עבר חודש שלם מאז שעדכנתי, ועברתי כל כך הרבה בחודש אחד.הסמינר לירושלים היה כיפי, הספקתי להבין שאני מאוהבת עדיין בהכחשה ומנסה לפתור את זה,
הספיקו לריב איתי כל העולם ואשתו,
המעגל חברים שלי הספיק להתפרק לחלוטין,
הספקתי להשלים עם עדן,
הספקתי להשלים עם גילי,
הספקתי להכניס לחיים שלי אנשים חדשים,
הספקתי להחליט שבאופן סופי אני הולכת לכברי, למגמת תיאטרון ולספרות הרחבה,
הספקתי להחליט שלא יהיה חבר עד שנה הבאה כיוון שכולם פה לא בשבילי,
הספקתי לפתור בעיות עם ההורים שלי,
הספקתי לגרום לאבא שלי להבין אותי סופסוף,
הספקתי לקבל 81 במבחן במתמטיקה,
הספקתי להכנס לדיכאון,
הספקתי לאבד תקווה,
והספקתי להלחם על טיפות השמחה חיים שלי ולנצח.
דרך ארוכה ומייגעת לפני, אבל כנראה שזה כבר דפוס, השנה האחרונה לפני מעבר, תמיד תהיה השנה הכי גרועה בחיים שלי. כיתה ו', כיתה ט', אני צריכה לפחד מכיתה י"ב?
אני מחכה לעבור לתיכון.
מי היה מאמין שזה ייצא לי מהפה אחרי שבתחילת השנה כששמעתי את צירוף המילה "שנה הבאה" או "תיכון" סתמתי אוזניים, עצמתי עיניים והורדתי את הראש?
רק ברגעים הקשים, החברים האמיתיים נשארים לצידך ויהיו שם כדי להרים אותך כשתיפול.
חג שמח לכולם 3>
מֶל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
