עשו אותי עיתונאי!

אוקיי. סיכמנו את גוש השמאל, אז נמשיך הלאה.

גוש הימין

הליכוד - בראשות בנימין נתניהו

יתרונות: האלטרנטיבה הבולטת ביותר לקדימה. נתניהו הלך למדבר האופוזיציה, וניצל את היכולות שלו ושל הפרלמנטרים המצויינים בסגל שלו (סהר, ארדן וכו') כדי לייצב אותו כאלטרנטיבה לכישלונות של הממשלה האחרונה. העלייה הגדולה באה לאחר מלחמת לבנון השניה, והתחזקה אף יותר בגלל השחיתות של ראש הממשלה אולמרט. הליכוד מציגה רשימה מאוד אטרקטיבית לימין המתון בישראל, ואפשר למצוא בה יחד גם תומכי התנתקות וגם מתנגדיה, גם ימניים בגוון כתום כהה וגם בגוון כתום בהיר יותר. הכל יחד במפלגה הזאת, מה שיכול למשוך קולות רבים ממגוונים שונים של ציבורים. העובדה שהליכוד הייתה אופוזיציה לוחמת שגרפה הישגים רבים (בשל החולשה של הממשלה) מביאה אותה לעמדת מפתח בתפיסה הציבורית בנושאי כלכלה וחברה. זה יכול להיות קלף חזק, שבעצם הביא לנצחון קדימה בבחירות הקודמות בשל רבים שלא באו להצביע, או הצביעו הצבעת מחאה לגימלאים. נתניהו צריך להבטיח, כאיש שהציל את המשק הישראלי, כל מיני הבטחות שיגרמו לארגונים החברתיים לתמוך בו. גם הממלכתיות של הליכוד בזמן המלחמה בעזה מוסיף להם נקודות זכות ללא ספק. אמנם הציבור לא זוכר, אבל נתניהו הצליח לעמוד באחוז מאוד גדול של ההתחייבויות שלו לפני הבחירות.

חסרונות: קשה לשכוח לנתניהו את הזיגזוג המתמיד שלו בנושא העקירה מגוש קטיף. מצד אחד הוא תמך בחוק בכנסת, מצד שני הוא התפטר רגע לפני הביצוע. הדבר יכול להעיד שבהקשר לחוסר ההחלטיות שלו הוא לא השתנה. גם מהבחינה הכלכלית נתניהו אומנם העלה את קרנה של ישראל, אבל ציבורים רחבים זוכרים לו את קיצוצי הקצבאות והגזרות של תקופתו כשר אוצר.

בשורה התחתונה: אם יצליח להתעלות מעל הקטנוניות, יגיע נתניהו לשלטון בקלות רבה.

ישראל ביתנו – בהנהגת אביגדור ליברמן

יתרונות: המפלגה הראשונה שמצהירה על כוונתה להוקיע את ערביי ישראל ששונאים את המדינה. שורת המחץ: "ללא נאמנות אין אזרחות". לליברמן יש מגוון רחב של ציבורים שיכולים לתמוך בו: רוסים, ימניים ואנשי מרכז שעוד לא החליטו איפה הם, אבל הם יודעים שהמצב של הח"כים הערבים לא יכול להימשך. קולות נוספים מושך ליברמן ממצביעי שינוי לשעבר, כאשר הוא שואף לחקיקת חוקים "חברתיים" שמטרתם להפריד את הדת מהמדינה.

חסרונות: ליברמן הוא מדינאי בינוני. הוא כוחני מדי ולכן מרתיע מאוד. גם סיסמת הבחירות שלו "רק ליברמן מבין ערבית", מריחה גזענות על גבול הפשיזם. מפלגת ישראל ביתנו היא לא באמת מפלגת ימין, אלא מפלגת מרכז-שמאל. עובדה: הם תומכים בחלוקת ירושלים, הם תומכים בהקמת מדינה פלסטינית, הם תומכים בהעברת חלקים ממדינת ישראל שמיושבים באוכלוסייה ערבית רבה למדינה הפלסטינית שתקום, הם תומכים בעקירת יישובים שאינם בגושי ההתיישבות. אמנם יש פה פתרון פרקטי, אבל הוא לא מצטיין בימניות שלו. ליברמן מרתיע גם הצבעה של מסורתיים שבכל זאת רוחשים כבוד לדת ולמסורת ישראל. חסרון בולט, שלרוב אצלנו לא נחשב מדי, הוא העובדה שהרשימה שלו אנונימית לחלוטין.

