אז הנה,אני שוב מעדכנת והפעם לא כי אני רוצה אלא כי לא יכולתי לראות את הפוסט ההוא יותר.

שכחו מכל מה שהיה כתוב שם,זה לא רלוונטי.

אנחנו סתם ידידים ואף פעם לא נהיה יותר מזה,ובסופו של יום זאת האפשרות הכי טובה,הוא לא טוב בשבילי.

הוא מספר לי על יחסים עם בנות אחרות כאילו שאני בשבילו כמו "חבר טוב"-בדיוק כמו שזה אמור להיות (?)

יש לו יותר מדי בנות סביבו,ואין לי כוח לתחרות,חוץ מזה-הבנאדם קלט אותי כנראה והוא דואג להראות לי בכל דרך אפשרית שאנחנו רק ידידים.

אני מרגישה מטומטמת.

איך לרגע יכולתי לחשוב שיכול להיות בנינו משהו יותר רציני מידידות ? או שאני תמימה או שאני סתומה.

בכל מקרה זה כבר כמעט לא מפריע לי,ואני אתגבר על זה מהר מאוד כי לא באמת הייתי מאוהבת בו,הייתי סקרנית וכמו שחכמים ממני אמרו פעם הסקרנות הרגה את החתול,אז אני הנבלה של החתול הסקרן הזה.

אז המצברוח לא משהו,הביטחון העצמי בריצפה ואני שוב חוזרת לחכות שמשהו מעניין יקרה לי.

אני מרגישה שאחרי התקופה המעניינת יחסית שהייתה לי,עם ההנאות החומריות וההרפתקאות אני שוב נופלת לתהום השיעמום ומסתפקת במועט, או שאולי זה דווקא המצב הטוב ביותר בשבילי?

אני רוצה אקשן,משהו מעניין אבל מהרגע שבו ויתרתי עליו ואמרתי לעצמי שכל מה שחשבתי עד עכשיו התברר כבולשיט אחד גדול שוב נהיה לי משעמם והביטחון העצמי שלי ירד משמעותית.יהיה טוב (?)

פורים עבר נחמד,הרגשתי דיי טוב עם עצמי אבל היה פחות טוב משציפיתי.

למרות חוסר הביטחון שנפל עלי בפתאומיות,השתדלתי לבלוט כמה שיותר,למשוך תשומת לב ולקוות לטוב,האם הטוב הגיע או לא ? אין לי מושג.

אגב התחפשתי לשלגיה

ועכשיו בנימה אופטימית יותר,ילד מהכיתה שלי הזמין אותי לדייט אחרי פורים (כי יש עבודה חשובה שצריך להגיש מיד אחרי פורים אז בחופש אין מצב).

היינו ידידים שנתיים ותמיד היה בנינו מתח מסויים.

מאז שנעשתי יותר פתוחה וישירה,האדם הכי ביישן שהכרתי אי פעם נפתח,לקח את עצמו בידיים ובעקיפין הזמין אותי להפגש.

אולי זה מה שאני באמת צריכה ? מישהו ביישן מתחשב ועדין ולא וומנייזר (רודף שמלות) שרמנטי ?

אני מאוד מקווה שהוא לא ישכח להזכיר לי שאנחנו אמורים לצאת או שלא יעבור לו החשק או שהוא לא יתבייש ולא יזכיר לי..

זה היה פוסט פריקה קצר,צריכה עידוד

חג שמח לכולם וחופש נעים.

אניאסהו (מסתבר שזה "שלום" בקוריאנית )

מאז שעדכנתי בפעם האחרונה אני מסתובבת בעולם עם ההרגשה שבעוד שניה פחות או יותר אני אדפוק למישהו את הראש בקיר...

טוב לי,רע לי,אני מבולבלת,תוהה,וחושבת על דברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם וכתוצאה מהנ''ל אני רוצה להוציא עצבים.

אני מתחילה להתבלבל ולגמגם ברגעים הכי לא מתאימים,לחשוב,לדמיין,לתהות...לאהוב?

אני מנסה להוציא את המחשבות האלה שרודפות אותי,אני יודעת שזה לא יכול להיות,שאני מצפה ליותר מידי אבל הלב אומר לי אחרת.

המבטים,השיחות והרמיזות הקטנות אופייניות לדון ז'ואן שכמותו אבל הלב אומר שאיתי זה אחרת (פטאת ! ).

ויותר מהכל יש לי אליו משיכה פיזית וזה משהו שלא הרגשתי אף פעם עד עכשיו. ה-BFF שלי אומרת לי שהיא מרגישה שיש ביני לבינו "מתח מיני",היא אומרת שכשאנחנו מדברים היא רואה ניצוצות באוויר.

הרבה "ידידות" מסתובבות סביבו ואני יודעת שהוא נוגע בהן,מלטף,מחבק אבל אני יודעת שתשומת הלב שאני מקבלת ממנו הרבה יותר שווה.

ברגעים שבהם אנחנו לבד,הוא שוקל כל מילה,כל המבט וכל נגיעה (אפילו החיבוק הידידותי ביותר) ואני לא יודעת אם זה טוב או רע שהוא מפחד לגעת בי כמו שהוא נוגע ב"ידידות" שלו.יכול להיות שהוא נגעל ? או מרגיש לא בנוח כי אני לא אחת ש"נותנת" כמו שאר הבנות בכיתה ?

אני לא מאוהבת בו,אבל מקנאה לו בגלל הסקרנות והמשיכה שיש לי כלפיו.

הוא מראה סימנים אבל תמיד עולות לי האפשרויות:

אולי זה תרגיל ?

אולי אני סתם עוד אחת מהידידות שלו?

אולי אני סתם מדמיינת והוא מתייחס אלי כמו אל החבר הכי טוב שלו ?

אולי אני מצפה ליותר מידי.

ממש לא מתאים לי להתאהב עכשיו,בטח לא בו !

אשמח אם תוכלו להביע את דעתכם על הכתוב,לתת חיזוקים,עצות או להאיר את עיניי

(כ''כ מתאים למצב שלי)

 - 

יום האהבה התבזבז לו בקניון עם ה-BFF שלי.

אגב הוא התקשר אליי,אבל גיליתי את זה שעתיים אחרי שהוא התקשר כי הפלאפון היה בטעינה ונשאר בבית.

מעניין מה הוא רצה ככה סתם באמצע החיים,ביום האהבה..

-

בקרוב פורים ולי אין רעיון לתחפושת.

למה אתם מתחפשים ? אולי אני אעתיק ממכם

שכחו מזה.