יש לי חברה שחברה שלי מאז שאני בת שנתיים. תמיד היא הייתה יותר מקובלת ממני, ותמיד היה לה יותר טוב חברתית. (בזמן האחרון היא ממש מקובלת ונראה לי שלא ממש טוב לה...) זה לא הפריע לחברות בינינו ורק עכשיו הבנתי למה. בחודשיים האחרונים אני מרגישה הרבה יותר טוב חברתית ועם עצמי בכללית. בכל מקרה לפני יומיים המשפחה שלה באה לאכול אצלנו ארוחת ערב. באמצע הארוחה היא התקשרה לחברה שלה וקבעה עם עוד כמה אנשים להפגש. הרגשתי כמה היא מנסה להתנשות עלי, להראות שלה יש יותר חברות ממני, שהיא יותר מקובלת. כשהייתי במצב לא טוב היא לאר הרגישה שהיא בתחרות איתי, אבל עכשיו היא חייבת להראות את זה כדי שאני אחשוב שלה יותר טוב ואני אקנה.
למה אנשים לא יכולים להיות יותר בוגרים? אני לא מתכוונת שהם לא מוותרים לאחרים או משהו בסגנון, פשוט אין הבדל בין איך שהם מתנהגים עכשיו (כיתה ז') לאיך שהם התנהגו בכיתה ד'! אני יודעת שגםאני מתנהגת ככה אבל זה עדיף מלשבת כל הים לבד ולחשוב כמה הם תינוקיים. הקטע המוזר זה שעד לפני 3 חודשים לא הפריע לי להתנהג כמוהם ואז פתאום קלטתי שכבר שנתייים וחצי אני חושבת בצורה ממש שונה מהם וזה לא שפשוט מתנהגים ככה כי זה יותר כיף, אלא כי הם באמת כאלה! רק אז קלטתי שאני כבר המון זמן מישהו שאני לא. אני לא יודעת מי אני כן אבל אני משתדלת לא לחשוב על זה כי גם כה קשה לי בזמן האחרון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
little pirate girl