בשורה התחתונה: ליברמן הוא איש חזק, גם במובן החיובי וגם במובן השלילי.

הבית היהודי – בהנהגת הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ

יתרונות: המפלגה שניסתה לאחד את הכוחות של הימין הציוני תחת קורת גג אחת לא הצליחה במשימתה. אך בכל זאת היתרונות שלה רבים. היא מפלגה שלא הולכת על דגל אחד, ארץ ישראל, אלא עשירה במחוקקים חברתיים מהמעלה הראשונה. אורלב וסלומיאנסקי תרמו רבות לציבור המצביעים הפוטנציאליים של המפלגה הזאת. הם פעלו רבות להצלת תקציבי מערכת החינוך הדתית, הם הצילו את השירות הלאומי והמכינות הקדם צבאיות ממשבר כלכלי בלתי הפיך, אורלב עמד בראש הועדה לביקורת המדינה שהחליטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לעקירת גוש קטיף והטיפול במגורשים. הם פעלו ופועלים רבות הן למען אחדות העם, והן למען שלמות הארץ. הכוח העולה של אנשי תקשורת שעוברים לפוליטיקה הביא לשורותיהם את העיתונאי המצויין אורי אורבך. כוח עזר עצום להעלת קרנה של הפוליטיקה. כעת כל הדברים שרבים ראו כנכונים במהלך שנות השידור והכתיבה שלו אולי יוכלו לצאת אל הפועל. יושב הראש של הרשימה, הרב פרופ' הרשקוביץ, יכול למשוך אחריו ציבורים מגוונים, הן באקדמיה והן בחיפה.

חסרונות: הבית היהודי הפך להיות צריף, שאין רבים הפוקדים אותו. הפילוג של האיחוד הלאומי מהמפלגה פגע בהם קשות. חסרון נוסף הוא ההיעדרות של מסורתיים וחילונים מהרשימה, שהיו יכולים למשוך קולות נוספים ממגזרים מגוונים יותר. גם כמות האנשים שצבועים בכתום כהה יותר ירדו.

בשורה התחתונה: המפלגה יכולה למשוך קולות רבים של אנשים שאכפת להם מהציונות שלהם, היהודיות שלהם והחברה שלהם.

האיחוד הלאומי – בהנהגת יעקב כץ (כצ'לה)

יתרונות: האיחוד הלאומי הפכה למפלגה הימנית ה'קשה' שמתמודדת בכנסת. בשל כך היא יכולה להציב בגאון את דגל ארץ ישראל ולכן לקבל קולות רבים מאלה שלא מצאו למי להצביע עד עכשיו או שהצביעו למפלגות ימניות שלא עברו את אחוז החסימה. כצ'לה ידוע בציבוריות הישראלית כגיבור בשל לחימתו לצד אריק שרון. יחד איתו, אורי אריאל ואריה אלדד הם שלישיה מאוד אטרקטיבית בקרב הציבור הדתי לאומי ואנשי ימין רבים. דר' בן ארי, הממוקם במקום הרביעי, יביא אליו את המנדט ומשהו שהצביעו לפני כן למרזל או לא הצביעו בשל היאוש מהכנסת לאחר עקירת גוש קטיף וצפון השומרון.

חסרונות: המפלגה עוברת בקושי את אחוז החסימה בסקרים רבים, מה שעלול להפחיד מצביעים פוטנציאליים רבים. גם העובדה שהמפלגה הזאת היא 'מפלגת אין ברירה' לרבים עלולה להביא לחוסר מוטיבציה להגיע בכלל לקלפי. בציבור רב האיחוד נתפס בעצם כמלגה פלגנית שלא יכולה לשבת יחד עם מי שמאוד קרוב אליה תפיסתית. בנוסף, רוב הסיכויים שהם לא ישבו בממשלה הבאה, ולכן מי שמבקש להיכנס לעמדות ההשפעה על המדינה באמת לא יצביעו עבורם.

