כבר כמה זמן שאני מרגישה ככה,

את תחושת הכלומניקיות שבי. לא מצליחה להשיג מה שאני רוצה, מרגישה לא אהוב, לא בן אדם מיוחד, לא מצליחה להתבלט ולהפגין את עצמי.

ואולי...  אולי אין מה להפגין? אין איך להשיג?

אולי אני כן מכוערת? אולי אני כן שרמוטה? אולי הכל באמת ריק אצלי בראש? אולי הכל אצלי בקושי הוא הגוף שלי?

אז כן. זה מה עובר עליי. ושומדבר שיגידו לי ישפר את ההרגשה שלי.

אני מרגישה כמו אפס גמור, ובחיים לא הרגשתי ככה.

חסרת ערך, לא חשובה, לא יכולה להתבטא, להביע את עצמי....

לאן נעלמה הנחישות? הכריזמה? הבולטות? מה קרה לי? לאיפה כרמל הווינרית נעלמה?