אין לי מושג מי אני! או שיש לי מיליון צדדים לאופי או שאין לי אף אחד... כל פעם שאני מוצאת לעצמי צד באופי שנראה לי שהוא נכון וקיים- פתאום אני מגלה שהוא לא, או שיש אותו לכולם. אני אוהבת כמעט הכל, כאילו אני מושפעת מאחרים כדי לאהוב משהו. כל הדברים שאני אוהבת כשורים איכשהו למישהו, נגיד הוא סיפר לי על זה או משהו. אני לא יודעת אם זה נכון או שאני סתם מדמיינת אבל הייתי חייבת לפרוק את זה ואין לי מקום אחר. יש לי חברה שאני מספרת לה כמעט הכל, אבל לפעמים אני מרגישה כאילו זה יותר מדי. כאילו היא יודעת עלי יותר מדי, שהיא הגיעה לתחום שהיא לא הייתה אמורה להגיע אליו.
בזמן האחרון כל דבר קטן מטריף אותי. אני רבה עם ההורים שלי על שטויות ובאמצע שיחה עם מישהו אני פשוט מתחילה להתעלם ממנו. אני יודעת שזה מגעיל אבל באותו רגע פשוט בא לי להרוג אותו. לא אכפת לי שידעו מה אני מרגישה אבל כן איכפת לי שידעו מה אני חושבת. נגיד אני עצובה, לא אכפת לי שידעו את זה אבל אני לא רוצה שידעו למה.
למה אכפת לי מה אנשים חושבים עלי? כמעט הגעתי למצב שלא אכפת לי ואז מצאתי משהו שאני לא רוצה שידעו עלי, ועוד משהו ועוד משהו וכבר יש רשימה ענקית. אפילו החברה הכי טובה שלי יודעת עלי ממש מעט. פחות אפילו ממה שאני יודעת על עצמי- וזה ממש מעט!
וואו! פרקתי הרבה דברים אחרי הרבה זמן שלא עדכנתי.... זה היה מרעננן...