בשורה התחתונה: אם יכנסו לכנסת יהוו כוח לוחם נגד השמאל, אם מתוך הממשלה ויותר סביר מחוץ לה, אך הסיכון בהצבעה להם הוא בזריקת הקולות לפח.

גוש המרכז – חרדים

ש"ס – בהנהגת אלי ישי

יתרונות: המפלגה שהשיגה הכי הרבה מישיבתה בממשלה. כל הישיבות הגיעו על סף קריסה, אך מוסדות ש"ס נשארו בחוסנם. הישיבה על הברז הועילה לש"ס להראות אותה כמפלגה חברתית מאוד שעוזרת רבות לכל שכבות האוכלוסייה. גם העמידה העיקשת שלהם עבור קצבאות הילדים נתנה להם נקודות זכות רבות בקרב החרדים. מסורתיים רבים רואים את ש"ס כמפלגה משמעותית ביותר, והעובדה שהרב עובדיה יוסף מנהיג אותה מביא קולות של רבים שאוהבים אותו ושומעים לדבריו.

חסרונות: אלי ישי ניסה למקם את המפלגה בימין הפוליטי, אך ישיבתה בממשלת אולמרט, והתמיכה בעבר בהסכם אוסלו מקשים לקבל אותה ככזאת. עלולים להפסיד קולות רבים לליכוד בשל העלייה בכוחו.

בשורה התחתונה: חרפת הישיבה בממשלה האחרונה תישכח, והם פחות או יותר ישמרו על כוחם.

הגמלאים – בהנהגת רפי איתן

יתרונות: גדעון רייכר.

חסרונות: מפלגה שלא הוכיחה את תרומתה לגימלאים. הפילוג בתוכה גם לא הועיל.

בשורה התחתונה: הצבעת המחאה הסתיימה – עכשיו אפשר לזרוק אותם לזבל.

יהדות התורה

יתרונות: מפלגה חרדית.

חסרונות: מפלגה חרדית.

בשורה התחתונה: החרדים יצביעו להם. השאר – לא.

הרשימה הבאה מתעתדת להעמיד בפניכם, מתלבטים יקרים, את שלל האפשרויות העומדות בפניכם, בשאלה איזה פתק לשלשל לקלפי בעוד שבועיים. האפשרויות הן רבות ומסובכות, ולהעניק לכולן את הקול אי אפשר.

כמובן שחילוקי הדעות בתוך האוכלוסייה הישראלית הם גדולים, לכן אנסה לחלק את הקולות לפי גושים. לכל מפלגה אציג את היתרונות שלה והחסרונות שלה. אשתדל לשמור ככל הניתן על אובייקטיביות, למרות ההעדפה הברורה שלי לימין, כפי שאתם יכולים כבר לדעת.

הסדר של הצגת המפלגות יהיה לפי גודלן בכנסת הנוכחית, ע"פ הגוש אליו הם משתייכים.

הפעם נתחיל בגוש השמאל.

אוקיי, אז מתחילים.

גוש השמאל (כל מי שמרגיש בעל נטיה ימנית ברורה, שידלג לגוש המתאים):

