אז הארגון הודיעה לי שיש שבת אירוח, נשמע לא משהו באמת אבל הלכתי, אין לי להפסיד כלום
הגענו למקום פגישה, ועלינו על האוטובוסים. לידי התישב רוסי בלונדיני קצר. טוב נו, שיהיה. אפילו שאני הייתי עוברת לשבת ליד האמריקאי שעלה איתי מפלורידה, תמיד אהבתי שער ארוך. עדיף חום בהיר אם לשאול אותי
ניסיתי לשמוע מוזיקה, כדי שזמן יעבור מהר אבל הרוסי, ששמו אלכס, דיבר. ודיבר,ודיבר,ודיבר. אה כן, והוא גם דיבר.
"מאיפה עלית?"
"פלורידה, אתה בטח מרוסיה נכון? אי אפשר לפספס את המבטא"
"אוקריאנה ליתר דיוק. איך את משתלבת בארץ?"
"טוב"
"גם אני. ממש כיף פה"
"אהא"
"יש לך חבר?"
"אתה לא חושב שאתה ברבר על יתר המידה?"
"מצטער... יש?"
"המושב הקדמי צועק בשם שלי, להתראות"
"רגע, אני לא שומע, איך קוראים לך??"
"היילי תמר. מה שתרצה. ביי"
ואז עברתי לשבת במושב ריק ושוב התיישב לידי מישהו(בנים היום, רואים קצת עיניים כחולות וציצי גדולים והפין מתרומם), הפעם קצת יותר סימפטי.
אני לא אפרט את הדו שיח, אבל...הוא נחמד.
הגענו לבית מלון ושיבצו אותי בחדר עם כמה בנות. היה נחמד, הייתה איזו אחת מניאק שלקחה את כל המים החמים באמבטיה אבל סידרתי לי אמבטיה בחדר אחר.
אחרי הארוחת ערב אמרו לנו יש זמן משוחרר, אז הלכתי לחדר, לחכות שמשהו יקרה.
ומשהו אכן קרה, כמו שצפיתי
פתאום צרפתיה אחת באה עם שלוש בנים די מכוערים האמת. אבל בסדר המשכתי עם המוזיקה
וכצפוי, החברים שלו הגיעו בעקבות שלו
וניגשו אלי, למיטה שלי והתיישבו
"יש אוכל?" שאלו
הוצאתי להם צ'יפס אמריקאי משובח קולה, חטיפי גבינה (סנאקצ'יז, מכירים?אני מתה על זה)
כל ביס שהם לקחו הם שאלו אם זה בסדר, והבטיחו להחזיר לי על זה מאוחר יותר. אוקיי, לא הבנתי מה הם רוצים אבל בסדר
אח"כ הם גררו אותי ואת הרצל, האייפוד הציוני שלי(באמת יש לי שם שירים ארץ ישראל!מרסדס, אינפקציה, כנסיית השכל וכאלה) למרפסת.
ישבנו, דיברנו, היה נחמד
שיחקנו אמת וחובה, אבל פרשתי שזה עבר את הגבול.הם היו חצופים, שונאת את הבנים האלה. אני עוד יותר שונאת כשמתחילים איתי רק בגלל היופי, נו באמת. אנחנו יודעים אחד על השני? לא. אז בסדר, יש את הסוגים של אלה שמבינים ופורשים ויש את האחרים החצופנים שמבקשים טלפון. חצפונים. בקש מסנג'ר, ואם אתה תיראה לי בסדר שמה ונחמד אני אזרום, אבל ככה?
טוב, מצפצפים לי מלמטה, הלכתי למסעדה עם החברים החדשים, ביי ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
