם התקשורת החליטה לערוך סרט שיש לו מטרה אחת – לפגוע בסיכויים של גלעד לשוב הביתה. כלומר, זוהי לא המטרה המוצהרת, אלא רק תוצר הלוואי שלה.

במקום לתת למו"מ השקט את האפשרות לנסות ליצור עסקה צודקת שתאפשר מצד אחד להציל את חייו של החייל החטוף, ומצד שני לשמור על חייהם של חיילים רבים, התקשורת החליטה שאם לא עכשיו – לעולם לא, ושנתניהו ודאי לא יחזיר את גלעד הביתה אלא רק אולמרט יכול (כי הוא שמאלני כמוהם?), ולכן הקמפיין תפס תאוצה בלתי הגיונית בעליל.

אלא, שבמקום להועיל הקמפיין הזה רק מזיק. הוא גורם למו"מ לרוץ בקצב שאינו נכון מבחינת המדינה; הוא גורם לכך שיש לחץ על המנהיגים לשחרר כמות סיטונאית של מחבלים. אח"כ כשנאלץ לצאת שוב למלחמה או איזה מבצע כדי להגן על חיי האזרחים שלנו מהמחבלים הללו שיתפוצצו לנו ברחובות או ישגרו עלינו עשרות ומאות טילים, אז שוב יצעקו נגד המבצע או לפחות שצריך לסיים אותו מהר. וכך נמשך מעגל ההתחסדות.

קצת קשה לומר זאת, וזה מאוד לא פופולארי, אבל חיילים יודעים שהם יוצאים לקרב לפעמים כדי להיהרג. אנו מצווים לעשות ככל יכולתנו כדי להחזיר אותם הביתה בשלום, אבל זה לא כולל לסכן את חיי כולנו. יש לזעוק זאת בקול גדול: אסור לשחרר מחבלים לביתם! (מקסימום תשלחו אותם לגלות עולם באחת מארצות ערב) אסור לתת לחמאס לנצח אותנו, ולהעניק להם לגיטימציה לחטיפה של חיילים נוספים מקרב בנינו.

רק בעוצמה נצליח לנצח. לא בתבוסתנות!