קדימה - מפלגת השלטון הנוכחית בהנהגת ציפי לבני

יתרונות: מפלגה הממקמת את עצמה בגוש המרכז-שמאלה. אם אתם בעלי נטיה קלה לשמאל הפוליטי בישראל, עליכם לתת את קולכם למפלגת קדימה. המפלגה מבוססת בעיקר על יוצאי ליכוד, המכירים היטב את נבחי הפוליטיקה בישראל, ועם כמה יוצאי עבודה. היתרון המרכזי בקדימה הוא ציפי לבני, יושבת הראש. היא נקיה כמו שלג. היא לא נופלת מהכיסא בגלל לחצים, הן מבית והן מחוץ. ראיה לדבר - המו"מ הקואליציוני עם ש"ס. הדבר הטוב ביותר שהיא הייתה יכולה לבקש הוא להקים ממשלה. העובדה שלא קמה ממשלה בראשותה מראה שהיא לא הסכימה להתכופף לדרישות של ש"ס. אפשר להסכים עם חוסר הכיפוף, או לא להסכים, אך הוא מעיד על עוצמה בקבלת ההחלטות שלה. שמאלנים קצת יותר קשים יוכלו למצוא מזור לכאב המלחמה האחרונה תחת כנפי לבני, היות והיא הייתה הראשונה שתמכה בהפסקת האש. המפלגה שלה ככל הנראה תמשיך במו"מ עם הפלסטינים, על הבסיס הקיים עד כה. לבני תהיה קצת יותר מרוסנת מאולמרט בויתורים שלה, אך גם היא יכולה להסכים לחלוקת ירושלים והחזרת הגולן.

חסרונות: דבר ראשון - אולמרט. העובדה שהוא האיש שהוביל את המפלגה הזאת בשנים האחרונות היא קטסטרופה למיצג היושרה של ציפי לבני. גם ההתנהלות שלה כשרת חוץ הייתה לא מוצלחת במיוחד. ראיה לדבר - החלטה 1701 של האו"ם לסיים את מלחמת לבנון השניה, שלבני מציגה כהישג שלה, לא השיגה כלל את מטרותיה עד כה. השקט בצפון הוא מדומה, בדיוק כמו בעזה. בנוסף, לקדימה יש רשימה ישנה ללא חידושים כלל, שמציגה את אותה מושחתים שהיו בה קודם.

שורה תחתונה: מי שהצביע בבחירות הקודמות קדימה - יתכן ויעשה זאת שוב הפעם. מצד הימין של המפה הם לא יקבלו קולות חדשים, אלא רק קולות שיקחו ממפלגת העבודה ושמאלה.

העבודה - בראשות אהוד ברק

יתרונות: העמידה למטרה להיות הראשונה בשמאל. נסיון העבר מלמד שיש להם פוטנציאל מצביעים גדול בקרב הותיקים. המפלגה רוצה להעמיד סדר יום כלכלי חדש, שיחייה את הסוציאליזם המקורי עליו הוקמה המפלגה, תוך עדכון של מה שדורש עדכון לאחר שישים שנות קיום המדינה. אהוד ברק מציג נבחרת פרלמנטרית מצויינת, עם חיזוק קל מבחוץ. ברק גם משמש כדמות החיצונית שלא היה נוכח כאן בזמן פלופ לבנון השניה, ולכן הוא צח ונקי מכל טעות. יתרון נוסף של המפלגה הוא בעובדה שהם לא יזמו את תוכנית ההתנתקות, אלא רק הצטרפו אליה מאוחר יותר, מה שלא מעמיד אותם באשמה של כישלון המהלך האומלל הזה.

חסרונות: אז קודם כל - אהוד ברק. ראש הממשלה הכושל ביותר שהיה למדינת ישראל. ציבור עצום של אנשים שלא שוכחים בקלות זוכר לו את הכישלון שלו בעמידה מול הטרור הפלסטיני. ראש ממשלה שקיבל מדינה במצב ביטחוני מעולה מנתניהו החזיר אותה לאחר שנתיים וקצת במצב קטסטרופלי, עם תחילת האינטיפדה השניה. בנוסף, למפלגה יש תדמית פרווה-ית מאוד, בשל ההישארות שלהם בממשלת אולמרט, למרות וינוגרד ולמרות החקירות. הפלת הממשלה האחרונה לא נזקפת לזכותם בתודעת הציבור.

בשורה התחתונה: מפלגת העבודה תסתמך בעיקר על ותיקי מצביעיה שעוד איכשהו ישארו נאמנים לה.

מרצ - בראשות חיים אורון

יתרונות: המפלגה היחידה שתשמור על העקרונות שלה בוודאות, ולא תכנס לאף ממשלה שלא נוח לה בה. מתוך כך, הם לא יצטרכו לעולם לוותר על אף עיקרון שלהם. חיים אורון מציג פנים יותר עקשניות ולוחמניות ממה שהציג ביילין לפניו. מרצ תקבל קולות רבים ממאוכזבי העבודה, והחבירה שלהם לאנשי רוח רבים המזוהים עם השמאל תביא אף קולות נוספים. יש למפלגת מרצ סיכוי טוב להיות כוח משפיע גדול באופוזיציה, ובמקרה שהליכוד יפסידו בבחירות - להיות חלק משמעותי מהממשלה הבאה.

חסרונות: המפלגה היחידה שתשמור על העקרונות שלה בוודאות, ולא תכנס לאף ממשלה שלא נוח לה בה. כמו יתרון, זהו גם חסרון. כשאתה לא בממשלה - אין לך כל השפעה. אז לפי מה שנראה כעת, מפלגת מרצ ימשיכו לחמם את ספסלי הכנסת בצד האופוזיציוני שלה, תוך ניתוק מכל עמדת השפעה אמיתית. ויו"ר הועדה לביקורת המדינה זה לא עמדת השפעה אמיתית. מי שרוצה מפלגה שיש לה סיכוי להיכנס לממשלה ולהשפיע עליה מבפנים - לא ימצא את מקומו במרצ. בנוסף, הפנים החדשות של התנועה לא מראים כל חידוש גדול ברוח שלה.

בשורה התחתונה: תקבל מנדטים רבים ממפלגת העבודה. תמשיך להיות שמאל על גבול הקיצוני, אם לא חצתה אותו כבר מזמן, הכל לפי נקודת ההשקפה.

חד"ש -

יתרונות: המפלגה היחידה שמשלבת כוח יהודי וערבי יחד. לאנשי השמאל הקיצוני זו יכולה להיות אפשרות מצויינת, בשביל להציג עמדה מאוד נוקשה נגד מה שחלק מהם מכנים "פשיזם", או במילים שלנו, ציונות. היתרון הגדול שלה היא הצגתה כמפלגה חברתית מצויינת. מבחינה זו, הם חוקקו חוקים רבים, למרות ישיבתם באופוזיציה.

חסרונות: אנטי ציוניים. חלקם מתנגדים לדגל המדינה, וודאי שלהמנון.

בשורה התחתונה: שמאל אנטי ציוני - מצביעים חד"ש.

מפלגות ערביות -

יתרונות: המפלגות הערביות ימשיכו כמובן בחימום האווירה בין גוש הימין לגוש השמאל, תוך הקנטות הדדיות וצעקות בלי סוף.

חסרונות: מפלגות שונאות ישראל.

בשורה התחתונה: יקבלו את קולותיהם מערבים שלא מוכנים לקבל את העובדה שישראל היא מדינה יהודית.

כבר הגענו לכמעט ניצחון. רק כמעט. המנהיגים שלנו החליטו שהם הצליחו להשיג את כל המטרות של המבצע בעזה. הם הצליחו לשקם את ההרתעה, הצליחו להכות בחמאס אחת אפיים, הצליחו להביא לשקט על ערי ישראל, הצליחו להביא שלום על חיילינו. הצליחו!

ואז אנחנו מתעוררים לעוד בוקר של שכול וכאב. והכל למה? בגלל שלא הגענו לניצחון ולהכרעה כפי שנדרש מכל מדינה נורמלית שמגנה על חיי ואיכות חיי אזרחיה, כל אזרחיה. הצלחנו להגיע רק ל'כמעט' ניצחון.

אני אשאל את השאלה הזאת פעם נוספת: האם הלחץ הבינלאומי היה כ"כ בלתי נסבל שהייתה ממש חובה לעצור את המבצע הזה? האם לא היה אפשר להחזיק עם הלחץ עוד שבוע-שבועיים, ולסיים עם סאגת הטילים, לפחות לפרק הזמן הקרוב?

האירוע היום בגבול הרצועה הוכיח שוב את מה שכבר ידענו. הוא הוכיח שפעולות חד צדדיות הן תמיד גרועות! אם הייתה לנו יכולת חוץ טובה, היינו מגיעים להסכם הפסקת אש שמונע את ההתעצמות הצבאית של חוליות הטרור בעזה. הסכם שהיה הוגן, הן כלפי תושבי הדרום המסכנים שכל שהם מבקשים הוא קצת שקט, והן כלפי האוכלוסיה האזרחית בעזה. כמובן שכל סיוע צריך להיבחן היטב האם הוא מגיע למקומות הנכונים, ולא משומש לרעה ע"י הטרוריסטים.

נקווה שהצבא והמנהיגים ידעו להגיב על התקרית הזאת באופן הטוב ביותר, ללא חשש ומורא. גם לא מאומות העולם.

תנחומינו למשפחת החלל היקר, שהחליטו שלא לפרסם את שמו רק בגלל היותו בדואי.

נקווה שהתופעה הזאת תיפסק בהקדם.

איחולי החלמה מהירה לכל הפצועים.

שמעתי ראיון עם הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, יו"ר מפלגת "הבית היהודי", המפלגה שמחליפה את המפד"ל הותיקה. במהלך הראיון המראיין שאל אותו מספר שאלות לגבי השקפת עולמו. השאלות נגעו בעיקר לנושא של אישרור בג"ץ את ההתמודדות של המפלגות הערביות, בל"ד ורע"ם-תע"ל, בבחירות הקרובות. לאחר שהרשקוביץ אמר שהוא אינו מסכים לפסיקה המסוכנת של בית המשפט העליון, אך מצד שני זה לא מה שימנע ממנו להאמין במדינת ישראל ובפוטנציאל הרוחני שלה, שאל אותו המראיין האם לדעתו יש לחוקק חוק שמונע מבג"ץ לפסול חוקים. הרשקוביץ התבלבל לרגע, ואמר שהוא לא עסק עדיין בסוגיה זו. הוא רק אמר שמצד אחד יש להגביל את בג"ץ, אך מצד שני פסילת חוקים יכולה להיעשות במקום שיש חוקה והכנסת מחוקקת חוק שנוגד אותה.

רציתי לדון בשאלה האם על מנהיג מפלגה או ציבור חלה החובה לתת את הדין על כל שאלה שישאלו אותו מיידית? האם מותר למתמודד לכנסת שתהיה שאלה שהוא יוכל לענות עליה שהוא עדיין לא דן בסוגייה זאת עם חבריו למפלגה, ולכן אין לו תשובה?

לעניות דעתי התשובה היא: כן! ואולי זה אף רצוי.

האם אדם צריך לדעת הכל? האם הוא לא צריך להתייעץ עם אנשים המבינים בתחום יותר ממנו, אשר הוא סומך עליהם? האם מנהיג לא צריך ללבן סוגיות שלא עלו לו בראש באופן מיידי?

בתרבות האינסטנט שלנו אין את המושגים הללו. מבחינתנו מנהיג חייב לדעת הכל, מייד ועכשיו, וכמובן אף לספר לנו את שהוא חושב כאשר נשאל אותו. התייעצות היא עסק לבורים. שאלת חכם צריכה להיות מנת חלקם של עמי ארצות.

אז תנו לי לומר לכם בפשטות - לא נכון!!! מי שרוצה להיות מנהיג צריך להיות קודם כל ישר וצנוע. מי שאין לו את התכונות הללו, עדיף שיחפש לו מקום אחר. שבענו כבר מח"כים מושחתים וזגזגנים. אנחנו מחפשים אנשים ערכיים שיהפכו את התדמית השלילית של הכנסת והממשלה. הדרך היחידה לעשות זאת היא בהבאת אנשים שיש להם את התכונות הללו.

הלוואי וירבו פוליטיקאים מהסוג שמעז לענות אני לא יודע. כאלה שניגשים לתפקיד בחרדת קודש, שיחששו כל רגע שלא לחטוא בחטא העבודה בעיניים על הציבור.

השבעת אובמה עברה ללא תקלות. כולם מחייכים ושמחים. כולם מרגישים שאנחנו חלק מההסטוריה כעת.

אפרו-אמריקני, בעבר הלא רחוק אבותיו היו עם של עבדים, הופך להיות הנשיא של ארצות הברית. העולם כולו באופוריה. ניצחנו את הגזענות ואת האפליה.

בואו נדמיין מצב דמיוני (והוא לא דמיוני כ"כ), שלמדינת ישראל נבחר ראש ממשלה ספרדי, או אולי אפילו תימני. אין ספק שההתרגשות בקרב אחינו יוצאי עדות המזרח הייתה גדולה מאוד, גם אם לא הייתה מגיעה לרמות של השמחה האמריקנית. אך מה זה אומר עליו? האם זה אומר שהוא יהיה ראש ממשלה גרוע? או אולי לחלופין שהוא יהיה ראש ממשלה טוב?

כדי להיות ראוי למשרת ראש הממשלה לא צריך להיות פולני/כורדי/צ'כי/רוסי וכו', אלא צריך להיות ראש ממשלה טוב! להיות איש שהציבור אוהב, ומעריך את היכולת שלו להצליח בתפקיד החשוב.

את זה האמריקנים שכחו, ובעיקבותיהם אולי גם אנחנו.

מספיק לראות את הכותרות בעיתונים, שיכלו לעשות copy-paste על העיתונים מלפני כמה חודשים כאשר אובמה ניצח בבחירות. הן צעקו מאושר על היום ההיסטורי שבו עבד יכול להפוך לנשיא. אין ספק גם שזאת הסיבה שהוא ניצח בבחירות. קחו אדם בעל אותם תכונות וכריזמטיות כמו של אובמה, אבל באדם לבן ולא שחור, ותראו שהוא היה מפסיד לג'ון מקיין הותיק.

הדבר בלט מאוד לאור העובדה שאובמה פשוט לא אמר כלום! אף לא מילה על מהן הדעות שלו, ומה הוא מתכנן לעשות. הוא דיבר על "שינויים" משמעותיים, על היסטוריה וכו'. לא על מה דרוש מנשיא, ואיך אני עולה על הדרישות הללו.

נקווה שנזכה לגלות נשיא שיודע את העבודה, ויצליח לנהל את המדינה שלו, ואת העולם החופשי, באופן המוצלח ביותר.

ברק אובמה, שיהיה בהצלחה!

אובמה טוב ליהודים?

בד"כ מי שיש לו יחסים טובים עם ראש ממשלת ישראל - דווקא רע לישראל (בוש - מפת הדרכים וההתנתקות; קלינטון - אוסלו וכו').

אז אולי זה טוב שאובמה נשמע מרוחק יחסית?

ימים יגידו...

הסתיים לו מבצע "עופרת יצוקה". מספר שבועות של מלחמה בחמאס העזתי, מספר שבועות של הצלחה צבאית כבירה.

ההצלחה הייתה גדולה במישור הצבאי, מה שמעורר את השאלה המאוד מתבקשת:

למה עצרנו?!

האם הלחץ הבין-לאומי היה עד-כדי-כך בלתי נסבל? האם השגנו את כל היעדים? האם חטפנו מכה קשה בגללה עדיף לסגת לעת עתה? האם באמת אין לנו יותר מה לעשות בעזה? האם הופסק הירי על הדרום ותופסק ההתחמשות וההתעצמות של החמאס?

התשובה לשאלות הללו היא לא!

הלחץ הבין-לאומי היה סביל. לא השגנו את כל היעדים של המבצע (מישהו אמר גלעד שליט?), ב"ה לא חטפנו מכה קשה, ומצד שני יש עוד הרבה מה לעשות בעזה. לא הופסק הירי על הדרום. הכי הרבה נשיג רגיעה כמו שהייתה לפני פרוץ המבצע. מה שבטוח הוא שהפלסטינים ימשיכו לייצר/לייבא כמויות של נשק וטילים בשביל המערכה הבאה שעוד תבוא.

אז, אם כן, למה החליטו בדרג המדיני של המדינה על הפסקת אש חד צדדית?

האמת קשה אולי לשמיעה, אבל היא די ברורה:

חבר'ה, עכשיו בחירות!

לא סיימנו? בסדר, חכו שלושה-ארבעה שבועות, ונמשיך.

ובאמת, אפשר לראות שכל מי שנוגע להחלטה הזו על הפסקת אש ברגע זה יוצא נשכר מההחלטה:

אהוד ברק - אין מה להרחיב. כולנו רואים את הסקרים שמנבאים נבואות שקר על תוספת של חמישה עד שמונה מנדטים למפלגת העבודה. ברק הצליח להוכיח סוף סוף שהוא מסוגל להיות מר ביטחון כפי שהוא יודע. הוא הגיע למבחן הראשון שלו - והצליח. לכן עכשיו כולם בואו נרוץ להצביע...

ציפי לבני - ההישג הכי גדול שלה הוא שהיא זו שדחפה להפסקת אש כבר מהרגע הראשון שהיה ניתן לעשות זאת. עכשיו היא יכולה לבוא לציבור עם האמירה הפשוטה: תראו - אני קראתי, וכולם התיישרו לפי מה שאני אמרתי. הפסקת האש תחזיק זמן מספיק ארוך בשביל שלבני תוכל לבנות על הזיכרון הקצר של הציבור. ברור שאנחנו בקרוב מאוד נשכח את הכישלון האישי שלה במועצת הביטחון, ואת העובדה שהטילים מפסיקים להתפוצץ בערינו רק זמנית. הרי הזיכרון הקצר הוא מה שממליך פה מלכים וראשי ממשלות.

אהוד אולמרט - האדם שהרוויח (ביושר?) את הצלחת המבצע. אפשר לראות שהאיש הפך ליותר שקול ממלחמת לבנון השניה. יש במלחמה הזו את הפוטנציאל למחוק מעל ראשו את חרפת מלחמת לבנון השניה. אם אולמרט היה נכנס היום לתפקיד - הוא היה מקבל שבחים רבים. אבל אם בוינוגרד התעלמו כמעט לחלוטין מהאחריות של אהוד ברק במלחמת לבנון השניה, בשל הנסיגה הרשלנית שלו מלבנון ב-2001, למה שלא יתעלמו מהאחריות שתהיה לאולמרט במלחמה הבאה?

נקווה שהפסקת האש הזאת תהיה פלטפורמה להפסקת אש אמיתית יותר. ועד שזה יקרה - שחיילינו יחזרו הביתה בשלום!

שלום לכל הקוראים!

נכון, אתם הראשונים שנכנסים לבלוג הטרי שלי, אבל שניה לפני שאתם מקליקים על מקש "חזרה", אנא הרשו לי לשכנע אתכם להישאר פה.

מטרת הבלוג הזה היא לשכנע את הציבור שגם האדם הקטן יכול להצליח בתחום שהוא טוב בו. אולי הדרך תהיה ארוכה ומייגעת, אבל נקווה שבע"ה היא תישא פרי.

אני מנסה להביא את המושכים בחוטים שם למעלה, אלה שיודעים איך צריכה להיראות תקשורת מקצועית, לנסות ולפתוח את הלב גם לכותבים שאין להם את הדרך להגיע אל הצמרת בכוחות הקשרים שלהם, אלא בכוחות היכולת שלהם.

אין לי את הקשרים - אבל אני מאמין שיש לי את היכולת להפוך לפובליציסט.

וכאן אני צריך אתכם - קוראיי הנאמנים. כדי שזה יקרה הבלוג צריך לפתח תאוצה, ולהיות גורם בעל משמעות כלשהי. וכדי שזה יקרה - אתם צריכים להיות כאן ולהגיב. אני ממש לא רוצה שתסכימו עם כל מה שאני כותב. זה גם בלתי אפשרי. אני רוצה ומבקש שיתפתח כאן דיון על שלל הנושאים שאכתוב.

על סדר היום ברגע זה ממש:

-המלחמה בעזה.

-בחירות 2009 שמתקרבות.

בקרוב פוסט ראשון...   

אתם מוזמנים גם להגיב באי-מייל שלי:

[email protected]